בקר של סוף שבוע...
והשיעור הראשון היום יעסוק בידידנו הטוב......הכלב....נא להכין עטים ומחברות.....לכבות פלאפונים....(אוי טאקי,התלבשת חשוף היום)חחחחחחח תולדות הכלב: עד כמה שידוע לנו, בעלי החיים הראשונים היו הכלבים. ביות זה הקדים באלפי שנים את הבקר. עקבותיו של הכלב הקדום הוא קלוש למדי. המאובן שמשמש כעדות הבטוחה לביות הכלב (לסת ובה שיניים אחדות) גילו לפני כ4,000- שנה. כלב זה היה לוויתם של חבורת בני-אדם מתקופת האבן שחיו במערות באזור עיראק של היום. המאובן נחשף בשנות ה50- ובהתחלה לא ידעו מה גילו ומה חשיבותו. העצם דמתה עד מאוד לכלבים בני ימינו, ולכן ארכיאולוגים טענו שזוהי עצם מתקופתנו, והכלב שהוא בעל העצם הגיע למערה ומת בה. בשנת 1974 כמה ארכיאולוגים החליטו לשוב ולבחון את המאובן. גילו של הממצא מעיראק הוא גם גילו של ממצא ארכיאולוגי אחר שעולה משום שכבר אז שמשו כלבים כשומרים וכבני לוויה. בחקירה ארכיאולוגית נחשף שלד של נערה שנקברה בתנוחה עוברית. ואולם אתר זה היה שונה קמעה, שכן סביב הנערה נמצאו 4 שלדי כלבים ופניהם לארבעת רוחות השמיים. קשה להימנע מן הרעיון שהכלבים הונחו שם כדי שישמרו על הנערה שבגיל כ"כ צעיר מתה. ראיות לקשר המוקדם בין האדם לכלב מגיעות ממקומות רבים. באמריקה באתר הקרוי "מערת היגואר" נמצאה מערה שחלקו כלבים עם האדם בערך 11,000 שנים. לפני 10,000 שנים כבר היו בדנמרק 9 סוגי כלבי-בית שנבדלו זה מזה בגודלם. גם מסין יש עדויות לברית בין בני אדם לכלבים וגם הן מאותה תקופה, ולכן נראה שלפני 10,000 שנה נפוצו כלבים ברחבי העולם, ובכל האזורים נספחו לחברת האדם. יש הנחות, שכלבי הבית הראשונים היו בעצם זאבים, שלמדו לא לפחד מן האדם, אלא לחפש את קרבתו. עוד הנחות טוענות שהכלב נוצר מכך שבני האדם לקחו גורי זאבים שמצאו לשם שעשועים. הכלב הוא החיה הראשונה שבויתה ע"י האדם. במערות רבות של האדם הקדמון מצויים על הקיר ציורים של בע"ח דמויי כלב. נמצאו המון ציורי קיר וכמה שלדים המעידים על היות הכלב חיה מבויתת ונאמנה לאדם. בסביבות שנת 3000 לפה"ס כבר היו 3 סוגי כלבים. כולם גדולים ומשמשים לציד אריות. גזעי הכלב: אצל רוב היונקים אין כ"כ הרבה מינים וגזעים כמו אצל הכלב. ישנם מאות מיני כלבים, ויש כאלה שביניהם הבדלים קיצוניים מאוד, בגודל, משקל, הדרך שבה האוזניים זקופות או מופשלות, צורת הרגליים, צבע, סוג השער וכו´. עדיין לא נמצאה שיטה כוללת ומקיפה המקובלת על כל המדענים, המחלקת את כל הכלבים לקבוצות. בעבר עשו זאת ע"י המוצא המשוער של הכלב, אך ביסודה הונחה חלוקה לגזעים צפוניים ודרומיים. ניתן לחלק את הכלבים לפי סימנים מורפולוגיים, אך כיום משתדלים לחלק את הכלבים לפי