ברגעים של לחץ נפשי...

ברגעים של לחץ נפשי...

אז עכשיו... מה? אחת עשרה וחצי? הלילה כבר בשיאו ויש לי עוד כ"כ הרבה לעשות וכל מה שאני יכולה לחשוב זה:"וואו, הירח ענקי!!!" זה מה שקורה אחרי שמנסים (ללא הצלחה) לבנות אתר שלם ביום אחד. אחרי כמעט 5 שעות של נסיונות כושלים ונישנים בהם התשתי את עצמי ואת נדב נפשית (סליחה נדבי!) החלטתי לוותר ויצאתי מהבית... למרות שממש לא רציתי לשים זין על כל האתר הזה, לא יכלתי לשלוט בעצמי ונכנסתי לפניקה. בעודי ממלמלת לעצמי מילות נחמה אחרונות לפני שאקח את החגורה שלי ואחנוק את עצמי איתה, שלף ידיד יקר שישב מולי את מקל הפלא הבריאותי: סיגריה! המצפון שלי נחבט בינו לבין עצמו, עשה רשימות של בעד ונגד, עשה אן-דן-דינו והטיל מטבע אבל לפני שהספיק לשכנע אותי להזיז את היד ולומר לא, הסיגריה כבר הייתה דלוקה ואני התענגתי על כל שאיפה... מה לעשות? נשברתי!!!! שבוע וחצי של חוסר עשן וניקוי הריאות, גם אם לא היה ניקוי משמעותי במיוחד, נגמר והלך לזבל יחד עם כל שאר הנסיונות הכושלים... אלוהים, מה מחשבים יכולים לעשות לך? אני שונאת מחשבים!!!
 

