בקשר לתאונה, כמה תובנות (רבים לא יסכימו, אבל
זה לא חדש).
ראשית, מצטער על פתיחת הודעה חדשה ואם המנהלים ימצאו לנכון לשרשרה להודעה אחרת אז בסדר וכו' וכו'.
לענין:
1. תקראו לזה כשל תקשורתי, בעיית הסברה או כל שם אחר, אבל בתור צופה מהצד, התמונה המצטיירת היא שהרוכבים אומרים כי גדר הבטיחות אשמה בתאונה.
יש לעשות הפרדה בין הגורם לתאונה לבין תוצאות התאונה. גדר הבטיחות לא אשמה בתאונה (אלא אם היא צצה לה באורח פלא באמצע הכביש). היא כן יכולה לגרום להחמרת תוצאות התאונה.
איפשהו בדרך, המסר הלך לאיבוד. עובדה שכמעט כל אדם איתו מדברים חושב כי הרוכבים מאשימים את הגדר בתאונה.
2. כן, אופנועים זה מסוכן. לא צריך להיתמם או להיות צבועים. ולדעתי אכן יש בזה מן האנוכיות כשזוג הורים יוצא לרכיבה משותפת (ולהגיד שגם מכוניות מסוכנות, יהיה סתם דמגוגיה), גם אם מדובר בטיול מועדון רגוע (ועל ה"רגוע" נדבר בסעיף הבא).
3. אין דבר כזה רכיבה מנהלתית על אופנוע. בנסיעה לעבודה הייתי מרגיש פחות בטוח מרכיבה ספורטיבית בשבת בבוקר. הנהגים מסביב עסוקים בכל מיני דברים שלא קשורים לנהיגה (אין צורך לפרט), הצפיפות על הכביש גדולה יותר ואנשים יותר ממהרים ועצבניים.
אני מכיר רוכב שכל הזמן היה לובש מעיל עור, גם ברכיבה הקצרה ביותר. לפני מספר שנים החליט לקפוץ לחוף בשישי בצהריים. היה יום חם והוא וויתר על המעיל. כמובן שהוא דפק החלקה מרשימה שהורידה ממנו כמה גרמים טובים של עור מהידיים. גם טיול מועדון כיפי (למי שאוהב את זה) לא מחסן אותך אוטומטית מתאונות. תחושת הבטחון המזויף של "הנה, אנחנו קבוצת רוכבים מבוגרים ומנוסים בקבוצה גדולה ואיטית" גורמת להורדת הדריכות, בנוסף לצורך להיות מתואם עם רוכבים אחרים על כלים שונים וברמות רכיבה שונות.
4. כל הטוענים כי אסור לרכב על אופנועים בכביש והורים בפרט, מוזמנים להפנות את מרצם לרוכבי האופניים. הם יותר איטיים מהתנועה, פחות ממוגנים, פחות קשובים לנעשה מסביב (אוזניות, מרוכזים בנשימות או מה שזה לא יהיה) והכביש הוא לא מסלול אימונים. משום מה, לא התקלתי בהתייחסות לנושא בפורומים ובתקשורת.
זה לא חדש).
ראשית, מצטער על פתיחת הודעה חדשה ואם המנהלים ימצאו לנכון לשרשרה להודעה אחרת אז בסדר וכו' וכו'.
לענין:
1. תקראו לזה כשל תקשורתי, בעיית הסברה או כל שם אחר, אבל בתור צופה מהצד, התמונה המצטיירת היא שהרוכבים אומרים כי גדר הבטיחות אשמה בתאונה.
יש לעשות הפרדה בין הגורם לתאונה לבין תוצאות התאונה. גדר הבטיחות לא אשמה בתאונה (אלא אם היא צצה לה באורח פלא באמצע הכביש). היא כן יכולה לגרום להחמרת תוצאות התאונה.
איפשהו בדרך, המסר הלך לאיבוד. עובדה שכמעט כל אדם איתו מדברים חושב כי הרוכבים מאשימים את הגדר בתאונה.
2. כן, אופנועים זה מסוכן. לא צריך להיתמם או להיות צבועים. ולדעתי אכן יש בזה מן האנוכיות כשזוג הורים יוצא לרכיבה משותפת (ולהגיד שגם מכוניות מסוכנות, יהיה סתם דמגוגיה), גם אם מדובר בטיול מועדון רגוע (ועל ה"רגוע" נדבר בסעיף הבא).
3. אין דבר כזה רכיבה מנהלתית על אופנוע. בנסיעה לעבודה הייתי מרגיש פחות בטוח מרכיבה ספורטיבית בשבת בבוקר. הנהגים מסביב עסוקים בכל מיני דברים שלא קשורים לנהיגה (אין צורך לפרט), הצפיפות על הכביש גדולה יותר ואנשים יותר ממהרים ועצבניים.
אני מכיר רוכב שכל הזמן היה לובש מעיל עור, גם ברכיבה הקצרה ביותר. לפני מספר שנים החליט לקפוץ לחוף בשישי בצהריים. היה יום חם והוא וויתר על המעיל. כמובן שהוא דפק החלקה מרשימה שהורידה ממנו כמה גרמים טובים של עור מהידיים. גם טיול מועדון כיפי (למי שאוהב את זה) לא מחסן אותך אוטומטית מתאונות. תחושת הבטחון המזויף של "הנה, אנחנו קבוצת רוכבים מבוגרים ומנוסים בקבוצה גדולה ואיטית" גורמת להורדת הדריכות, בנוסף לצורך להיות מתואם עם רוכבים אחרים על כלים שונים וברמות רכיבה שונות.
4. כל הטוענים כי אסור לרכב על אופנועים בכביש והורים בפרט, מוזמנים להפנות את מרצם לרוכבי האופניים. הם יותר איטיים מהתנועה, פחות ממוגנים, פחות קשובים לנעשה מסביב (אוזניות, מרוכזים בנשימות או מה שזה לא יהיה) והכביש הוא לא מסלול אימונים. משום מה, לא התקלתי בהתייחסות לנושא בפורומים ובתקשורת.