נצל"ש!!!
סיפור שכתבתי על... טוב, תיראו בעצמכם: ההיית, או חלמתי חלום? אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. אני ומשפחתי נסענו לאילת, לחגוג את הסמכתה של אמי לאחות וגם את סוף לימודי בחטיבה. הלכנו לנפוש בחוף הים האהוב עלינו, הזה שחציו הקרוב לים היה מכוסה באבנים קטנות ובצדפים שבורים וחציו הרחוק יותר מכוסה חול חם וזהוב. אבא שלי הביא בקבוק יין, לחגוג את סוף לימודי אמי בהדסה. אני כמו תמיד, סרבתי. אלכוהול ואני לא הולכים ביחד. ולא בגלל שאני משתכרת מהר מדי, אלא בגלל טעמו הנורא של האלכוהול. מר ומגעיל. אחרי ששתו כוס לחיים, הורי ואחותי הבכורה (אחותי הסנדוויצ'ית נסעה עם החבר שלה לצרפת) הלכו לים לשחות. ואני, בגלל ביש מזל שמנע ממני להיכנס לים, נשארתי לבד על החוף. למזלי, לא שכחתי להביא את מחברת הציורים שלי, ולכן לא נשארתי משועממת. הזדקפתי על הכיסא נוח, והתחלתי לצייר פנים. כאשר סיימתי להוסיף מעט מעט הצללה, ניבטו אליי אותם פנים חדות ומוכרות, המצולקות בעינם הימנית בחרמש ירח תכול. העברתי דף, וניסיתי לצייר בתולת ים. בסיומי אותה, שמתי לב שפניה של הבתולה היו אותן הפנים הרזות, המחודדות שציירתי לפני כרבע שעה. מחקתי את הפנים, משאירה בכך את בתולת הים חסרת ראש, והעברתי דף. הפעם ניסיתי לצייר את הנוף שהיה מולי, אך מבלי משים, במקום השמש השוקעת שרציתי להוסיף לשם היופי, ציירתי פנים מחודדות. אותן הפנים החדות, המצולקות בחרמש ירח, החלו לרדוף אותי בזמן האחרון. לא הצלחתי לצייר פנים אחרות, מלבד אלו. ולא שלא ניסיתי. מילאתי שתי מחברות בניסיונותי הכושלים. הזאת שבידי הייתה השלישית, וכבר עמדה להיגמר, וגם היא, כמו קודמותיה, היו מלאות באותן הפנים החדות והרזות. פנים אלו היו שייכות לאלפית מסויימת שאת דמותה יצרתי לפני כשלוש שנים. היא הייתה דמותי האהובה, אך נשכחה לפני שנתיים, בזמן שלקחתי חופשה מציור לטובת התכוננות למבחני הדסה. אבל היא חזרה בתחילת חופשת הקיץ, כאשר חיפשתי במחברותי וברישומי הישנים השראה. ניתקלתי בה באחת ממחברות הציור הראשונות שלי. היה זה רישום ישן שנעשה עוד כשרק התחלתי לצייר. "בסדר, בסדר, אם את כל כך מתעקשת שאני אצייר אותך, אני אעשה זאת," אמרתי לשמש-פנים שלי בקול מבודח. וזה מה שעשיתי. ציירתי אותה אותה מביטה בירח ודמעות בעיניה, סצינה שאעליה כתבתי באחד מסיפורי עליה. אחר כך ציירתי דיוקן של פניה, ואז נזכרתי למה כל כך אהבתי אותה. היא הייתה כל מה שרציתי להיות ולא יכולתי. קרה, מסתורית, בעלת ביטחון עצמי, ומלבד זאת, היא גם הייתה לוחמת מצטיינת ואלפית. עבורי היא הייתה מושלמת. הנחתי את מחברת הסליל שלי על הכיסא ליד, ונשכבתי על הכיסא נוח, מוצפת בזכרונות עליה. כנראה שנרדמתי מבלי משים, משום שכאשר פקחתי את עיני, השמש כבר הייתה במרכז השמיים. "סליחה?" אמר קול מעלי. הבטתי למעלה, ממצמצת לנגד אור השמש שחדר דרך סככת עלי הדקל. נערה שחורת עיניים הביטה בי. "אני יכולה לקחת את הכיסא הזה?" שאלה. קולה היה קריר כמשב רוח צונן בהרי החרמון המושלגים. ביד ארוכה וחיוורת היא הצביעה על הכיסא שלידי. "כמובן," עניתי וקמתי לקחת את מחברת הסליל שהנחתי שם. "את ציירת את זה?" שאלה, אחרי שהביטה ברישום שעליו. הנהנתי והבטתי בה ביתר תשומת לב. פניה של הנערה היו רזות וחדות, גופה ארוך ושברירי, שערה השחור והארוך, המפוספס בפסים אדומים היה אסוף בקוקו גבוה. שערות שוררות רבות יצאו מהתסרוקת ההדוקה, ונחו בחן על פניה החיוורות. "את בטח נורא מוכשרת," אמרה. "תודה," אמרתי. פני הנערה היו מוכרות לי משום מה... היא ניגשה לקחת את הכיסא, ולרגע אחד שערה הארוך הוסט מצווארה, חושף קעקועים אדומים מעוקלים, הנמשכים לרוחב כל צווארה הדק. "תודה," אמרה, ופנתה ללכת. "חכי!" היא הסתובבה, ידיה השברירות למראה החזיקו בקלילות את הכיסא העשוי פלסטיק מעל ראשה. "איך קוראים לך?" שאלתי מעט בחשש. "ניקס, ניקס יפעתי," ענתה בחיוך. "ולך?" "קסניה," עניתי בקול חלוש. "נעים מאוד," אמרה בחיוך, ושיחררה את ידה מהאחיזה כדי ללחוץ את ידי. "להתראות! ותודה!" רגע לפני שפנתה ללכת, שני קווים תכולים, מעוקלים וקטועים הבריקו באור השמש מתחת לעינה הימנית. בעיניים פעורות עקבתי אחרי דמותה הארוכה, השברירית כל כך למראה שצעדה לעברו הרחוק יותר של החוף. "ניקס?" אמרתי לעצמי בקול חלוש, רועד מעט. לאחר שדמותה נעלמה בעיקול בחוף, התיישבתי על הכיסא נוח, עיני עדיין פעורות מרוב ההפתעה. הורי ואחותי עדיין שחו בים. את דיבורם הצוהל בקושי שמעתי, למרות שהם היו רחוקים ממני מטרים ספורים בלבד. הבטתי במחברת הסליל, בדיוקן של הפנים החדות שהיו שייכות לאלפית האהובה עליי. לידו, בכתב גדול ומסולסל היה רשום שמה. קראתי אותו בלחש, עדיין לא מאמינה למה שראיתי רק לפני רגעים ספורים. "ניקס." מאז, פניה של ניקס כבר הפסיקו לרדוף אותי בכל ציורי. אך אני ממשיכה לצייר אותם. ניקס הייתה, ונשארה דמותי האהובה. ועכשיו, היא לא סתם דמות, אלא נערה אמיתית, בעלת בשר ודם. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ אשמח לקבל תגובות ^_^
אם אתם מעוניינים להישתתף בהקרנות או אם יש לכם שאלות , הצעות או סתם משהו להגיד ? כיתבו לנו ל: robotrik1 at walla.co.il See U there -גבי