ZVI Z

New member
ואני מתגעגע

לאקדחים האלה שקונים ב-24 ש"ח וכשפותחים את החבילה מגלים שקנית אקדח בלי עשן ומתפרצים בצעקות על האחות הקטנה שבמקרה עברה ליד החדר עם בובה הרוסה מנחושת.ואחרי שאימא מגיעה לעשות עוד בלאגן בבלאגן שכבר קיים יורים עליה עם האקדח ללא עשן עד שהיא נכנעת ופולטת בקשה אחרונה-אל תשכח לאכול את העגבניה האפויה שהכנתי לך.ואתה אומר-כן אימא,ותגידי מי ישמור עלינו עכשיו?!והיא לא יכולה כבר לדבר כי העשן חנק אותה למוות. יום מאוחר יותר-אח ואחות קטנה עם בובה הרוסה מנחושת עומדים מול עשרות פרצופים זועמים שמבקשים לעשות צדק ולדעת מי הרוצח הנתעב שהעז לרצוח את האישה הנפלאה שהייתה נותנת אהבה לכולם,ילדים ומבוגרים כאחד.איש איש ודרכו הוא.לפתע פורצת האחות הקטנה בבכי ואומרת זה היה מנשה.כולם מסתכלים עליך ואתה אומר-OOPS I DID IT AGAIN.או לפחות זה מה שחשבת שאמרת עד שנורית השכנה הוציאה אותך דרך דלת צדדית שמיודעת למצבים מיוחדים בלבד,וזה היה מצב מאוד מיוחד.הדלת הובילה למסדרון ארוך שבו כן רואים את הסוף אבל לא רוצים להגיע אליו מחשש להיות אובייקט ללינץ' בידי ההמון הנתעב.אחרי כמה שעות חייבים כבר לאכול אז יוצאים ורואים את אבא שיצא בדיוק ממונית שהביאה אותו מנמל התעופה הישן.אבא רץ ונותן חיבוק ואומר-שמעתי שזה אתה אתה כמובן,מכחיש ואבא אומר-אז מי הגבר שירה בה?! אבא מוציא מהמזוודה הכחולה 2 שקיות ואומר לך-שקית 1 אני אתן במתנה לרוצח ושקית 1 יקבל מי שיביא לי את הרוצח לידיים.אתה מיד שואג-אבא קח אותי לשם.והוא שואל לאן? אתה לא מספיק לענות כי נורית השכנה שמה אותך על האופנוע של בעלה ונוסעת איתך.אחריה נוסע אבא שלך על אופניים שהוא שכר,ואחריו עשרות מכוניות,כולם בדרכם אל ההלוויה של אימא שמתה בידי רוצח שקנה אקדח ב-24 שקל אצל ניסים במכולת.ניסים עצמו לא הגיע להלוויה.היתה לו סיבה טובה-הוא נתן לך את האקדח בחינם בתנאי שתירה באימא כנקמה על משהו שהיא לא הביאה לו או לפחות זה מה שהוא אמר.אתה הסכמת כי את האקדח הזה רצית שנים ואימא פחדה לתת לך אותו כי חברות שלה אמרו לה שזה יותר מדי מסוכן בשביל ילד בן 7,חכה כמה שנים היא היתה אומרת.ניסים ידע שאם הוא יהיה בהלוויה,במקום לבכות כמו שנהוג לעשות בהלוויות הוא,בתום לב כמובן,יצחק מרוב אושר וכולם יחשדו בו מיד.לניסים היתה ילדה בת 5 שהיתה חברה של אחותך הקטנה.ובזה תם הקשר המשפחתי בין ניסים לבין המשפחה שלך או לפחות לחלק המת שבמשפחה. והנה אתם מגיעים ונורית השכנה מבקשת ממך להתנהג יפה אבל אתה נזכר שלא ציחצחת שיניים היום בבוקר ואתה חייב לצחצח כל יום אחרת אימא תכעס אז אתה מבקש לחזור הביתה ולהגיע להיפרד מאוחר יותר.נורית כועסת ואומרת-אימא לא פה ומהיום יש חוקים חדשים.אתה מסתכל עליה במין מבט משונה-מה נורית את האימא החדשה שלי?ונורית עונה-רק עם אבא יסכים שאני אשן במיטה של אימא כשהוא חוזר הביתה.בינתיים אתה רואה את אחותך הקטנה('אני לא קטנה,אני בת 4 וחצי!)מתקרבת לעברך עם מבט די כעוס,ואתה לוחש לה-לירוני את יודעת שאימא מתה בגללך?והיא צוחקת לה וחושבת שאתה די טיפש אם אתה באמת חושב ככה כי לא יכול להיות שילדה בת 4 וחצי,גדולה ככל שתהיה תגרום לאימא שלה למות. מבקשים ממך לשים כיפה ואתה מתנגד מכיוון שהכיפה היא בצבע שחור ואתה אוהב רק את הצבעים-אפור וירוק כהה.איך תאמר קדיש?, הם שואלים ואתה מוצא פיתרון מקורי-אתה חוטף ללירוני את הבובה מנחושת,שם אותך על ראשך ואומר את השטויות שאמרו לך להגיד. זהו,הולכים הביתה.נורית משכיבה אותך לישון לא לפני שאתה מצחצח שיניים ואומר לאבא שלך שנורית מבקשת לישון במיטה של אימא כשהוא מגיע הביתה מאירופה.אבא מחייך ואתה בשביל שהוא יסכים מאיים עליו עם האקדח שניסים הביא לך במתנה,אתה צועק לאבא-תרים את הידיים או שאני יורה.אבא מבין שזה בצחוק,לוקח ממך את הרובה,מכוון אל הבובה ההרוסה והורס אותה עוד יותר. הדלת נפרצת ולירוני נכנסת עם מבט של רצח בעיניים.אתה מתחנן אליה-אל תרצחי גם את אבא.ואת המשפט הזה שומעים גם החוקרים שבאו לחקור את נורית ואת אבא.הם כובלים את ידי לירוני באזיקים. שנה עוברת ואתה מבקר את לירוני בכלא.מדברים על עניינים חשובים ביותר כמו זה שהיא הפסיקה להשתין במיטה או שהיא יודעת להגיד לבד את המשפט האהוב על אבא-"לירוני המתוקה לא רצחה את אימא.פשוט אלוהים רצה גם להנות ממנה". אתה נותן לה סוכריה על זה שהיא אמרה את זה ללא שגיאה 1,מנשק ואומר לה ניפגש עוד כמה חודשים ועד אז תנסי ללמוד לצייר ולקרוא.היא לא רואה בזה בעיה מיוחדת ומגיבה-כן יא מניאק עוד משהו יא בנזונה?לפני שאתה מגיב אתה רואה סוהר מאיים עם קעקוע מתחת הגב קורץ ללירוני והיא מרימה את החולצה. אתה רץ החוצה ונזכר שלא אמרת לה שאסור לה לשכוח לצחצח שיניים. ברדיו אתה שומע על פיגוע שקרה בעיר לא רחוקה ויודע שניסים היה מעורב,ניסים תמיד מעורב במקרים כאלה. אתה נרדם באוטובוס ולא מתעורר גם בתחנה האחרונה.כשהנהג יורד,אתה לוקח את המפתחות שהכנת כשתיכננת עם ניסים הכל ונוסע אל התהום האחרונה שעוד לא חצית.היה שלום חבר.
 

Ez sLeeP

New member
ניסיתי לקרוא. באמת שניסיתי.

אבל איפשהו בין השורה ה-20, ל-21, עיניי מרדו בי. אולי אח"כ?
 

ZVI Z

New member
המחמאה הכי גדולה שקיבלתי בחיי

נראה לי..מטורף זה שווה חבל על הזמן
 

ZVI Z

New member
אנלא מאמין שכתבתי הכל זה בסדר..

פשוט קראתי ת'הודעה שלה והתחשק לי גם לכתוב משהו לא קשור אז התחלתי לכתוב אני מתגעגע וזה זרם וזרם..לקח 20-25 דקות של כתיבה וכך יצא לאוויר האינטרנט הסיפור הראשון שכתבתי בחיים(חוצ מבבי"ס)אם זה נקרא סיפור,וזה עדיין ללא תיקון 1.
 

