בקשר לדופק...
- פותח הנושא Lydo
- פורסם בתאריך
דופק - תשובה חלק ראשון
הדופק הוא המדד הפיזיולוגי הקל ביותר לניטור ולמדידה. הקלות, הכמעט בלתי-נסבלת, שבה ניתן למדוד את הדופק, משכיחה לעיתים קרובות, כי הדופק מבטא "ערב-רב" של גורמים, שאינם "מקפידים" בהכרח לפעול בתיאום הדדי. גורמים המשפיעים על הדופק במנוחה ובמאמץ הדופק המרבי הוא מהערכים הפיזיולוגיים היותר קבועים. הוא נקבע בעיקר גנטית, באמצעות מערכת העצבים המרכזית, אך גם על-ידי המורפולוגיה והפיזיולוגיה של הלב עצמו. הדופק המרבי עמיד באורח מרשים בפני השפעותיהם של גורמים כעומס חום, מצב נפשי, או מחלה. הגורם העיקרי המשפיע עליו הוא גיל, אך גם לכושר גופני עשויה להיות השפעה שולית עליו. ככל שמפליאה יציבותו של הדופק המרבי ברמה הפרטנית, כן מרשימה שונותו הבין-אישית. אצל בני אותו גיל, עשויים ההבדלים בדופק המרבי להגיע ל-50 פעימות\דקה ויותר. לפיכך, דופק מרבי, כערך הניתן לחיזוי, הוא בעייתי במקרה הטוב, אך בוויסות של אימון ספורטיבי פרטני - הוא בלתי-תקף בעליל. גיל גורם לירידת הדופק המרבי בכפעימה אחת לשנה, מתקופת הילדות. מדידה ישירה של הדופק המרבי אינה טריוויאלית, ולעיתים גם אינה בטוחה - רק מעטים יודעים באמת מהו הדופק המרבי שלהם. לכן, פותחו מספר נוסחאות חיזוי מבוססות-גיל ודומות בעיקרן, שהפופולרית ביניהן היא: דופק מרבי = 220 פחות הגיל. ההבדלים ביניהן שוליים בהשוואה לשונותו העצומה, בכל גיל, של הדופק המרבי עצמו. על-פי כל הנוסחאות, צפוי הדופק המרבי של בן 40 להיות 180 פע’\דקה, בקירוב (220 פחות 40, על-פי הנוסחה שלעיל), בעוד שבפועל עשוי הערך האמיתי לנוע בין פחות מ-155 ועד ליותר מ-205 פע’\דקה. דופק מרבי חזוי הוא למעשה ישות סטטיסטית, ואף שאינו מופרך מבחינה פיזיולוגית, הוא טוב כממוצע לקבוצות גדולות, אך לא ליישום פרטני. המערכת העצבית וההורמונלית. הדופק נשלט על-ידי מערכת העצבים האוטונומית, השולטת בכל הפעולות הבלתי-רצוניות באמצעות המערכת הסימפתטית, שאחראית להכנת הגוף למאמץ ולחירום וגורמת גם להאצת הדופק, והמערכת הפארה-סימפתטית, האחראית לפעולות הרגיעה (למשל, עיכול) ולהאטת הדופק. האיזון ביניהן הוא הקובע העיקרי של הדופק בכל רגע נתון. הגברת הפעילות הסימפתטית ודיכוי פארה-סימפתטי, גורמים להאצת הדופק במאמץ, בעוד שהתהליך ההפוך מאט את הדופק בהפחתת מאמץ, בהתאוששות, ובמנוחה. חלק בלתי נפרד מן הפעילות הסימפתטית הוא עליית ריכוזם בדם של האדרנלין בדם, הגורם להגברת הדופק, הנשימה, וכיו"ב. דופק מנוחה. מקובל על רבים, שדופק מנוחה נמוך