בקשר לתסכול
מהודעתי הקודמת, דברתי עם הגננת: העליתי בפניה את הקושי של ילדי לעמוד בהגרלות החוזרות, ואת רצונו להיות כבר "אבא שבת". היא הבהירה שוב את השיטה (שונה ממה שתיארתי לראשונה): בסל מצויות כל האותיות בהן מתחילים שמות ילדי הגן (לא כל 22 האותיות). כאשר עולה האות ד', ויש 5 ילדים ששמם מתחיל באות זו, כל רשימת 5 הילדים עומדת להצבעה (!!!, בררר....): כל ילדי הגן מצביעים שם-שם לפי התור, לפי השאלה: "כמה ילדים רוצים שדוד יהייה אבא שבת השבוע?", "כמה ילדים רוצים שדבורה תהייה אמא שבת השבוע?" וכן הלאה... כלומר, נוסף על ההגרלה, ההמתנה, האכזבה שלא נבחרת עדיין, במידה וכן נבחרה האות הראשונה בשימך, אתה מועמד למבחן סוציומטרי של כל ילדי הגן. גן חובה. לדברי הגננת, כך: 1. יש המון למידה בתהליך: סדר האותיות, עריכת הצבעה, ספירה, כמויות, מה גדול ממה, הרוב קובע. 2. גולת הכותרת: לומדים לדחות סיפוקים!!! איזה כיף. לא די שאתה עלול לא לבוא על סיפוקך במשך כמה חודשים טובים, לכשתעשה זאת ויתקרב סיכויך להיות אבא שבת, תיאלץ להיות "מושהה לעת עתה" ע"י חבריך...
. 3. בכלל, זה היה רעיון של הילדים: היא שאלה אותם כיצד להחליט מתוך כל השמות שעלו בהגרלה, והם היציעו "הצבעה". 4. לדעתה תפקיד "אבא שבת" אינו תפקיד משמעותי בגן ובכלל אינו נחשק ע"י רוב הילדים. הסברתי לה שבכל הגנים שעברתי עם שני ילדי הגדולים, בכל השנים, יש חשיבות גדולה לתפקיד, בד"כ ע"י כל הילדים. זוהי חשיבות שהגננת אינה מודעת לה כנראה, בגלל שבחרה לעשות את היום החופשי שלה ביום שישי, והוסיפה לעצמה גם את יום א' פעם בשבועיים, כ"משרת אם". חזרתי וציינתי את הקושי של הילד שלי. היא אמרה שלמרות שקשה לו, היא בוחרת שוב להמשיך בדרך זו, הציעה לי לקחת את הטוב (האקדמאי) שבשיטתה, ובכלל התפלאה מאוד מדוע לא אמר לה דבר בעניין זה בגן. הסברתי שלא תמיד הדברים יוצאים בגן (הוא גם לא סיפר לה היום שביקרנו אתמול בבית ביאליק בת"א) וכדאי להתייחס אליהם בכל מקרה. צריך להמשיך הלאה, נכון?
מהודעתי הקודמת, דברתי עם הגננת: העליתי בפניה את הקושי של ילדי לעמוד בהגרלות החוזרות, ואת רצונו להיות כבר "אבא שבת". היא הבהירה שוב את השיטה (שונה ממה שתיארתי לראשונה): בסל מצויות כל האותיות בהן מתחילים שמות ילדי הגן (לא כל 22 האותיות). כאשר עולה האות ד', ויש 5 ילדים ששמם מתחיל באות זו, כל רשימת 5 הילדים עומדת להצבעה (!!!, בררר....): כל ילדי הגן מצביעים שם-שם לפי התור, לפי השאלה: "כמה ילדים רוצים שדוד יהייה אבא שבת השבוע?", "כמה ילדים רוצים שדבורה תהייה אמא שבת השבוע?" וכן הלאה... כלומר, נוסף על ההגרלה, ההמתנה, האכזבה שלא נבחרת עדיין, במידה וכן נבחרה האות הראשונה בשימך, אתה מועמד למבחן סוציומטרי של כל ילדי הגן. גן חובה. לדברי הגננת, כך: 1. יש המון למידה בתהליך: סדר האותיות, עריכת הצבעה, ספירה, כמויות, מה גדול ממה, הרוב קובע. 2. גולת הכותרת: לומדים לדחות סיפוקים!!! איזה כיף. לא די שאתה עלול לא לבוא על סיפוקך במשך כמה חודשים טובים, לכשתעשה זאת ויתקרב סיכויך להיות אבא שבת, תיאלץ להיות "מושהה לעת עתה" ע"י חבריך...
אולי כדאי לדבר עם הגננת על ההבדל בין למידה קוגנטיבית (ונראה שאכן יש המון למידה בתהליך), ללמידה רגשית, מה זה מלמד את הילדים על העולם, ואיזה מין ילדים התהליך יוצר. או לפחות עם האחרים. יש באשה הזו משהו מאוד לא בוגר רגשית, לא אמהי, מאוד מדגיש את החלק הקוגנטיבי. אולי מוטב שתעבור ישר לתיכון.