בקשת עזרה
הבעיה שלי שונה במקצת, אבל היא מטרידה מאוד. יש לי ילד קטן, בן שנה ושמונה חודשים. אני מגדלת אותו לבד כאם חד הורית. הבעיה קשורה בהורים שלי: הם נוטים להתערב מאוד בגידול הילד, במיוחד אמי, שחשוב לה מאוד לזכות באהבתו. הדבר מגיע למצבים מעיקים ואבסורדיים כמעט, והילד כבר התרגל לכך שאצלהם הוא מקבל כל טוב ולכן צורח כל הזמן ומושך אליהם. הבעיה היא שההורים שלי גרים קומה מעלי באותו בניין: בכל פעם שאני יוצאת עם הילד והם שומעים אותו הם פותחים את הדלת וברגע שהוא רואה אותם הוא כמובן מתחיל לבכות ולהשתולל. היום היה השיא: אני עמדתי לנסוע עם הילד וגם הוריי ירדו למטה, כמובן שהיו דמעות ובכי והם פשוט החליטו שהם לוקחים אותו איתם. כלומר, הם הופיעו כמעין "מושיעים", שרק אצלהם הילד מפסיק לבכות. הבעיה שלי היא, שאני לא מסוגלת להתבטא נגדם בחריפות: בסך הכל הם ההורים שלי. מצד שני אני סובלת מחוסר ההבנה שלהם, מן העובדה שהם לא קולטים שההתנהגות שלהם והרצון להיות נאהבים על-ידי הילד מפריעים לי בגידול שלו והדבר מתנקם בי.מה עושים? איך מתנהגים? הסיפור כולו גורם לי לתחושת מועקה קשה, ומפריע לתפקוד היומיומי כאם, בפרט שהילד מראה העדפה ברורה לסבא ולסבתא. אגב, שיחות שניסיתי לנהל עם הוריי בנוגע לבעיה לא עלו יפה וכמעט תמיד גוררות תגובות זועמות בנוסח "את לא יכולה לנתק אותנו מהילד" וכד'.
הבעיה שלי שונה במקצת, אבל היא מטרידה מאוד. יש לי ילד קטן, בן שנה ושמונה חודשים. אני מגדלת אותו לבד כאם חד הורית. הבעיה קשורה בהורים שלי: הם נוטים להתערב מאוד בגידול הילד, במיוחד אמי, שחשוב לה מאוד לזכות באהבתו. הדבר מגיע למצבים מעיקים ואבסורדיים כמעט, והילד כבר התרגל לכך שאצלהם הוא מקבל כל טוב ולכן צורח כל הזמן ומושך אליהם. הבעיה היא שההורים שלי גרים קומה מעלי באותו בניין: בכל פעם שאני יוצאת עם הילד והם שומעים אותו הם פותחים את הדלת וברגע שהוא רואה אותם הוא כמובן מתחיל לבכות ולהשתולל. היום היה השיא: אני עמדתי לנסוע עם הילד וגם הוריי ירדו למטה, כמובן שהיו דמעות ובכי והם פשוט החליטו שהם לוקחים אותו איתם. כלומר, הם הופיעו כמעין "מושיעים", שרק אצלהם הילד מפסיק לבכות. הבעיה שלי היא, שאני לא מסוגלת להתבטא נגדם בחריפות: בסך הכל הם ההורים שלי. מצד שני אני סובלת מחוסר ההבנה שלהם, מן העובדה שהם לא קולטים שההתנהגות שלהם והרצון להיות נאהבים על-ידי הילד מפריעים לי בגידול שלו והדבר מתנקם בי.מה עושים? איך מתנהגים? הסיפור כולו גורם לי לתחושת מועקה קשה, ומפריע לתפקוד היומיומי כאם, בפרט שהילד מראה העדפה ברורה לסבא ולסבתא. אגב, שיחות שניסיתי לנהל עם הוריי בנוגע לבעיה לא עלו יפה וכמעט תמיד גוררות תגובות זועמות בנוסח "את לא יכולה לנתק אותנו מהילד" וכד'.