בקשה

מעיינה2

New member
בקשה

שלום אני יודעת שהפנייה שאני עומדת להציג אינה פנייה רגילה אך היא פניה מלב אל לב אל מי שיכול לעזור לי. אהיה אסירת תודה אם מי שיוכל לעזור לי יפנה אליי במסר אישי. אפשר גם בדרך אנונימית, העיקר שיפנה. אני פונה אל האמהות והאבות או קרובים של ילדים שאחד ההורים שלהם מרצה מאסר בכלא או אל הילדים עצמם. מטרתי היא להתייעץ בנוגע לחוויה שעוברת על הילד ובנוגע לשאלות מהותיות כמו אם לקחת את הילד לבקר את ההורה בכלא. לצערי עליי לקבל החלטות הרות גורל שיכולה להיות להן השפעה עצומה על ילדיי ואין לי פירור של מושג איך מתמודדים עם מצב כזה ומה עושים ואיך עושים. אנחנו מסתייעים בייעוץ פסיכולוגי אבל זה לא מתקרב אפילו לעזור לנו כמו מישהו שעובר או עבר את זה. הייתי רוצה לשמוע ממקור ראשון שמתמודד עם מצב כזה עיצות או אפילו לשמוע רק את מה עובר על ילדים שנמצאים במצב כזה ואיך כדאי לטפל בהם ומה לעשות. כאמור ניתן לפנות אליי בדרך אנונימית. אני מבטיחה שלא יהיה צורך בחשיפה של פרטים אישיים שלכם. אודה גם אם מישהו מכיר גם קבוצת תמיכה או משהו דומה. תודה רבה רבה וסליחה על ההפרעה.
 

תאירU4

New member
אין לכם עו"ס שמלווה אותכם?

בדרך כלל הם יודעים לעזור בהתמודדות במצבים הנ"ל
 

שירי ל

New member
שאלתי מישהו שעובד עם אסירים ולהלן תשובתו הכלל

הכללית מאוד הכלל המנחה החשוב בכל החשיבה הוא טובת הילד. אם האבא חי עד עכשיו ותפקד כאבא בבית ופתאום נאסר כן כדאי לקחת את הילד לראות אותו, כדי שלא ייעלם מחייו. כמו כן אם את חושבת על המשכיות עם האב לאחר תקופת המאסר חשוב מאוד לשמור על הקשר עדיף, אם יש אפשרות כזו, לתאם ביקורים פתוחים כך זה יהיה פחות טראומטי לילד מאשר לראות אותו מאחורי סורגים. לא ציינת גם מה גילאי הילדים. מהזווית החוקית למרות היותו של האב במאסר יש לו גם זכות לראות את הילדים ולא בטוח שיש לך את הזכות החוקית להחליט שהם לא מבקרים אותו, אבל יהיה לו מאוד מסובך לאכוף את זה הוא יצטרך להגיש בקשה לבית המשפט אשר תלווה בטיפול של עובדים סוציאליים וכו'. יכולה לומר מהזווית האישית שלי - זווית חסרת ניסיון לחלוטין - שאני מניחה שמה שהיה מנחה אותי במצב כזה זה שכשהילד יגדל הוא עלול לכעוס עלי שניתקתי את הקשר אבל בוודאי לא יכעס עלי על ששמרתי על הקשר. שיהיה בהצלחה ו -
בוודאי לא קל לך!
 

מעיינה2

New member
קודם תודה על התגובות

לגבי עוס-למרות פניותיי הנשנות ברווחה אף עוס לא שבה אליי בטענה כי יש עומס. אני דיי ויתרתי על הסיוע שלהם מתוך ראיה מציאותית שלא נראה כי הוא מסייע. לגבי האב: אין לי כוונה להיות עמו בקשר. בעקבות הסיבה בגינה הוא הגיעה לכלא התגרשנו אך הבנות-בנות ארבע ושמונה מתגעגעות אליו. עם זאת אני חרדה לעמתן עם מציאות של כלא ועם התחושות המלוות. לכן הייתי שמחה לשמוע ממשהו שמתמודד עם המצב עיצות. תודה
 
למעלה