בקשר לכמה עניינים
קודם כל חבר`ה אני שמח לראות שהפורום קצת התאושש- לפני כמה ימים היה נראה לי שהוא עוד רגע נפרד מן העולם... אני לא אהיה כאן בזמן הקרוב הרבה, אין לי כל כך זמן- אבל עלו כאן כמה נקודות חשובות שכדאי להתייחס אליהן. נקודה אחת היא השאלה השניה ממבחר שאלותיו הפרובוקטיביות אך המעניינות של חיים א. התשובה היא שהחילוניות אינה דת בפני עצמה. למעשה היא אף אינה אמונה כאמונה הדתית. ההבדל פשוט- החילוניות (מושג מודרני מטופש)- עצם מהותה היא שלילת הדת, ועל כן אי האמונה במשהו אינה צריכה להיות מכובדת משום שאינה הכרה בערך כלשהו אלא שלילת ערך, ולכן היא חסרת ערך וטעם באופן מוחלט. כל זאת ניתן לוויכוח- אם מדובר בשלילת משהו שלילי אז אי האמונה הינה חיובית- למשל, אי האמונה בפשיזם- אך מפני שהאמונה בקב``ה אינה שלילית בעיניי אלא נכונה וצודקת, אין שום סיבה בעולם שאחשיב אמונה שכל מהותה היא שלילת אמונתי- ``אמונה חילונית``. אותה אמונה היא מגוחכת ביומרתה לשלול את שהיא אינה מבינה מנימוקים שטחיים כגון התנהגות הדתיים-דבר שאינו קשור לערך היהדות עצמו. אמונה חילונית זו חסרת ערך מעצם היותה שלילת אמונה אחרת ותו לא, ודוחה בחוצפתה להתקשט ולהתהדר כאילו היא אידאולוגיה או דת כלשהן... דת היא חוק בתרגומה הארמי-התמסרות של האדם לאמת בה הוא מאמין- אם ``האמת`` בה החילוני מאמין היא בפשטות אי אמיתותו של הקב``ה חס וחלילה לא מדובר בדת או באמת בההתמסרות לה הינה בעלת משמעות ערכית, אלא פשוט בשלילה של אמונה- החילוניות היא חסרת כל ערך וכל אידאולוגיה אמיתית, ולכן אין להתייחס אליה כאל דת ואין שום סיבה לתת לה כבוד (בדיוק כפי שאין צורך לתת שום כבוד ל``אידיאולוגיה`` שכל עניינה שלילת המוסר, ערך בו אנו דבקים, כהכרעה ערכית וללא מניעים רציונליים- אך אולי כדאי להתייחס בהסתייגות לאידיאולוגיה איומה כמו זו של ניטשה, מפני שהוא מציע גם רעיון ולא סתם שלילה שרירותית של אחר).
קודם כל חבר`ה אני שמח לראות שהפורום קצת התאושש- לפני כמה ימים היה נראה לי שהוא עוד רגע נפרד מן העולם... אני לא אהיה כאן בזמן הקרוב הרבה, אין לי כל כך זמן- אבל עלו כאן כמה נקודות חשובות שכדאי להתייחס אליהן. נקודה אחת היא השאלה השניה ממבחר שאלותיו הפרובוקטיביות אך המעניינות של חיים א. התשובה היא שהחילוניות אינה דת בפני עצמה. למעשה היא אף אינה אמונה כאמונה הדתית. ההבדל פשוט- החילוניות (מושג מודרני מטופש)- עצם מהותה היא שלילת הדת, ועל כן אי האמונה במשהו אינה צריכה להיות מכובדת משום שאינה הכרה בערך כלשהו אלא שלילת ערך, ולכן היא חסרת ערך וטעם באופן מוחלט. כל זאת ניתן לוויכוח- אם מדובר בשלילת משהו שלילי אז אי האמונה הינה חיובית- למשל, אי האמונה בפשיזם- אך מפני שהאמונה בקב``ה אינה שלילית בעיניי אלא נכונה וצודקת, אין שום סיבה בעולם שאחשיב אמונה שכל מהותה היא שלילת אמונתי- ``אמונה חילונית``. אותה אמונה היא מגוחכת ביומרתה לשלול את שהיא אינה מבינה מנימוקים שטחיים כגון התנהגות הדתיים-דבר שאינו קשור לערך היהדות עצמו. אמונה חילונית זו חסרת ערך מעצם היותה שלילת אמונה אחרת ותו לא, ודוחה בחוצפתה להתקשט ולהתהדר כאילו היא אידאולוגיה או דת כלשהן... דת היא חוק בתרגומה הארמי-התמסרות של האדם לאמת בה הוא מאמין- אם ``האמת`` בה החילוני מאמין היא בפשטות אי אמיתותו של הקב``ה חס וחלילה לא מדובר בדת או באמת בההתמסרות לה הינה בעלת משמעות ערכית, אלא פשוט בשלילה של אמונה- החילוניות היא חסרת כל ערך וכל אידאולוגיה אמיתית, ולכן אין להתייחס אליה כאל דת ואין שום סיבה לתת לה כבוד (בדיוק כפי שאין צורך לתת שום כבוד ל``אידיאולוגיה`` שכל עניינה שלילת המוסר, ערך בו אנו דבקים, כהכרעה ערכית וללא מניעים רציונליים- אך אולי כדאי להתייחס בהסתייגות לאידיאולוגיה איומה כמו זו של ניטשה, מפני שהוא מציע גם רעיון ולא סתם שלילה שרירותית של אחר).