בקשת עזרה

השואלת 1

New member
בקשת עזרה../images/Emo92.gif

שלום לכם יש לי בן שנה ו-10 חודשים פעיל ומקסים. הבעיה שלי היא כזו: כשהוא היה קטן בגיל 4 חודשים בערך הוא היה אצל מטפלת במשך כחודשיים שדחפה לו אוכל בכח "הוא מילל ובולע" הייתה ההגדרה שלה, כמובן שהוצאתי אותו משם כל עוד נפשי בי. אבל מאז הוא לא שוכח, כשהוצאתי אותו הוא לא היה מוכן שאני אגיש לו בקבוק, הוא היה צורח. אז בעזרת מרפאה הגענו למסקנה שצריך פשוט לשים את הבקבוק וללכת, ללמד אותו לאכול לבד, הוא היה כבר בן חצי שנה בערך, והסתדר עם זה לא רע, אכל יפה, עלה במשקל, והפסיק לצרוח למראה בקבוק. עכשיו שהוא כבר יותר גדול, ואוכל יותר אוכל ופחות בקבוקים, יש בעיה. הוא ירד קצת במשקל, כי אוכל רגיל קצת קשה לו לאכול לבד לגמרי, נופל לו, והוא גם משחק וזורק כמו כל ילד בגילו. ואני לא מצליחה לתת לו לאכול, הוא ממש ננעל כשאני מתקרבת אליו עם אוכל. הוא צורח לא רוצה, ואני מוותרת, אבל הוא לא עולה במשקל ואני אובדת עיצות, לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני לא מכריחה שמה את הצלחת אם הוא רעב הוא בטח יאכל, אבל בזמן האחרון הוא ירד במשקל, והוא לא היה חולה או משהו כזה. ואני לא כועסת עליו שהוא זורק אוכל כי אני לא יודעת אם אני לא אעשה לא אנטי. אולי אני עדינה מדי איתו, גם זה יכול להיות חוץ מזה אין לו בעיה עם מגע, נשיקות חיבוקים פינוקים, והוא ילד שמח ופעיל. אודה על קבלת עיצות.
 

נעה גל

New member
ירד במשקל או שירד באחוזון?

השאלה היא, האם בתקופה שאת קוראת לה "ירד במשקל" הוא המשיך לגבוה?
 

השואלת 1

New member
הוא ירד במשקל מעט והגובה תקין

הוא שוקל 9.5 ק"ג 86 ס"מ אם אני לא טועה. אני צריכה לבדוק שוב את הגובה. והוא בן שנה ו-10 חודשים. תודה
 

נעה גל

New member
קודם כל, לפני שהייתי נלחצת הייתי

מחכה לעוד בדיקה (עוד חודש? חודשיים?) בשביל לראות אם המגמה הזו ממשיכה או שזה משהו מקרי. ממה שאני זוכרת, כשהילדים שלי עברו ל-2 בקבוקים ביום (בוקר ולילה)ביחד עם פעילות גופנית יותר מאסיבית, אחרי רכישה ושליטה בהליכה וריצה, היתה ירידה במשקל קלה (אצלנו זה בא לידי ביטוי בכך שהם נשארים באותו משקל אבל ממשיכים לגבוה, ואז הם יורדים אחוזונים). לפני 4 חודשים בערך הבן שלי (בן שלוש) הפסיק לגמרי עם הבקבוקים וגם כן רזה קצת. לוקח זמן עד שהם מתאזנים. אז הייתי מציעה לא להלחץ, להמשיך במדיניות האוכל שלך (שעד כה הוכיחה את עצמה) ולבדוק אותו שוב, עוד מספר שבועות. אם את רואה שהירידה במשקל ממשיכה - הייתי פונה לרופא להתייעצות (ירידה במשקל יכולה, לדוגמה ורק לדוגמה, לנבוע מטפילים במעיים).
 

zimes

New member
שני דברים נפרדים

לגבי המשקל - אולי זה באמת לא כ"כ נורא. שווה להתיעץ עם רופא. לגבי חוסר-הנכונות לקבל ממך אוכל - ראשית, פרקטית, נסי למצוא מרקמים שקלים לו יותר: מרק בבקבוק, חתיכות בגודל שנוח לו, לערבב דברים (למשל - יוגורט עם קורנפלייקס נשפך פחות מיוגורט נטו) וכיו"ב. שנית, הייתי מנסה לפתור את הבעיה שהתחילה עם המטפלת. האם אתם אוכלים יחד בארוחות? כדאי - כי ככה הוא יראה שאכילה היא חוויה טובה. הוא יראה שאתם מעמיסים זה לזה על הצלחות - שזה לא מאיים. אולי אפילו טיפול שיעלה את חווית המטפלת אל פני השטח. אין לי מושג אילו טיפולים כאלה קיימים בילדים - אבל אולי פסיכולוג ילדים טוב יעשה את העבודה. נשמע שכרגע, את הולכת על קצות האצבעות סביבו בכל הקשור לאוכל - ולדעתי, המצב הזה לא כ"כ טוב - זה לא מאפשר לשלב אותו בשגרה המשפחתית של חיים - שכוללים גם ארוחות.
 
