בקשה להמלצה על רופא מאבחן לצורך הסרת אבחון

[dina321]

מעניין מה שכתבת. אשמח אם תרחיב

מה מבינתך ללמוד להסתדר? איך אפשר לבדוק אם מישהו למד להסתדר עם א' ב ' ג ' ?
&nbsp

 

[גורג42]

האמת היא שאי-אפשר. אבל זה אחד הקריטריונים לאבחון על הספקטרום

ולגבי הבדיקה:

חלק גדול ממנה היה כמו ראיון אישי, וההרגשה שלי היתה שהשאלות מדדו יותר בשלות רגשית ופחות "אוטיזם". בסיכומו של דבר קיבלתי ציון גבולי (הכי נמוך שעדיין נחשב על הספקטרום), ואין לי שום ספק שאילו הייתי עושה מבחן דומה לפני 20 שנה אז הייתי מקבל ציון הרבה יותר גבוה (יותר "אוטיסטי").

והדבר המצחיק זה שלא ממש השתנתי. כן, התבגרתי. כן, הבשלתי. כן, למדתי להסתדר עם דברים שפעם לא הייתי יודע איך להסתדר איתם. אבל לטעון שאיכשהו הפכתי ליותר "נורמלי" זה פשוט בדיחה. פשוט התקדמתי בדרך האישית שמתאימה לי (שהיא, אגב, לא נורמלית בעליל).

 

[grayart]

כן...

אנשים שונים וחריגים בכל מני אופנים היום גם לפני 100 , 1000, 10.000 שנה.
האבחנה אוטיזם לא הייתה.
אנחנו חיים בתקופה שכביכול חרטה על דגלה ססמאות של סבלנות וסובלנות ולקבל את השונה.
אבל אני לא בטוח שאנחנו חיים בתקופה טובה.
אנשים היום מרגישים בטעות שהם יותר נאורים והאנשים שחיו בתקופות קדומות, אבל רק בתקופה שלנו ילד שנכנס למערכת החינוך ויש לו איזה שהו שוני או קושי להשתלב במערכת , והמערכת שולחת אותו לאיבחון.
ובאבחון לא שמים בכותרת קשיים, הקשיים הם הסיבה לשליחה לאבחון, באבחון הכותרת היא הפרעה זו או אחרת.
ועם ההפרעה הזו חלק הולכים לקבל זכויות, או טיפולים שלא כולם מוצדקים או הוכחו כיעילים.
וחלק משתמשים בכותרת האבחנתית הזו לגיבוש זהות.

אנשים כאן מדברים על עצמם כאוטיסטים , ומתייחסים לעצמם כאילו הם לא בדיוק אנושיים כמו כולם. הם משהו אחר. אנושיים אבל שונים משאר האנושות.
תחשבו על עצמכם לפני אלף שנה ותראו איזו בדיחה זו.

לא כולם אותו דבר, ועדיין כולם אותו דבר.
יש הרבה אנשים בעלי קוי דמיון והם "כולם אותו דבר". ויש גם חריגים (לחיוב או לשלילה).
לפני 100 שנה האוטיסט היה צריך למצוא את מקומו בחברה כאינדבידואל, הוא אולי הבין שהוא שונה שהוא חריג, ואם היה לו שכל הוא ידע לקחת את זה לכיוונים טובים.
היום רבים מהחריגים שקבלו אבחנה, משתמשים באבחנה כדי לברוח מעצמם, הם מצטרפים לוקחים לעצמם "זהות אוטיסטית" ופתאום מתחילים להתבטא (גם כאן) בכל מני סיסמאות וטעמים שכבר מתחילים להשמע לי כמו תקליט שבור, ושמעתי כאלה גם כאן וגם באנגלית ממקומות שמעבר לים.
האופנה של בעלי הכותרת האבחנתית, היא לראות את עצמם כחלק מקולקטיב, קבוצה גדולה יותר שהם חלק ממנה.
לצערה התוצאה היא איבוד הזהות האישית האמיתית ואיבוד האינדבידואל, למען פתרון הבידוד והבדידות והשונות שהם חשים בה.

