ברגע של חולשה

[שושן אדום]

ברגע של חולשה

לא יודעת איך להתחיל, ובכל זאת אנסה. פעם, דיי מזמן, כאשר קיבלת צו קריאה הייתי חולה רק מעצם המחשבה, המחשבה שתהייה רחוק, את דעתי הטריפה. והיום הלכת לשבוע, ואני... אפילו לא חשבתי. והייתה בי הקלה, יודעת... כי בסוף השבוע תחזור, וההפוגה... בין רגע תחלוף. ורגעי השלווה שניתנו לי (בגלל הצבא) מהירים יהיו כברק, והרעם... לא יאחר להגיע, ואחריו המטר. מי ייתן ויהא זה המלקוש האחרון עבורי. שבעתי ברקים רעמים, לא עוד מטר. ד י י

 

[ירקרק]

עליות ומורדות

החיים, אצל חלק גדול מאיתנו, טומנים בחובם רגעים של אושר ורגעים של חולשה, ברקים ורעמים המבשרים על גשמי ברכה, ברקים ורעמים המבשרים על סופת טורנדו איומה. מאותם ימים של אור, אהבה, מרגוע וחוסן תשאבי את מלוא הכוחות להתמודד עם ימי השפל. מי ייתן ואכן רגעי השלווה ימשכו לימים, חודשים ושנים. כולנו כאן לצידך בתמיכה ועידוד בימים הטרופים. ירקרק

 

[פלסטיק]

שום דבר טוב לא מגיע במעטפה חומה

(כן ביחידה שלי עוד לא התמחשבו למעטפות המודפסות). וכל פעם שמקבל את המעטפה הזו, מנסה למשש אותה, לאמוד את מספר הדפים בה טרם פתיחתה. כי אם יש מספר דפים עבים זה בטח הטופס של עדכון הפרטים שמצורף אליו מכתב האיום הסטנדרטי ("אם לא תמלא ותחזיר את הטופס ניכנס באםאמא שלך"). אבל אם יש רק דף דק אחד גדול ועוד אחד עבה קטן אז כבר יודע, הנה הצו והנה מצורף אליו טופס הנסיעה. מתחילות להתרוצץ המחשבות: לכמה ימים? האם ירצו חודש או רק אימון של שלושה ימים? פותח את הצו ורואה את גזר הדין שמתחתיו תמיד מופיעה החותמת "נא לאשר הצו במיידית" (מדוע לא יודעים עברית בצה"ל?) ואני כבר חושב על הניתוק מהבית, על הכורח להיות בחברת אנשים שאני לא מכיר ולא ממש אוהב. ואם יקרה לי משהו? סידרו כבר את העניין של הביטוח למילואימניקים או שהילד שלי כבר לא יוכל לקבל דברים (כמו חינוך) שאני נותן לו? ואם אני "רק" אפצע? גם היום יזרוק אותי צה"ל לכלבים או שזה כבר שונה? כי היום כבר תלויים בי אחרים אני כבר לא ילד. ואם פשוט אחזור, תהיה לי עבודה או שלבוס כבר ימאס מזה שהעובד שלו הוא מין נוכח נפקד? מה יהיה עם משפחתי כשאני נמצא רחוק? יקרה להם משהו? היום הרי כל כך מסוכן מה הסיכוי שיגיע אלי עוד פעם צו? מי שכבר שירת במבצע האחרון ארבעה שבועות יוותרו לו או שיחליטו שאם הוא מראה נכונות (=פראייר) אז קל לגייס אותו ולכן כרגיל ילכו בדרך הקלה? אולי רק הפעם, לא כל פעם, יוותרו לי? רק הפעם בזמן המתוח הזה תנסו להסתדר בלעדי, כי עצבים שלי כבר מרוטים עד הסוף ואני רק רוצה להיות עם הקרובים לי. אני כבר מפחד לענות לטלפון או למי שדופק בדלת כי אולי זו הבשורה של "צו 8 חביבי". מה יקרה איתי מחר? בילוי משפחתי או תלבושת ירוקה?