מעיד על כושר גבוה. הטענה אמנם אינה חסרת שחר, אך ניתן למצוא חולי לב קשים עם דופק מנוחה של 40 פע’\דקה, כמו גם ספורטאי-עילית עם כ-80 פע’\דקה. כושר גופני עשוי להגדיל את נפח הפעימה של הלב, ובכך להקטין את הדופק המזערי שיידרש להזרמת 5 הליטרים, בקירוב, שלהם נזקק הגוף במנוחה. אולם, הקובע הראשי של דופק המנוחה בפועל, הוא האיזון במערכת העצבים, בין השפעותיהן של מערכת העצבים הסימפתטית והפארה-סימפתטית (אגב, כושר גופני מגביר את השפעתה של זו האחרונה ותורם גם בכך להורדת דופק המנוחה). מצב נפשי. משמעותם הפיזיולוגית של מצבים נפשיים כמתח, או פחד, היא תגבור ניכר של הפעילות הסימפתטית - בכלל זה הפרשת-יתר של הורמון ה"מרץ" אדרנלין והאצה מובהקת של הדופק. עומס חום הוא גורם רב עוצמה, שעשוי להעלות את הדופק עד עשרות רבות של פעימות לדקה (פחות ככל שעולה המאמץ), עקב האילוץ הבלתי-מתפשר של וויסות טמפרטורת הגוף. מאחר שהדם משמש גם כנוזל הקירור של הגוף, הרי שהצורך בהזרמת כמויות דם מוגדלות אל העור מחייב הגדלה של תפוקת הלב ומשום כך גם של הדופק - תופעות המגבילות מאוד את כושר התפקוד והעבודה בתנאי חום. מחלה. כל מחלה שמלווה בעלייה של טמפרטורת הגוף ("מחלת חום" כרוכה גם בעליית הדופק. הסיבות לכך דומות לאלו המעלות את הדופק תחת עומס חום חיצוני.
הדופק הוא המדד הפיזיולוגי הקל ביותר לניטור ולמדידה. הקלות, הכמעט בלתי-נסבלת, שבה ניתן למדוד את הדופק, משכיחה לעיתים קרובות, כי הדופק מבטא "ערב-רב" של גורמים, שאינם "מקפידים" בהכרח לפעול בתיאום הדדי. גורמים המשפיעים על הדופק במנוחה ובמאמץ הדופק המרבי הוא מהערכים הפיזיולוגיים היותר קבועים. הוא נקבע בעיקר גנטית, באמצעות מערכת העצבים המרכזית, אך גם על-ידי המורפולוגיה והפיזיולוגיה של הלב עצמו. הדופק המרבי עמיד באורח מרשים בפני השפעותיהם של גורמים כעומס חום, מצב נפשי, או מחלה. הגורם העיקרי המשפיע עליו הוא גיל, אך גם לכושר גופני עשויה להיות השפעה שולית עליו. ככל שמפליאה יציבותו של הדופק המרבי ברמה הפרטנית, כן מרשימה שונותו הבין-אישית. אצל בני אותו גיל, עשויים ההבדלים בדופק המרבי להגיע ל-50 פעימות\דקה ויותר. לפיכך, דופק מרבי, כערך הניתן לחיזוי, הוא בעייתי במקרה הטוב, אך בוויסות של אימון ספורטיבי פרטני - הוא בלתי-תקף בעליל. גיל גורם לירידת הדופק המרבי בכפעימה אחת לשנה, מתקופת הילדות. מדידה ישירה של הדופק המרבי אינה טריוויאלית, ולעיתים גם אינה בטוחה - רק מעטים יודעים באמת מהו הדופק המרבי שלהם. לכן, פותחו מספר נוסחאות חיזוי מבוססות-גיל