שלום לאייל שניידר - מזכרון
כהקדמה : מערך הכבאות בארץ הוקם בשנת 1959 בעקבות חקיקה בכנסת ישראל וע"פ החוק המנדטורי , שאגב הוא פועל גם בכל העולם המערבי , אך שם מעדכנים אותו לפי רוח הזמן , אצלנו עידכנו אותו בפעם האחרונה בשנת 1978 ולכן אחד הסיבות לקריסת מערך הכבאות שבית המ חוקקים לא מקיים דיון מעמיק בנושא ובודק איך ניתן לתקן את המצב , והשיטה ידועה להיתעלם ולטאטא מתחת לשטיח עד שיהוי מהמורות , כל השריפות הגדולים שהיו בארץ זכו לועדות חקירה ,שאת מסקנותיהם אף אחד לא יישם , כל דוחות מבקר המדינה מדברים בעד עצמן, אך הכלבים נובחים והשייירה עוברת, והמצב הולך ומחמיר אין מעבירים הרשויות תקציבים שהם עצמם אישרו , יש כיום כ 13 רשויות כבאות שאינם יכולים לשלם שכר הכבאים , מזה זמן אין משלמים לכבאים את קופות הגמל , ההשתלמות , ושלא לדבר על ביטוחים לכבאים ולרכבי הכיבוי , במשך מעל עשור אנו מבקשים שיכירו בסקטור שלנו כמקצוע הכבאות כיתר המקצועות המוכרים, כמו כן ערכנו מחקר בקרב הכבאים בארץ שבוצע ע"י המכון לבריאות העובד ובחסות משרד העבודה , ואוניברסיטת ת"א , ומסתבר כי הכבאים אינם זוכים להגיע לגיל הגמלאות , ויש לנו יותר אלמנות מאשר כבאים בגמלאות , אין אנו מוכרים כאנשי כוחות הבטחון ולכן גיל הפרישה שלנו הוא גיל 65 , בכל העולם יש אמנה שנקבעה ע"י האו"מ אשר קובעת כי על כל 1000 אזרחים מופקד כבאי אחד , בארץ על כל 5000 כבאי יש מקומות בהם יש רק כבאי אחד או שניים במקרה הטוב, ולכן הוחלט לנהל מאבק מקצועי בארץ אני מקווה שהצלחתי להעביר לך את כל כאבנו הגדול