Ez sLeeP

New member
טיפשה. טיפשה. טיפשה!!

חלשת אופי! מה יהיה עלינו!?.. התמכרות נוראית! ואני מאשים את עומר. כן, הג'אנקי הזה!!.. או.קיי. זה מה שאת עושה. את מפסיקה (כן, שוב..), ואת לא נותנת ל'מעידה' הזו להשפיע עלייך (כמובן שעד שתקראי את ההודעה הזו, תהיה לך עוד סיגריה בפה..). בעל מאוכזב.
 
היא טפשה?

מי לימד אותך לתמוך? אסור להגיד למישהו חלש אופי. בעיקר בדברים כמו התמכרויות שבהם הרבה פעמים חייבים התערבות מבחוץ. האשמות וקריאות גנאי רק מורידות את ההערכה העצמית, וגורמות לרצות עוד סיגריה כי ממילא אף אחד כבר לא מעריך אותך, חוץ מהסיגריה. תעריך את מה שהיא הצליחה לא להפך. אני לא יודע לתת פידבק והכל לצערי. פסימי מטבעי. אז אני לא מנסה.
 
תקשיבי נועל'ה אהובתי!(הו כמה מוזר

להגיד את זה!!) את רוצה להפסיק?!|פשווט דיי! תפסיקי....זה גם ככה מכל הבחינות של זה!!!! אז דיי!!! אל תתני לאף אחד לתת לך סיגריה ולא שום דבר... ותגידי לידידים שלך-לכולם-שלא יציעו לך!!! ואם את נשברת-תשאפי אויר ותגידי-לא! זה לא טוב! ואני רוצה להפסיק! ואני אצטער על זה אחר כך! כמו שעשית עכשיו... דיי! נועה-את מפסיקה!!!! לא עזרתי..לא משנה...ניסיתי! אבל אנחנו (אני) אוהבת אותך בכל זאת....
 
אח, אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי

את ההרצאה הזו... אני חושבת שהייתי מליונרית כבר והייתי קונה לי ולנדב שתי דירות סטודיו במנהטן... נועה (חחחח... זה באמת מצחיק), אני מודה על נסיון העידוד שלך ואני מבינה שהתכוונת לטוב (גם אני אוהבת אותך!) אבל הדבר יחיד שיכול לעזור לי כרגע זה להרגע ולקחת הכל באיזי. בלי פניקה מיותרת שתלחיץ אותי אני לא אקח סיגריה... נראה לי שהלחץ הנפשי של אתמול התפוגג איפשהו בשעות הבוקר המאוחרות. ונדב, תקשיב למה שאנשים פה אומרים! קצת תמיכה נפשית במקום הירידות שלך תוכל לעזור! אתה מוריד לאישתך את הביטחון העצמי!!!! מנסה להחזיק מעמד, נועה
 

Ez sLeeP

New member
מותק.

אני חושב שאחרי אתמול, מגיע לי קצת קרדיט.. הייתי תומך, ומאוד חביב.. לאחר 5 שעות של ישיבה דוממת בחדר-המחשב הנוראי (הוא קיבל קונוטציה נוראית עקב התסכול של אי-בניית האתר). אני מאוד תומך.. לא?
 
צודק...

סליחה ממי שלי!!!! אתה יודע שאני אוהבת אותך! מי הבעל הכי טוב בעולם? מי? אתה!!!! אל תבכה ממי שלי... ד"א, חלמתי עליך היום... תזכיר לי לספר לך!
 

Ez sLeeP

New member
אוי.. ביקורת.

יאממ.. אני מודה לך על הCruel Awakening, אבל נועה יודעת שזה בצחוק (Right dear?), למרות שאני מאוד מודאג.
 

Ez sLeeP

New member
*מרגיש רע*/

ושוב אני מטה את הפורום ממסלולו הכה-מכוון, לעניין
ובעיקר עניינים משפחתיים.. [...] אשתי היקרה, אני מתנצל על חוסר-הרגישות שלי בעניין. את יודעת שאני מעריך אותך-כה, Sexy-Eyes! (או, עוד ניקניים - נוסטלגיה!). אני מאמין בך, וברצון שלך להפסיק עם הסיגי'ז, YOU CAN DO IT.. את לא טיפשה, את נבונה, חכמה, ומקסימה.. *חנופה אמיתית לשם מחילה!* Forgivnessly, נדב.
 

מייקל21

New member
וואי כמה אני מבין אותך

אחרי חודש וחצי 'שהשען של הסגריות לא כיסה את הפנים העייפות, נכנעתי לפרלמנט (שוב) ועישנתי עד זוב דם (מה? אה?!) בכל אופן, לא קלה היא לא קלה דרכנו אבל בסוף זה יקרה, ואולי אני אצליח להפסיק עם ההרגל המגונה (והחזק ממני) הזה
 
תנחומי...

לפי דעתי אנחנו צריכים להקים קבוצת תמיכה למעשנים... בכל אופן בהצלחה בנסיון הבא!
 
למעלה