ודומות בעיקרן, שהפופולרית ביניהן היא: דופק מרבי = 220 פחות הגיל. ההבדלים ביניהן שוליים בהשוואה לשונותו העצומה, בכל גיל, של הדופק המרבי עצמו. על-פי כל הנוסחאות, צפוי הדופק המרבי של בן 40 להיות 180 פע’\דקה, בקירוב (220 פחות 40, על-פי הנוסחה שלעיל), בעוד שבפועל עשוי הערך האמיתי לנוע בין פחות מ-155 ועד ליותר מ-205 פע’\דקה. דופק מרבי חזוי הוא למעשה ישות סטטיסטית, ואף שאינו מופרך מבחינה פיזיולוגית, הוא טוב כממוצע לקבוצות גדולות, אך לא ליישום פרטני. המערכת העצבית וההורמונלית. הדופק נשלט על-ידי מערכת העצבים האוטונומית, השולטת בכל הפעולות הבלתי-רצוניות באמצעות המערכת הסימפתטית, שאחראית להכנת הגוף למאמץ ולחירום וגורמת גם להאצת הדופק, והמערכת הפארה-סימפתטית, האחראית לפעולות הרגיעה (למשל, עיכול) ולהאטת הדופק. האיזון ביניהן הוא הקובע העיקרי של הדופק בכל רגע נתון. הגברת הפעילות הסימפתטית ודיכוי פארה-סימפתטי, גורמים להאצת הדופק במאמץ, בעוד שהתהליך ההפוך מאט את הדופק בהפחתת מאמץ, בהתאוששות, ובמנוחה. חלק בלתי נפרד מן הפעילות הסימפתטית הוא עליית ריכוזם בדם של האדרנלין בדם, הגורם להגברת הדופק, הנשימה, וכיו"ב. דופק מנוחה. מקובל על רבים, שדופק מנוחה נמוך מעיד על כושר גבוה. הטענה אמנם אינה חסרת שחר, אך ניתן למצוא חולי לב קשים עם דופק מנוחה של 40 פע’\דקה, כמו גם ספורטאי-עילית עם כ-80 פע’\דקה. כושר גופני עשוי להגדיל את נפח הפעימה של הלב, ובכך להקטין את הדופק המזערי שיידרש להזרמת 5 הליטרים, בקירוב, שלהם נזקק הגוף במנוחה. אולם, הקובע הראשי של דופק המנוחה בפועל, הוא האיזון במערכת העצבים, בין השפעותיהן של מערכת העצבים הסימפתטית והפארה-סימפתטית (אגב, כושר גופני מגביר את השפעתה של זו האחרונה ותורם גם בכך להורדת דופק המנוחה). מצב נפשי. משמעותם הפיזיולוגית של מצבים נפשיים כמתח, או פחד, היא תגבור ניכר של הפעילות הסימפתטית - בכלל זה הפרשת-יתר של הורמון ה"מרץ" אדרנלין והאצה מובהקת של הדופק. עומס חום הוא גורם רב עוצמה, שעשוי להעלות את הדופק עד עשרות רבות של פעימות לדקה (פחות ככל שעולה המאמץ), עקב האילוץ הבלתי-מתפשר של וויסות טמפרטורת הגוף. מאחר שהדם משמש גם כנוזל הקירור של הגוף, הרי שהצורך בהזרמת כמויות דם מוגדלות אל העור מחייב הגדלה של תפוקת הלב ומשום כך גם של הדופק - תופעות המגבילות מאוד את כושר התפקוד והעבודה בתנאי חום. מחלה. כל מחלה שמלווה בעלייה של טמפרטורת הגוף ("מחלת חום" כרוכה גם בעליית הדופק. הסיבות לכך דומות לאלו המעלות את הדופק תחת עומס חום חיצוני.
