בקשר לסוכר פירות

[טיפונת133]

בקשר לסוכר פירות

שלום רוני
מדברים רבות ורעות על הסוכר . בייחוד הלבן.
נניח שנמנעים עד כמה שאפשר מהסוכר הלבן ואוכלים פחמימות בריאות.
מה לגבי הפירות?
ברצוני לשאול באופן תאורטי, האם תזונה
ללא פירות היא כדאית, בריאה יותר, מומלצת?
(מכיון שבפירות יש גם מרכיבים טובים לגוף)
האם יש תזונאים או רופאים היום שממליצים
לא לאכול פירות?
תודה.

 

[איזיגו1]

מה ההבדל בין סוכר לבן לפחמימות הבריאות (חוץ מהצבע) ?

כלומר מה הופך פחמימה רעה לרעה ופחמימה בריאה לבריאה?
להבנתי יש הבדל בין פירות לסוכר פירות. יכול להיות שמרכיב אחד כשהוא לבדו
יכול להזיק מכמות מסוימת, אבל כאשר אנחנו מסתכלים על המזון ככללותו בו יש
עירוב של כמה מרכיבים ביחד ואין הגזמה בכמות של רכיב מסוים,
אז האפקט הבריאותי יכול להיות שונה לגמרי.
ויכול להיות להפך, שכל רכיב במזון הוא טוב, אבל כצירוף לאכול את המרכיבים בו זמנית ביחד
האפקט הבריאותי של זה יהיה גרוע.

 

[פצית219]

בפירות בנוסף לסוכר יש גם הרבה סיבים תזונתיים שגורמים

לכך שהסוכר נספג יחסית לאט. אישית השתתפתי במחקר שבו נוטרה רמת הגלוקוז שלי באופן רציף במשך שבוע במקביל לתיעוד אכילה, וראיתי שפירות בכלל לא משפיעים על רמת הגלוקוז אצלי בעוד שממתקים מקפיצים את הרמה. אבל עד כמה הרמה קופצת זה כבר אינדיבידואלי.
פירות נחשבים מומלצים פרט למצב של סוכרת שאז יש הגבלה של שני פירות ליום.

 

[אבו זקן]

וכמו כן...

לפחות לפי מידע כללי שמסתובב ברשת (לא ראיתי מחקרים) לסוכר הפירות (פרוקטוז) יש נטיה להגיע מהר לכבד שם הוא מותמר לגליקוגן, ולכן הוא לא נשאר בדם. כאשר יש הרבה מדי ממנו, הכבד לא מסוגל להפוך את כולו לגליקוגן ובמקום זה הוא מייצר טריגליצרידים, שהם צרה בפני עצמם.

 

[פצית219]

אוי כן, זה נכון. המסלול הביוכימי של פרוקטוז בכבד עוקף את

עיקר הבקרה על מעבר בין סוכרים לשומן ולכן העודפים הופכים לטריגליצרידים הרבה יותר בקלות בהשוואה לסוכרים אחרים. בערב אנסה לחפש את האיור המתאים מספר הביוכימיה שלי.

 

[פצית219]

הנה התמונה

במסלול הרגיל של פירוק חד סוכרים יש בקרה הדוקה על רמת הפעילות של האנזימים, כך שאם אין צורך הסוכרים לא מפורקים. הפרוקטוז עוקף את המסלול הרגיל כמו שרואים בתמונה, וכך לא משנה כמה פרוקטוז יש, הוא תמיד מתפרק לאצטיל-CoA. ברגע שיש עודף של אצטיל-CoA הדבר הכי הגיוני מבחינת הגוף לעשות איתו זה להפוך אותו לשומן, כי ככה הגוף מאחסן אנרגיה לטווח ארוך.