זה כמו לחזור בתשובה.
אני חריג ושונה ובודד , אבל זה כי אני שייך לקבוצה בה אני לא חריג לא שונה ולא בודד.
כמו כת, כל פעם שמישהו אוטיסטי מנסה לבטא משהו שהוא לא נובע "מאוטיזם" דוגאים כאן להחזיר אותו לתלם.
כמה מאובחנים כאן נשאבו לתוך האשליה שהם לא באמת לבד בעולם הזה ושיש עוד אנשים כמוהם בעולם ושהם חלק מקבוצה.

המאפיין הכי חזק של אדם שכל חייו הרגיש בודד וחריג זה הרצון להיות שייך.
אבל האם זו באמת שייכות או עבדות?
תחשבו על עצמכם לפני 1000 שנה, לפני 500 שנה.
אנשים חריגים היו תמיד, מה היה קורה ללאונרדו דה וינצ'י , אם הוא היה היום במערכת החינוך המודרנית?
אותה מערכת שמאמינה על עצמה שהיא מחנכת לייצירתיות ומקוריות.
מה היה קורה לאיינשטיין באותה המערכת.
ומה קרה לכם?
נפלתם.
קיבלתם כותרת אבחנתית, עשו אתכם בעלי הפרעה, ובמקום להתנער מעצם ההגדרה שמראש כולאת אתכם בתוך גדר ההגדרה, אתם מתווכחים על אם לקרוא לזה נכות או שונות ניורולוגית, ובדרך נשארים מוגדרים במקום למצוא לעצמכם את ההגדרה האישית שלכם.

אתם בוחרים בהגדרה כי קל לכם להרגיש חלק מקבוצת איכות, וכי נוח לכם עם האשליה שההגדרה הזו לוקחת מיכם אפילו אם במעט, חלק מכובד הבדידות והניכור שאתם מרגישים כלפי הסביבה ועצמכם.

יש לי הרבה ביקורת.
אבל כמתבונן מהצד, גם כואב לי לראות את זה.
זה כמו לראות אדם שנפשו שבוייה בידי כת.

 

[חרסינה משורינת]

שטויות

החברה טובה מפעם כי תמיד היו שונויות ברור אבל הסיפור שלהם נדחק לקרן פינה - כמו אצל נשים לפני המהפכה הפמניסטית , כמו שחורים לפני ביטול העבדות -
להתעלם מזה זה שקר מוחלט .

יש שונות בהכרח ויש לה קווים משותפים והניסיון ליצור מארג והבנה שלה -
הוא חיובי וטוב . הבידוד מבוסס בדיוק כמו פעם על קווים שלא מאפשרים קבלה ויכולת להשתלב דרך הסיפור שלך - שאגב לא סותר -
אתה יכול להיות אוטיסט ואדם בפני עצמך ודווקא המאבק על זהות אותנטית הוא כזה שפותח אותה מהקווים התחומים שבה -
ולא מגדיר אוטיסט כמחלה או פגיעה אלא כדבר שמועיל , דרך אנושית ואישית להתמודדות עם הקיום שיכולה להועיל בדיוק כמו שפעם התפיסה של אישה כללה אסוציאציות נלוות של חולשה וריפיון הדעת .

שטויות - המצב הזה הוא בדיוק מה שמנסה לשנות את המרחבזמן למקום יותר קשוב ופתוח לאנשים עם שונות שכרגע מקוטלגת כאוטיזם.
השונות אמיתית - אופן הביטוי , הקבלה , השינוי בערכי החברה הוא חלק מזה. כן יתכן עתיד שלא תהיה הגדרה אבחנתית של "אוטיזם" כי פשוט החברה תהיה קשובה ופתוחה יותר וטובה יותר לאלה.