דופק - תשובה חלק שני
מאמץ גופני. האצת הדופק במאמץ גופני היא מסוג העובדות שאינן זקוקות לראיות. הסיבה לכך היא כמובן הגידול בצרכים המטבוליים, אך הגורם הישיר להאצה הוא שינוי האיזון שבין מערכת העצבים הפארה-סימפתטית והסימפתטית, "לטובת" זו האחרונה. המסה השרירית המעורבת. מספר השרירים המעורבים בפעילות הגופנית ומסתם הכוללת (גודלם) קובעים למעשה את ההספק שמסוגל הגוף להפיק, ואת הדופק שאליו יוכל להגיע. חשובה כמובן גם העצימות הממוצעת, שבה מופעלת מסה זו. בשחייה, לדוגמה, מופעלים רוב שרירי הגוף, אך רק קבוצות מצומצמות עובדות בעצימות גבוהה ממש (למשל, שרירי חגורת הכתפיים). כרגיל, אין בכך די למימוש הדופק המרבי, ולו בשחייה המאומצת ביותר. רק ספורטאים מאומנים מאד מסוגלים להגיע לעצימויות גבוהות דיין ברכיבת אופניים, בשחייה, או בחתירה, להשגת הדופק המושג כרגיל בריצה בלבד. דינמיות המאמץ. מאמץ סטטי (איזומטרי) מקשה מאוד על זרימת הדם וכיווץ הלב ומגביל, משום כך, את דופק השיא הניתן להשגה. מגבלות אלה אינן קיימות בפעילות דינמית מחזורית כדוגמת ריצה, או רכיבת אופניים. לא זו בלבד, אלא שמסיבות עצביות, עולה הדופק יותר בקצבי תנועה גבוהים יותר גם כאשר ההספק המופק אינו משתנה. למשל, רכיבת אופניים בקצב דיווש גבוה (הילוך נמוך) תגרום לדופק גבוה יותר מאשר בקצב דיווש נמוך, גם אם לא חל כל שינוי במהירות הנסיעה. משך המאמץ. טמפרטורת הגוף עולה בהדרגה איטית עם התמשכותה של פעילות גופנית תת-מרבית, גם כאשר אין כל בעיה של עומס חום. עלייה זו גורמת גם לעלייה מזדחלת בקצב הדופק, שאינה גורמת בהכרח להגברה של תחושת המאמץ. כושר גופני משופר עשוי להתבטא בהגדלת נפח הפעימה של הלב, בהגדלת העצימות שבה מסוגלת לפעול מסה שרירית נתונה, בהגדלת המסה השרירית, ובהפחתת התגובה הסימפתטית למאמץ תת-מרבי נתון. כל אלה עשויים לתרום להפחתת הדופק בכל פעילות תת-מרבית נתונה. לא זו בלבד, אלא שלעיתים מתגלה ירידה של מספר פעימות בדופק המרבי - כנראה עקב גידול ניכר בנפח הפעימה, המקשה על מימוש הדופק המרבי (התמלאות והתרוקנות של הלב בקצב של כ-3 פעמים ויותר בשנייה!). מחזוריות יומית משפיעה על רמת התפקוד הפיזיולוגי, המגיעה לשיאה בממוצע, סביב השעה 4 אחה"צ, ולשפל היומי בסביבות 4 לפנות-בוקר. דופק המנוחה עשוי אז להיות נמוך במספר פעימות לדקה לעומת הערב. עובדה זו אינה נובעת מכושר גופני משופר בתחילת היום, אלא ממוכנות פחותה למאמצים גופניים בשעות אלה. תגובת הדופק למאמץ עשויה אז, דווקא לגדול! מזון ועיכולו. האנרגיה המכנית והמטבולית, הדרושה לעיכולו של מזון המצוי במערכת העיכול, מעלה את הדרישה האנרגטית הכוללת ומעלה, לפיכך, את תפוקת הלב ואת הדופק. עייפות (התעייפות) עלולה להיגרם מדלדול מקורות אנרגיה, עליית בטמפרטורת הגוף, הצטברות חומצת חלב, פגיעה בתפקוד העצבי, דלדול הורמונלי, חוסר שינה, עומסים נפשיים וכיו"ב. ככל שהעייפות רבה יותר, כן גדל המאמץ הנדרש לביצועה