Gunslinger
New member
בקשת עצה "מאסר" בית...
שלום. דבר ראשון אני רוצה להבהיר שאני לא מקטר אלא מבקש עצה בלבד ואני לא ממש אוהב לבקש עצות בפורום אבל...הנה הסיפור אני בן 18 נכה (אני לא יודע האם זה קשור לשאלה שלי או לא אבל בחרתי לכתוב את הפרט הזה) ויש לי אמא שמגבילה לי את "חופש התנועה" הרבה יותר מאשר כיסא הגלגלים שלי. ואבא שלי לא יכול להשפיע (למרות שהוא יחסית לצידי) כי היא "המנהלת" במשפחה. בתוך העיר היא מרשה לי ללכת למקומות מסויימים (קולנוע, בנקף, לימודים וכו´) אבל אם אני רוצה לנסוע מחוץ לעיר מתחיל ויכוח כבד מאוד. הסיבה העיקרית היא כמובן מצב הבטחוני שאני בוודאי גם נזהר בגללו. אני חבר באחד מפורומי הנכים (פורום אינטרנטי). לפני כמה חודשים היה לנו מפגש במרכז העיר (אני גר בדרום) ורתציתי לנסוע לשם כמובן במונית (כי זו דרך יחידה שאני יכול להגיע) ואמא שלי סירבה בטענה "ומה אם הנהג של מונית יהיה מחבל ערבי או שחברי הפורום הם מחבלים ערבים?". בעניין הפורום הצלחתי לשכנע אותה כי אין סיכוי שמנהל הפורום יהיה ערבי כי לעבודה לקחה אותו חברת האינטרנט רצינית אבל בעניין המונית לא הצלחתי. אחרי ויכוח שנמשך כמה שבועות הגעתי איתה לפשרה שאבא שלי יביא אותי עד לתל אביב ומשם מישהו מהפרום שיש לו אוטו יאסוף אותי (אני מודה לאדם הזה מאוד) ובאותה דרך בערך חזרה (לא אפרט בדיוק כי זה מסובך ולא רלוונתי). עכשו נקבע מפגש נוסף של הפורום שלנו וניסיתי לדבר איתה על זה. הפעם המונית זה בסדר מצידה וגם לאחת הצדדים יכול לקחת אותי אדם שהורים מכירים והנימוק הוא פחד מהפיגועים. עד כאן אני נשמע כסתם נער שרוצה ללכת לבלות-בילוי מתוך בילואים רבים אבל הנה קצת היסטוריה
. סיימתי לפני שנה בית ספר ומאז היו לי באמצע חודשיים של לימודים לפסיכומטרי. אני חושב שיעיל לציין שללימודים אני מתייחס ברצינות מאוד רבה אולי יותר מכל אדם אחר כי בשבילי בבית ספר לקבל ציון נמוך במתמטיקה או מחשבים או היה אסון טוטלי ומצב רוח שלי תלוי לרוב בציונים שלי (אני יודע שאני נשמע חולה אבל זה אני
). בשנה אחרונה הזו חוץ מפסיכומטרי יצאתי מהבית רק פעמים ספורום: 4 פעמים לבד (2-לקולנוע 1-לבנק ופעם לבית ספר לקחת תעודת בגרות) ועוד 3 פעמים עם השגחת הורים (לבנק ופעמיים לביטוח לאומי). כשלמדתי בי"ב תכננתי לשנה הזאת לנסוע לטיול מאורגן לנכים לחו"ל או לחפות בארץ. אבל בגלל שאמא שלי סירבה (הטענה: "אתה צעיר. יש לך עוד הרבה זמן לזה") בכאב רב ויתרתי על זה. אוסיף שאני לא אדם שאוהב סתם לצאת מהבית או ללכת למסיבות וכו´. אבל למפגש הפורום הזה אני מאוד רוצה לבוא: הסיבה העיקרית זה לפגוש אנשים שאני מכיר והסיבה השניה זה כדי לא להרגיש שבזבזתי לגמרי את כל השנה (לא ש4 עד 6 שעות בערך זה מספיק כדי למלא ביזבוז של שנה אבל...) כי בעוד חודשים ספורים אני מתחיל ללמוד באוניברסיטה ולא יהיה לי זמן פנוי כמעט (ובחופשות הקיץ לא יודע האם יהיה לי מצב רוח ללכת לאנשהו). אני מבין שהיא "דואגת" אבל כמו שכתבתי אני מתחשב וויתרתי על הטיול ואפילו על ביקור בבירתינו שחלמתי לבקר לפחות פעם אחת. היא לא בן אדם שאפשר לשבת ולדבר איתה. כשאני מתחיל לדבר על המפגש היא מוצאת כל מני סיבות להתחמק מזה ("אני לא מרגישה טוב עכשיו, לא עכשיו, אני עסוקה, עזוב אותי") או שפשוט מתחיחלה לצעוק או אם (אני ממשיך לדבר) אפילו לצרוח עד שעולה לה לחץ דם בגלל הצרחות. אבקש עצות בקשר למה לעשות כדי להגיע למפגש תודה מראש
שלום. דבר ראשון אני רוצה להבהיר שאני לא מקטר אלא מבקש עצה בלבד ואני לא ממש אוהב לבקש עצות בפורום אבל...הנה הסיפור אני בן 18 נכה (אני לא יודע האם זה קשור לשאלה שלי או לא אבל בחרתי לכתוב את הפרט הזה) ויש לי אמא שמגבילה לי את "חופש התנועה" הרבה יותר מאשר כיסא הגלגלים שלי. ואבא שלי לא יכול להשפיע (למרות שהוא יחסית לצידי) כי היא "המנהלת" במשפחה. בתוך העיר היא מרשה לי ללכת למקומות מסויימים (קולנוע, בנקף, לימודים וכו´) אבל אם אני רוצה לנסוע מחוץ לעיר מתחיל ויכוח כבד מאוד. הסיבה העיקרית היא כמובן מצב הבטחוני שאני בוודאי גם נזהר בגללו. אני חבר באחד מפורומי הנכים (פורום אינטרנטי). לפני כמה חודשים היה לנו מפגש במרכז העיר (אני גר בדרום) ורתציתי לנסוע לשם כמובן במונית (כי זו דרך יחידה שאני יכול להגיע) ואמא שלי סירבה בטענה "ומה אם הנהג של מונית יהיה מחבל ערבי או שחברי הפורום הם מחבלים ערבים?". בעניין הפורום הצלחתי לשכנע אותה כי אין סיכוי שמנהל הפורום יהיה ערבי כי לעבודה לקחה אותו חברת האינטרנט רצינית אבל בעניין המונית לא הצלחתי. אחרי ויכוח שנמשך כמה שבועות הגעתי איתה לפשרה שאבא שלי יביא אותי עד לתל אביב ומשם מישהו מהפרום שיש לו אוטו יאסוף אותי (אני מודה לאדם הזה מאוד) ובאותה דרך בערך חזרה (לא אפרט בדיוק כי זה מסובך ולא רלוונתי). עכשו נקבע מפגש נוסף של הפורום שלנו וניסיתי לדבר איתה על זה. הפעם המונית זה בסדר מצידה וגם לאחת הצדדים יכול לקחת אותי אדם שהורים מכירים והנימוק הוא פחד מהפיגועים. עד כאן אני נשמע כסתם נער שרוצה ללכת לבלות-בילוי מתוך בילואים רבים אבל הנה קצת היסטוריה