יש רק בני אדם שיש להם שונות - לכל אחד ואחד ובמובן הזה אוטיזם קיים ולא קיים בו זמנית - אבל זה לא אומר שעצם המעשה הוא רע-
ומה רע ברצון להשתייך? בוודאי שיש לך סיכוי טוב יותר (אבל לא בהכרח) להתקבל ולחוש במקומך מול אדם שרואה בדרך חייך כלגיטימית ובחיפוש הקיומי שלך ובצרכיך כמקום חי ומקובל.

אז ממש לא מסכימה איתך - ומה זה בידוד-
אם לאדם דרוש יותר זמן לבדו וזה חלק מהותי מהצורך שלו והמחשבה שלו ?
אם הוא יוצר קשרים משביעי רצון ברשת כי קשה לו לדבר?
מי אמר שזה בידוד? אם החברה כרגע לא בנויה לקליטתו ?

ברור שחייבים לשרוד אבל הגדרת זהות על בסיס שונות והנכחתה במרחב בדרך כזו או אחרת מאפשרת לשנות חברה מבפנים ולא מונעת זהות אישית אלא מקבלת את זה כחלק מהותי ממנה ומכירה בערך החיובי שלה - זה לא מונע כל ניואנס אישי ועצם המאבק על ההגדרה הוא בדיוק כדי שההגדרה תפתח אל מעבר להשלכות המפגרות שיש לה ולהבנתה .

יש אנשים שמשתמשים בזה לרע? יכול להיות בוודאי גם פה יהיו חלוקים עליך מה זה רע ומה זה טוב. בעיני אדם שמבין שכרגע סביבתו לא טובה לו במפגש עמה ופוגעת בקיומו וביכולתו ונמנע מכך לא עושה דבר רע- אבל כן צריך לשאוף שיוכל להיות פחות תלוי באנשים שלא מקבלים אותו ובאנשים שפוגעים בו ולהיות במובן הזה "עצמאי" (כי אין אדם לא תלוי)- להיות הוא עצמו .

 

[חרסינה משורינת]

וחשוב מזה

חשיפת הסיפור האישי וקבלתו איפשרו פיתוח של רגישות לצרכיו ומצב טוב יותר לחברה. בדיוק כמו נשים , עבדים והיום חיות .

לא מאמינה שזה רע - הכי להפך , זה מדבר את כל מה ששקוע בשתיקה - עוול שישנו. הרזולוציה פשוט יותר "עמוקה" היום או שהיחסים מודדים אחרת את הדברים.

זה תמיד מדבר על החופש , מהותנות כובלת , אדישות לצרכיו של אחר והשתקה של מה זה גורם לפרט-

כשהחברה הייתה גסה יותר בזיהוי זה עסק בגזעים אחרים ובדברים "מרעישים" יותר במרחב, אחר כך זה ירד לנשים ולהשלכות שיש לתפיסה שלהן כמי שהן על עצם יכולתן ועכשיו זה נוגע בשונות אישית כמו אוטיסטים -
זה אותו דבר רק שכל פעם הקוו הרגיש שנוצר לפני כן גורם ליחס בין התחושה של אלה לבין מה שמודדים להיות רגיש ומכויל יותר - כלומר היחס והתחושה של הכאב לעוולות מתחדדת אבל לא כי זה "יותר" במובנים מסוימים הקוו הרגיש יותר מהעבר כבר מניח שמשהו יתפוס "דגש" רב יותר בהתאם להקשר .

היחס הוא אותו יחס פשוט קוו חדש יוצר יותר תהודה לדברים שעולים ונחשפים ותמיד היו שם אבל הם כעת יותר מודגשים בגלל שיש יותר אפשרויות ויותר רגישות מקדימה ולכן כאלה שהוכיחו שמאפשרים יותר חופש והזדמנויות לאנשים . כל שינוי מאפשר הזחה לטובה . לזהות מהלך כזה שלילי הוא טיפשי בעיני.

בדיוק כמו 1:3 נשאר אותו יחס מספרי פשוט בכל הקשר שונה המשמעות שמתקבלת שונה - ובהתאם כבר הוכח שרגישות לזה מביאה טובה לחברה ופותחת אותה לאופציות חדשות והגשמה.