המשיכי בדרך הנכונה (והאמיצה) שבה

התחלת: אל תתערבי לו באוכל. אם סמכת עליו כתינוק, אזי גם כפעוט הוא ידאג לעצמו שלא לרעוב. הרבה סבלנות. היינו בסרט הזה-הסוף טוב.
 

השואלת 1

New member
כל כך מחמם את הלב לקרוא את

התגובות שלכם, כבר התחלתי לחשוש, ונרגעתי קצת. רציתי לשאול אתכן מה אתן עשיתן בתקופה הזו שהצלחת עשה לכל עבר, איך הסברתן לזאטוטים שאסור לשחק ולהשליך אולכ, או שזה עובר לבד? המון תודה לכן, חיממם לי את ה-
 

לאה_מ

New member
זה מאד תלוי בך ובסובלנות שלך.

אני מעדיפה לנסות לאפשר להם להתנסות, גם בזריקת אוכל, אפילו במחיר של קצת לכלוך. מה שאני עושה הוא מנסה להקטין את פוטנציאל הנזק (למשל, אפשר לפרוש עיתונים מתחת לכסא האוכל, לתת לאכול ישר מהמגש של כסא האוכל (ולא מצלחת שאפשר לזרוק) וכיוצ"ב). דוקא אורי אכל די מסודר באופן יחסי (חוץ מחיבתו היתרה לזריקת אוכל), אבל הבכור שלי היה אוכל יוגורט בידים, וזה באמת היה מחזה מרהיב...
אם את לא סובלנית לכל כך הרבה לכלוך, זה בהחלט לגיטימי, כשאת רואה שהוא סיים לאכול ורק זורק אוכל, לקחת את הצלחת, לא בכעס, כעובדה, ולומר "אני רואה שסיימת לאכול". ולא משנה באיזו מהגישות תבחרי, בכל מקרה זה עובר לבד. עוד לא ראיתי את בן ה-15 שזורק את האוכל מהצלחת שלו, וגם לא בן 8, ואפילו לא בן 4...
 

zimes

New member
משחקים באוכל, זריקת צלחות

היו פה דיונים על הנושא לא מזמן (אולי אני אחפש אח"כ, ואולי מישהי אחרת תשלוף). בגדול - ראשית - קבלי את העובדה שאלה ניסויים ב-איך עובד העולם (כח המשיכה, מים שנוזלים, דברים שנמרחים, צלחת שעושה קולות ולפעמים אפילו קופצת). לכעוס, לדעתי, לא עוזר - כי זה רק יעודד אותו להוסיף על זה ניסוי ב "איך מגיבה אמא". עוד טיפ: שלב ה-להעיף את הצלחת, הוא בד"כ לקראת סוף האוכל. נסי לשים לב בזמן ("גמרת לאכול? בפעם הבאה תגיד, ואני אקח את הצלחת לכיור"). אני, אישית, לא היתה לי סבלנות לזה - אנחנו פשוט אוכלים על הרצפה (ז"א - עם צלחת) - אפשר לפרוש משהו אם את לא מרגישה שהרצפה נקייה מספיק. ככה הרדיוס אליו מגיע האוכל הרבה יותר קטן, כשנמאס לאכול ומחפשים משחק - הם קמים והולכים (ולא נאלצים לשחק בצלחת ובאוכל), אם משהו נופל - הם מגיעים להרים, לי נוח לשבת אתם ולאכול כך בעצמי (אני יושבת כדי לאכול, לא כדי להאכיל, וככה לא משעמם לי, וגם מבחינתך - את לא מרוכזת בארוחה שלו, אלא בשלך - בדיוק האפשרות להיות שם, אבל לא להציק לו (וגם לא לתת לו הרגשה שאת שם רק כדי ללחוץ עליו)). בכל מקרה - זה נרגע עם הגיל. כמה שפחות תעשי ענין, ככה יעבור יותר מהר.
 

השואלת 1

New member
תודה לכן, אתן ממש מקסימות

אני לא מתרגשת מהבלגאן, פחדתי שאני אלמד אותו דפוס התנהגות שמותר לזרוק אוכל והכל בסדר עם זה. אני אנסה את השיטות שלכן, נראה לי שאני פשוט אראה מתי נגמר האוכל ומתחיל הבלגאן, ואז אני אקח לו את הצלחת, תוך כדי הסבר. המון תודה ירדה לי אבן מהלב.
 
למעלה