של פעילות נתונה. זאת, עקב הצורך בגיוס יחידות מוטוריות נוספות, ולעיתים - גם עקב פגיעה בתפקוד העצבי. הביטוי הבולט ביותר לגידול זה במאמץ הוא עליית הדופק. היפוקסיה (חוסר-חמצן) מעלה את הדופק, במנוחה ובמאמץ, ביחס הפוך ל"כמות" החמצן באוויר, אך רק מגובה של כ-1000 מ’. לכן, אין היא רלוונטי אלא למעטים. רפלקס הצלילה (כנראה שריד אבולוציוני) גורם לירידת הדופק באדם, עד כדי 5-10 פע’\דקה, עם המגע במים בטבילה, או בהרטבת הפנים בלבד. לפיכך, ייחוס דופק שנמדד במים, לעומס גופני, או לצריכת חמצן, שנבדקו ביבשה - אינו לגיטימי (גם עקב השפעות "מימיות" אחרות)! מאותה סיבה, גם קשה, או בלתי-אפשרי, למדוד דופק מרבי אמיתי במים. עצירת נשימה עשויה לגרום ירידה קלה של הדופק - בכללו גם דופק ה"מנוחה" - כל עוד לא נכנס הנבדק למצוקה נשימתית. קביעת דופק המנוחה את דופק המנוחה יש למדוד: שלא לאחר יום מתיש, או בתקופה מאומצת. הרצוי ביותר: לאחר יום מנוחה בתקופה קלה. לאחר 15 דקות לפחות של רגיעה מוחלטת בשכיבת נוחה על הגב. סמוך לאחר היקיצה ולפני פעילות כלשהי. במצב של רוויה, אך בקיבה ריקה. ללא עצירת נשימה. מספר פעמים בימים שונים. שימושי דופק המנוחה נקודת ייחוס להתאוששות לאחר אימונים, בתקופות אימון עמוסות, ולפני תחרויות. ככזה, דופק המנוחה הוא מהסמנים החשובים ביותר להתפתחות אימון-יתר. נקודת ייחוס להתאוששות חלקית לקראת ביצוע גופני נוסף, כבאימון הפוגות, או חזרות. האם דופק של 100 פע’\דקה מעיד על התאוששות דומה אצל מי שדפקי המנוחה שלהם הם 75, או 40, פע’\דקה ? אינדיקטור לשינויים בכושרו של ספורטאי נתון. מתוקצר מתוך אינפומד
מאמץ גופני. האצת הדופק במאמץ גופני היא מסוג העובדות שאינן זקוקות לראיות. הסיבה לכך היא כמובן הגידול בצרכים המטבוליים, אך הגורם הישיר להאצה הוא שינוי האיזון שבין מערכת העצבים הפארה-סימפתטית והסימפתטית, "לטובת" זו האחרונה. המסה השרירית המעורבת. מספר השרירים המעורבים בפעילות הגופנית ומסתם הכוללת (גודלם) קובעים למעשה את ההספק שמסוגל הגוף להפיק, ואת הדופק שאליו יוכל להגיע. חשובה כמובן גם העצימות הממוצעת, שבה מופעלת מסה זו. בשחייה, לדוגמה, מופעלים רוב שרירי הגוף, אך רק קבוצות מצומצמות עובדות בעצימות גבוהה ממש (למשל, שרירי חגורת הכתפיים). כרגיל, אין בכך די למימוש הדופק המרבי, ולו בשחייה המאומצת ביותר. רק ספורטאים מאומנים מאד מסוגלים להגיע לעצימויות גבוהות דיין ברכיבת אופניים, בשחייה, או בחתירה, להשגת הדופק המושג כרגיל בריצה בלבד. דינמיות המאמץ. מאמץ סטטי (איזומטרי) מקשה מאוד על זרימת הדם וכיווץ הלב ומגביל, משום כך, את דופק השיא הניתן להשגה. מגבלות אלה אינן קיימות בפעילות דינמית מחזורית כדוגמת ריצה, או רכיבת אופניים. לא זו בלבד, אלא שמסיבות עצביות, עולה הדופק יותר בקצבי תנועה גבוהים יותר גם כאשר ההספק המופק אינו משתנה. למשל, רכיבת אופניים בקצב דיווש גבוה (הילוך נמוך) תגרום לדופק גבוה יותר