הטייח / ק. ציר כאריחי קיר שיבצתי אותך על לוח לבי מעטרת את חיי בפס זוהר של חיות מרתקת וכאילו כאילו לא די לי בך כך את גופי אטיח אלייך, ואריח מבוסם ערוגותייך מניחוח שדותייך עד תום
"חוטא" הוא בשיבוץ לוחות הלב ידעה את חוט השני, הארוג בין דמיון למציאות בין ממש לעכשיו, ידעה, גם את השתיקה. ידעה, אחר כך, בפתח מנהרת הזמן שפנס לא מהבהב לעד השפילה עינייה.