 

[נתנאל6589881]

בדיוק מחזק את דבריך

 

[arana1]

לדוגמה

זה גם עולה מהנסיון שלי ושלך לתאר את הזהות והמציאות האוטיסטית כמי שמגלמת ומתגלמת, בוודאי יחסית לנקודת היחוס הנורמטיבית, הליכה בו זמנית לכיוונים שונים ואף מנוגדים,
אז אתה ואני יכולים להבין זאת כי אלה החיים שלנו, התחושות שלנו,
אבל למי שמגיבים כאן אין בכלל ספק שיחודיות נוגדת מטבעה קהילתיות,
וכיוון שכל כך הרבה נגזר מזהות שאצלה זה לא כך בהכרח,
השקיפות, הרגישות למרקם, זהות החושני למופשט... וכל מה שכנראה לא זמין לתפישות ותחושות נורמטיביות יותר, שהתוצאה היא חסימה מוחלטת, כל הזמן, ובכל מקום, של עצם קיומו של האוטיסט,
אז ראש בקיר, קשיי וויסות, בידוד קיצוני ודכאון וחרדות,
מי לא ירגיש דברים כאלה שכל נסיון הכי קטן שלו לחיות את עצמו כעצמו נחסם עוד לפני שבוטא ?
אבל לא, זה הכל בגלל שאנחנו פגומים והם מושלמים,
ברור.

בגלל זה אני אומר לעזוב את נסיונות התקשורת עם הנורמה, לא רק שאין להם סיכוי אין כמותם על מנת להחמיר ולפצוע ולשתק ולעוות את האוטיסט לגוש יסורים אין סופי,
אז גור ודומיו צורחים, "אתם כת", לא, להפך, אנחנו לא מדירים אף אחד, אנחנו אלה שמודרים מהכת הנורמטיבית,
אבל אלה סתם עובדות,
ועובדות לא מעניינות אף אחד בארץ הדעות הקדומות.

 

[גורג42]

בנוגע לאנשים מסויימים את הצודק לחלוטין. אבל לא כולנו כאלה.

וגם לקחת את הדברים רחוק מדי.

קודם כל, הויכוח הזה של "נכות" מול "שונות נוירולוגית" הוא לא דבר שאנחנו בוחרים בו, אלא דבר שנכפה עלינו ע"י החברה. הייתי המאושר באדם, אילו החברה היתה מתייחסת לחריגים כאל בני-אדם שווים בני שווים, בלי זיבולי מוח של "נכות" ו"שונות". למעשה, בעולם האמיתי אני אף-פעם לא אומר לאנשים שאני אוטיסט, בדיוק מהסיבה הזאת. אנשים ממילא יפרשו את זה לא נכון ויהפכו את זה לסיפור גדול, כאשר במציאות אין פה שום סיפור. אז עדיף פשוט לא להיכנס לצרה הזאת (ואפילו ככה, אני סובל יום יום מאפליה, כי את המוזרות שלי אפשר להריח ממרחק של קילומטרים. אז like it or not, זה משהו שעליי להתמודד איתו כל הזמן)

שנית, יש הרבה תכונות אופי משותפות לכל האוטיסטים. דברים כמו רגישות תחושתית, דגש על עולם פנימי, העדפה של "לבד" על "ביחד" (במידות כאלה ואחרות), וכו'. אז הטענה שלך כאילו אנשים סתם המציאו לעצמם קבוצה כדי להרגיש שייכים, לא עומדת במבחן המציאות.

אנחנו באמת שונים.

ונכון, כשאנשים הופכים את זה למעין כת, אז זה נורא. בין אם מדובר באנשי מקצוע, ובין אם מדובר באוטיסטים עצמם.

אבל גם הקיצוניות השניה היא נוראה באותה מידה. יצא לי להכיר "חריגים" שמנסים להסתיר את מי שהם. מנסים להפוך את עצמם לכמה שיותר "נורמלים". כלפי חוץ נראה שהם מסתדרים ומצליחים, אבל בפנים הנשמה שלהם מתה (לצערי, הרבה פעמים גם הגוף שלהם הולך בעקבות הנשמה... אחוזי ההתאבדות אצל החבר'ה האלה גבוה מאוד).