מאשר בקצב דיווש נמוך, גם אם לא חל כל שינוי במהירות הנסיעה. משך המאמץ. טמפרטורת הגוף עולה בהדרגה איטית עם התמשכותה של פעילות גופנית תת-מרבית, גם כאשר אין כל בעיה של עומס חום. עלייה זו גורמת גם לעלייה מזדחלת בקצב הדופק, שאינה גורמת בהכרח להגברה של תחושת המאמץ. כושר גופני משופר עשוי להתבטא בהגדלת נפח הפעימה של הלב, בהגדלת העצימות שבה מסוגלת לפעול מסה שרירית נתונה, בהגדלת המסה השרירית, ובהפחתת התגובה הסימפתטית למאמץ תת-מרבי נתון. כל אלה עשויים לתרום להפחתת הדופק בכל פעילות תת-מרבית נתונה. לא זו בלבד, אלא שלעיתים מתגלה ירידה של מספר פעימות בדופק המרבי - כנראה עקב גידול ניכר בנפח הפעימה, המקשה על מימוש הדופק המרבי (התמלאות והתרוקנות של הלב בקצב של כ-3 פעמים ויותר בשנייה!). מחזוריות יומית משפיעה על רמת התפקוד הפיזיולוגי, המגיעה לשיאה בממוצע, סביב השעה 4 אחה"צ, ולשפל היומי בסביבות 4 לפנות-בוקר. דופק המנוחה עשוי אז להיות נמוך במספר פעימות לדקה לעומת הערב. עובדה זו אינה נובעת מכושר גופני משופר בתחילת היום, אלא ממוכנות פחותה למאמצים גופניים בשעות אלה. תגובת הדופק למאמץ עשויה אז, דווקא לגדול! מזון ועיכולו. האנרגיה המכנית והמטבולית, הדרושה לעיכולו של מזון המצוי במערכת העיכול, מעלה את הדרישה האנרגטית הכוללת ומעלה, לפיכך, את תפוקת הלב ואת הדופק. עייפות (התעייפות) עלולה להיגרם מדלדול מקורות אנרגיה, עליית בטמפרטורת הגוף, הצטברות חומצת חלב, פגיעה בתפקוד העצבי, דלדול הורמונלי, חוסר שינה, עומסים נפשיים וכיו"ב. ככל שהעייפות רבה יותר, כן גדל המאמץ הנדרש לביצועה של פעילות נתונה. זאת, עקב הצורך בגיוס יחידות מוטוריות נוספות, ולעיתים - גם עקב פגיעה בתפקוד העצבי. הביטוי הבולט ביותר לגידול זה במאמץ הוא עליית הדופק. היפוקסיה (חוסר-חמצן) מעלה את הדופק, במנוחה ובמאמץ, ביחס הפוך ל"כמות" החמצן באוויר, אך רק מגובה של כ-1000 מ’. לכן, אין היא רלוונטי אלא למעטים. רפלקס הצלילה (כנראה שריד אבולוציוני) גורם לירידת הדופק באדם, עד כדי 5-10 פע’\דקה, עם המגע במים בטבילה, או בהרטבת הפנים בלבד. לפיכך, ייחוס דופק שנמדד במים, לעומס גופני, או לצריכת חמצן, שנבדקו ביבשה - אינו לגיטימי (גם עקב השפעות "מימיות" אחרות)! מאותה סיבה, גם קשה, או בלתי-אפשרי, למדוד דופק מרבי אמיתי במים. עצירת נשימה עשויה לגרום ירידה קלה של הדופק - בכללו גם דופק ה"מנוחה" - כל עוד לא נכנס הנבדק למצוקה נשימתית. קביעת דופק המנוחה את דופק המנוחה יש למדוד: שלא לאחר יום מתיש, או בתקופה מאומצת. הרצוי ביותר: לאחר יום מנוחה בתקופה קלה. לאחר 15 דקות לפחות של רגיעה מוחלטת בשכיבת נוחה על הגב. סמוך לאחר היקיצה ולפני פעילות כלשהי. במצב של רוויה, אך בקיבה ריקה. ללא עצירת נשימה. מספר פעמים בימים שונים. שימושי דופק המנוחה נקודת ייחוס להתאוששות לאחר אימונים, בתקופות אימון עמוסות, ולפני תחרויות. ככזה, דופק המנוחה הוא מהסמנים החשובים ביותר להתפתחות אימון-יתר. נקודת ייחוס להתאוששות חלקית לקראת ביצוע גופני נוסף, כבאימון הפוגות, או חזרות. האם דופק של 100 פע’\דקה מעיד על התאוששות דומה אצל מי שדפקי המנוחה שלהם הם 75, או 40, פע’\דקה ? אינדיקטור לשינויים בכושרו של ספורטאי נתון. מתוקצר מתוך אינפומד
