בקשת עיצה

[ויווש]

בקשת עיצה

אני אמא לשלושה ילדים, שניים מהם עם צרכים מיוחדים והשלישי ברוך ה בסדר. הגדול בן 10 ושלושה חודשים השני בן 8 והשלישי בן 6ושבעה חודשים. הבעיה שלי היא עם הקטן. תמיד הוא מרגיש שהוא מקופח, תמיד הוא מרגיש שלא נותנים לו מספיק, והוא תמיד מזכיר את זה בסגנון כזה:"אם הם היו מבקשים היית נותנת להם מיד". והוא גם מציק המון לגדול ואז הוא אומר " בשביל לקבל תשומת לב אני צריך להציק לו נכון?". מיותר לציין שזה לא נכון, אמנם אני מבקשת ממנו לפעמים לוותר כי הוא יותר מבין. אבל לא מעבר לכך. אודה לך על תשובה.

 

[גרא.]

ויווש,את מתארת מצב שקיים בהרבה

משפחות להם ילד חריג, אחד או יותר, כזה שזקוק באמת לתשומת לב מיוחדת. לפעמים נוסעים איתו לטיפולים, או לבית חולים,רק איתו, או במקרה שלך לפעמים עם שניהם..וזו בעצם סבה מצודקת לכאורה לתחושות הקיפוח שבנך הצעיר מרגיש, כנראה משום שהוא אינו מבין לפי שעה, למה לו מקדישים פחות תשומת לב..ולמה הם "זוכים" להרבה יותר..ילד בגיל 6-3ש',עדיין לא מסוגל להבין את הכורח שבהשקעת יותר משאבים באחיו בגלל צרכיהם המיוחדים,אם כי תמיד אפשר לנסות להסביר לו. מכל מקום,אין פתרון קסמים למצב כזה, כי כפי שאני מבין, אחיו ימשיכו לקבל את מלוא תשומת הלב שהם זקוקים לה.לכן הדרך היחידה שוב לפי שעה, עד שהוא יהיה מסוגל להבין ולהתחשב (לא לוותר), היא להקדיש גם לו כמה "שעות איכות" רק לו. כלומר ,לעשות כל מאמץ כדי שתוכלי להיות רק איתו, לא בבית, מחוצה לו,למשחק, בילוי, סתם שופינג עבורו..על ידי כך הוא ירגיש שגם הוא מקבל התייחסות ייחודית,שכביכול ניתנת רק לאחיו. דרך נוספת שאת יכולה לנסות, זה להשתמש בספרוטראפיה, כלומר טיפול בספרות.לחפש ספור או סיפורים, בהם יש סיטואציה דומה, שלא אח חריג במשפחה.לספר לו, ולשוחח איתו. דרך ההקשבה הילד מזדהה עם גיבור הספור,ונוטה להתנהג כמותו. נסי לחפש בכתביו של פרופ' אדיר כהן, המתמחה בביבליוטראפיה. נסי אולי באנתלוגיה "להפליג עם כוכב" (2 כרכים).