כי האמת היא שאנחנו כן שונים. מאוד.

אגב, אני אישית לא מרוויח שום חברות בשום קבוצה, בכך שאני מכריז על עצמי כ"שונה". תסתכל מסביבך. האוטיסטים כאן ממש לא אוהבים אותי, ואני ממש לא מרגיש שייך לחברה שלהם (למעשה המוסכמות החברתיות שהם אימצו לעצמם מביאות לי את הקריזה). האמת היא שאני מסתדר עם נ"טים יותר טוב משאני מסתדר עם אוטיסטים (בדרך-כלל. יש גם יוצאים מן הכלל).

ובכל זאת אני לא חוזר בי, כשאני אומר שבתור אוטיסט אני כמו חייזר בכוכב-לכת זר. המציאות היא מה שהיא, ושום שיקול של "נוחות" או "אינטרס" לא ישנה את האמת.

בכל מקרה, אני מסכים איתך לגמרי בנוגע לאותם אוטיסטים שהופכים את העניין לאיזו כת (ואפילו ממציאים לעצמם מיתולוגיית עליונות שקובעת שהם יותר טובים מכל האחרים). זה דוחה. ובסופו של דבר, זה פוגע אך ורק בהם.

 

[arana1]

זה לא רק שטויות אלא פשוט רוע לב

כי מה אתה בעצם עושה ? מנציח, בדיוק כמו גור ובדיוק מאותה סיבה, את כל מה שהכי מעוות ואכזרי ואגוצנטרי ויהיר במבט הנורמטיבי לאוטיסטים,
אתה מתלהב מהיחודיות כי אצל נורמטיבי היחודי קשור לנרקסיסטי,
אלא שהאוטיסט שונה ממך בדיוק בגלל שאצלו היחודי מבטא דווקא גישה שעדיין לא שגורה לנורמה כדרך מדוייקת יותר להשתלב בקבוצה.

אז לדעתך לאוטיסטים לא מגיעה קבוצת הזדהות ? אין להם צורך בהיבט הכללי, קהילתי, שאיתו ניתן להזדהות על מנת לפרש את עצמם טוב יותר ומדוייק יותר וגם לחוש לשם שינוי מעט קבל ונחת רגשית ?

רק לנ"ט אתה מרשה את זה ? וכל זה בשם ולמען יוהרה הישגית ותחרותית ?
גועל נפש.
גם, ודווקא, לאדם הכי יחודי נחוץ גם מודל הזדהות הכי רחב.
בלי הזדהות אין זהות ולכן אוטיסטים חיים גהנום כי אין להם קהילה שתשקף ותשתף את ההיבט הרחב של קיומם.

אז אתה וגור מגנים את הצורך הכל כך הכי אנושי, רגשי, מוסרי הזה כאילו גילם נטיה לכיתתיות,
ברור,
עוד פרק מחליא ובלתי נמנע בדיכוי המטורף של כל מה ששונה מהנורמה.

ולא,
בניגוד מוחלט לפרשנותו של גור האוטיסטים לא מבקשים הכרה בעליונותם,
זאת שוב, בדיוק כפי שעשית כרגע, אונס של פרשנות נ"ט על קיום שאינכם מבינים,
הם רק מבקשים שיכירו למשל במה זה אומר לקשור למשל רגש לשכל, גוף ונשמה, בצורה שהופכת את החופש לחקור ולממש ידיעה למאוד רגישה ובצורה שלא זמינה לפרשנות והבנה של בני אדם כמוך

 

[פרח לי יפה ורוד]

לא נכון

לילד שהיה בקצה הספקטרום והתקדם נשארים אולי קווים וצורת חשיבה אבל הוא לאו דווקא עונה לקריטריונים ה"רפואיים" של הגדרה בספקטרום