עוצמת הדופק
כעיקרון מכיוון שלחץ הדם הוא הלחץ אותו מפעיל הדם על דפנות כליו עוצמת הדופק מושפעת מלחץ זה. אלא, שחשוב לזכור כמה דברים: א. עוצמת הדופק מושפעת מלחץ הדם בכלי הדם בו מודדים את הדופק. לחץ הדם אותו אנו מודדים אינו בהכרח שווה ללחץ זה - במקרים מסויימים תתכן הפרעה בזרימת הדם לאיזורים מסויימים (למשל, רגל סוכרתית) למרות לחץ דם תקין. ב. עוצמת הדופק מושפעת גם מהמיקום האנטומי של כלי הדם הנבדק (אצל חלק מהאנשים קל להרגיש דופק רדיאלי, אצל מיעוט לא). ג. מדובר, כמו שאני מקווה שאתה מבין, על בדיקה לא מדוייקת לחלוטין - כל מה שניתן לקבל באמצעותה הוא מושג כללי האם לחולה בעייה באספקת הדם לאיזור הנבדק. המדד כשלעצמו אינו בעל חשיבות גבוהה ביותר, ועליך לשלב אותו עם שאר המדדים הקליניים של החולה.
כעיקרון מכיוון שלחץ הדם הוא הלחץ אותו מפעיל הדם על דפנות כליו עוצמת הדופק מושפעת מלחץ זה. אלא, שחשוב לזכור כמה דברים: א. עוצמת הדופק מושפעת מלחץ הדם בכלי הדם בו מודדים את הדופק. לחץ הדם אותו אנו מודדים אינו בהכרח שווה ללחץ זה - במקרים מסויימים תתכן הפרעה בזרימת הדם לאיזורים מסויימים (למשל, רגל סוכרתית) למרות לחץ דם תקין. ב. עוצמת הדופק מושפעת גם מהמיקום האנטומי של כלי הדם הנבדק (אצל חלק מהאנשים קל להרגיש דופק רדיאלי, אצל מיעוט לא). ג. מדובר, כמו שאני מקווה שאתה מבין, על בדיקה לא מדוייקת לחלוטין - כל מה שניתן לקבל באמצעותה הוא מושג כללי האם לחולה בעייה באספקת הדם לאיזור הנבדק. המדד כשלעצמו אינו בעל חשיבות גבוהה ביותר, ועליך לשלב אותו עם שאר המדדים הקליניים של החולה.
לנצמן וחן
בהתחלה שכתבתי את זה בהודעה אחת זה לא נכנס וגם אז ציינתי לפני הכל כי לא אני תיקצרתי אלא מעיין לנצמן באתר 101 ונתתי קישור למאמר המקורי... כאשר ראיתי שזה לא נכנס בהודעה אחת כתבתי בפעמיים ולצערי שכחתי להוסיף את השם. כמעט בכל המאמרים שאני מביא לפורמים השונים תוכלו לראות בתחילת המאמר או בסופו על ידי מי הוא נכתב נפלה טעות שלא בכוונה אז אנא לפני שאתם תוקפים תבדקו תדברו בשביל זה יש מקלדת במקרה של הנט....
בהתחלה שכתבתי את זה בהודעה אחת זה לא נכנס וגם אז ציינתי לפני הכל כי לא אני תיקצרתי אלא מעיין לנצמן באתר 101 ונתתי קישור למאמר המקורי... כאשר ראיתי שזה לא נכנס בהודעה אחת כתבתי בפעמיים ולצערי שכחתי להוסיף את השם. כמעט בכל המאמרים שאני מביא לפורמים השונים תוכלו לראות בתחילת המאמר או בסופו על ידי מי הוא נכתב נפלה טעות שלא בכוונה אז אנא לפני שאתם תוקפים תבדקו תדברו בשביל זה יש מקלדת במקרה של הנט....
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.