אתה משווה בכלל?
להגיד לך שהאליפויות של מכבי חיפה היו מאה אחוז ספורטיביות - לא אגיד לך. אבל יש כמה הבדלים בסיסיים. כששחר משקיע במכבי חיפה, זה הרבה יותר מלזרוק כסף. זה ניהול, זה תוכניות לטווח ארוך, זה חזון, זה טיפוח מחלקת נוער שמחפשת שחקנים טובים בכל איזור הצפון, מטפחת אותם על מנת שיגיעו לבוגרים (רפאלוב, אלמדון). גם מבחינת רכש, אני זוכר לפני כמה עונות, באמצע העונה קבוצות בארץ חיפשו שחקנים לחלון ההעברות הקרוב, ובאותו עיתון היתה ידעיה שהסקאוט של חיפה יצא לדרום אמריקה לחפש שחקנים לעונה הבאה! אז נכון שמדובר גם באדם אמיד ששופך כסף, אבל לפחות יעקב שחר הוא אדם שרוח הספורט באפו. הוא בראש ובראשונה אוהד של ספורט, של כדורגל בכלל ושל מכבי חיפה בפרט. גאיידמק הוא פליט תועה שהגיע לארץ. היה משמעם לו בקיסריה והוא היה זקוק נואשות ללגיטימציה, להכרה, למיקרופונים ולזמן מסך. בואו נודה על כך שכשהוא רכש את בית"ר ירושלים, הוא לא עשה זאת בשל אהבתו לדבר כלשהוא. הוא ישב עם יועציו המדושנים, שאל לאיזו קבוצה בארץ יש הכי הרבה אוהדים? את מכבי ת"א בכדורסל, אין הרי אפשרות לקנות. אמרו לו "ביתר ירושלים". הוא שאל אם זה כדורגל או כדורסל, אמרו לו כדורגל. הוא שאל מה זה כדורגל? אז אמרו לו שזה המשחק הזה שזורקים כדור לסל, בסוף הגיע מישהו חכם ואמר שמה פתאום, זה המשחק שיש 3 שחקנים בכל צד והם בועטים כדורים לרשת של היריב. בסוף הסתבר שזה 11 שחקנים, אבל זה היה מידיי מאוחר, וגם יש לו כסף לתחזק קבוצה של 11 שחקני הרכב. הוא רכש את ביתר מאותה סיבה שהוא הקים את עיר האוהלים בניצנים, מאותה סיבה שהוא שופך הרבה כסף על כל דבר שהוא זז. הוא צריך לגיטימציה. הוא חולה מיקרופון. הוא אדם שחצן ומגעיל, שחושב (וכנראה גם צודק) שבעזרת כסף אפשר לקנות את העם. אני לא העם, ואותי הוא לא יקנה. לנצח אשנא את האיש המגעיל הזה שתורם כסף ולרגע לא חושב על אידיאל, על רוח, על האדם.