לא
ההשקפה שלך אינה רואה את הדברים נכונה. בעניין של קושי ספציפי עקב בעיה נפשית - אכן, התורה אינה מבקשת מהיהודי לעשות את מה שאין ביכולתו. אדם שיש לו קושי נפשי מהסוג שתיארת או מסוג אחר, צריך להשתדל עד כמה שיכולתו משגת, ואם הקצב שלו יותר איטי או שהוא צריך לבנות את עצמו בטיפול קודם שיתחתן - זה בסדר גמור, אבל הפתרון בפירוש הוא אינו ויתור עקרוני על נישואין. נהפוך הוא - אדם צריך לדעת, שדווקא חיי נישואין מעלים בכמה רמות את מצבם הנפשי של פגועי נפש, ושל הגברים פגועי הנפש בפרט (וגם הנשים מצבן משתפר, אבל הגברים פגועי הנפש שמצליחים להינשא מצבם הנפשי עולה לאין ערוך), משום שזה המצב התקין יותר לנפשו של אדם. כך שאם אתה מרגיש כרגע חוסר כוחות מוחלט לעניין זה של הנישואין, זה בסדר שתעשה השתדלות להתחזק נפשית קודם לכן, אבל לא נכון שתסיק שברמה העקרונית יותר טוב מבחינת התורה ומבחינת מצבך הנפשי שתימנע מנישואין. בעניין תשובה וכישלון חוזר - אם אדם עושה תשובה, מכיר בחטא ומתחרט עליו באמת - התשובה מתקנת את החטא במפורש. עד כמה שביכולתו, עליו לקבל על עצמו גדרים וסייגים שמועילים לו שלא לחזור על החטא בעתיד. אבל מה שלא ביכולתו, ואחרי שעשה תשובה נכשל שוב - אסור לו להתייאש, אלא לעשות תשובה בשנית ולהמשיך להתקדם ולהתחזק ולהשתדל. הרי כולנו עושים תשובה באלול ובתשרי, ביום הכיפורים, ואח"כ בעצם חוזרים לעשות הרבה מהדברים שהתחרטנו עליהם ורצינו לתקנם. כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולכן הוא צריך לכל הפחות להשתדל, גם אם הוא לא מצליח במאה אחוז. היתרון של תשובה חוזרת הוא שאם אדם לא מתייאש, אז אפילו אם כל הזמן הוא נסוג אחורה, בסיכום כללי יש לו התקדמות איטית. וכן, אם אדם מתייאש ומעדיף לא לעשות תשובה - הרי שלא רק שהוא לא עומד במקום אלא הוא נסוג אחורה ומתקדם בחטאיו וברמת החטא, ונהיה מפעם לפעם חוטא יותר גדול, בשעה שאם הוא עושה תשובה באמת אבל אח"כ חוזר לסורו - לפחות הוא נשאר לעמוד באותו מקום, וגם אם לא מתקדם, לפחות לא הולך אחורה! אתה לא יכול להתייחס למצווה להתחתן כאל מכשול שלילי שעלול להחטיא אותך, ובגלל זה צריך להימנע ממנו. מפני שכל המצוות הן בעצם מכשול שעלול להחטיא אותנו, ובכל זאת לא רק שאסור לנו להימנע מלקיים את המצוות אלא חובה עלינו לקיימן, אפילו שבכך אנו מסתכנים שניכשל. גוי שבא להתגייר אומרים לו - עדיף לך שלא תתגייר, משום שאינך חייב במצוות ואז גם לא תעבור עבירות. אבל ליהודי אין ברירה - הוא חייב במצוות ולכן הוא חייב לקחת סיכון שיעבור עבירות. זו העבודה שלו וזו חובתו, וממילא השכר שמקבלים על מצוות גדול לאין ערוך מהעונש שמקבלים על העבירות, כך שבשורה התחתונה עדיין משתלם מאוד ליהודי לקיים את המצוות גם אם התוצאה של זה שהוא עובר הרבה עבירות כי הוא נכשל. בעניין של יהודים אחרים שמביאים ילדים - שוב צריך להבין, שהתפקיד בחיי הנישואין הוא לא רק המשכת הדורות. אלא הנישואין בונים את האדם ומשלימים אותו באופן שהקב"ה הטיל על הנשמה, וכל מצב אחר הוא חטא - ובפרט לגבר (אלא אם כן הוא אנוס וכו'). מדובר גם בעניינים קבליים שעוסקים בסוגי הנשמות ותכליתן, וגם בעניינים נפשיים של עבודת המידות והדרך הנכונה ללכת בה על כל ירא שמים. כל נושא ההבדלים המהותיים שבין סוג הנפש של הגבר לסוג הנפש של האשה והחיכוך המתמיד ביניהם הוא תפקיד בעל חשיבות עליונה בחיי היהודי, ואין דרך להגיע לכך ללא חיוב הנישואין. אף אחד לא פטור מהשתדלות ומכוונה להינשא. אלא שעל התוצאות אין לאנשים אחריות, ולכן אנשים עלולים למצוא את עצמם ללא צאצאים עד סוף ימיהם, למרות שהשתדלו מאוד במצווה. אלא שאי אפשר לומר שזה מצב עדיף לכתחילה, אלא שכך נגזר על האדם המסוים. גם עקר שאינו יכול להוליד ילדים - אינו פטור מלהינשא. אל תתן לתחושת הקושי להטעות אותך ולגרום לך להאמין שעדיף שלא תינשא, ועדיף שלא תיכשל. בקושי מטפלים בנפרד, אבל את ההשקפה הנכונה צריך להבין.
