המראה לא מזעזע אותי
מטרידים אותי שני דברים בכל הסיפור:
1. כל הניתוחים שהן נאלצו לעשות ע"מ להגיע למראה הזה.
2. הילדות והנערות שמפתחות רצון להידמות לנתונים בלתי אפשריים ומושפעות מאובססיית המראה החיצוני.
אפשר לשים על משקל מראה הברבי תופעות דומות ברעיון, אך נפוצות יותר שהפכו למקובלות בחברה:
- אנשי הקעקועים שמקעקעים את כל / רוב גופם.
- אנשי הפירסינגים שמחוררים את כל / רוב גופם.
- בודי בילדרס.
אם מה שעושה להן טוב זה לקום בבוקר ולהיראות כמו בובה - בכיף. יש בזה משהו יפה, אפילו קסום, שזורק לאיזה עולם מצוירים בלתי מושג. הבעיה מתחילה כשהן(מלבד האנימה שטוענת שהכל איפור) נאלצות לעבור עשרות ניתוחים קוסמטיים-פלסטיים קיצוניים, מסוכנים וממכרים ממקום מאד לא שלם של דימוי עצמי נמוך, חוסר יכולת לקבל את עצמן או תפיסת גוף מוגזמת שלא קשורה למציאות.