תפקידיהם בשירות האדם. הקבוצות העיקריות הן: (1)כלבי-רועים (2)כלבי שמירה וסיור (3) כלבי-גישוש (4)כלבי נחיה לעיוורים (5)כלבי-ציד (6)כלבי-קשר (7)מגלי מוקשים (8)כלבי שעשועים. כלבים בתפקידים מיוחדים. כלבי-ציד: כלבים גדולים, שבעבר שריינו אותם, אך יותר מאוחר כבר השתמשו גם בכלבים יותר קטנים-כלבי שמירה, ובייחוד כלבי ריצה (הנחשבים ליפים ביותר ומסוגלים להגיע למהירות של 100 קמ"ש. כלב ההצלה הידוע ביותר הוא סן-ברנאר, שהוא בין הכלבים הגדולים ביותר, ורבים נצלו בזכותו בשלגי הרי האלפים, אך כיום עם הדרכים הסלולות ודרכי התקשורת-פחת ערכו. הידוע בהצלה מטביעה ידוע הכלב הניופאונדלנדי, שהוא שחיין מצוין. כלבים למשא והובלה: ללא סיועו של הכלב לא היו מתקיימות האוכלוסיות הקטנות באזורי הקרחים והשלג. הכלבים נרתמים למזחלת (עד 20 כלבים) וסוחבים אותה. מסעי תגלית באזורי הקטבים לא היו מתקיימים ללא הכלבים. בכמה מארצות אירופה (בעיקר הולנד ובלגיה) ישנם כלבים המסיעים כלי רכב קטנים (שם פותחו רתמות משיכה של עגלות כלב). כלבי-שעשועים: בדרך כלל קטנים. הרומאים אהבו בעלי פרווה רכה ונעימה, ולרבים היה כלב. אוזניהם זקופות, עיניהם אלכסוניות, שערם ארוך וזנבם מכוסה פרווה. ישנן תצוגות ארציות ובין לאומיות של כלבי שעשועים שבהם הכלב עומד למבחן של יופי, חוזק, איכות וכו´. ישנם מועדונים של מגדלי כלבים בארצות רבות. הכלב במלחמה: תמיד לכלב היה איזה תפקיד, אך תפקידו התבטא מאוד במלחמת העולם השניה, כאשר שמש ככלב שמירה, ככלב קשר וככלב הובלה בשלג. בא"י פותח כלב המגלה מוקשים, והוא נעשה מקובל בצבאות רבים בעולם. מחלות הכלב: כאשר הכלב מקבל מבעליו טיפול נכון, תזונה נכונה, חופש תנועה ויחס טוב-אין סכנה שלכלב יהיו בעיות, אך כשחסר אחד ממרכיבים אלה-הכלב עלול לחלות. מחלות הכלב נגרמות מליקוי בטיפולו או פשוט מחיידק. כל גזע רגיש למחלות באופן שונה. המחלה המפורסמת ביותר של הכלב היא: מחלת הכלבת: בשם זה נקראת מחלה חריפה מאוד הפוגעת במערכת העצבים המרכזית ובהעדר טיפול רפואי בעוד מועד, היא מסתיימת ע"פ רוב במוות. הכלבת נקראת גם בשם הידרופוביה, שפירושה "פחד מפני מים", ושם זה ניתן לה משום שהחולה מותקף בהתכווצויות שרירי הבליעה בשעה שהוא מנסה לשתות. אולם לאמיתו של דבר נגרמות הפרעות אלה לא בגלל פחד מפני מים, אלא בגלל הפרעות במערכת העצבים. הכלבת נגרמת ע"י נגיף הנמצא ברוקו של הכלב או בע"ח אחרים, כגון התן והשועל הנגועים במחלה. נגיף הכלבת עובר לגוף האדם או לגופם של בע"ח אחרים ע"י נשיכתה של החיה הנגועה. הנגיף עובר עם הרוק אל מקום הנשיכה, ומכאן הוא נודד עם העצבים עד הגיעו למערכת העצבים המרכזית, אם אל מוח-השדרה ואם אל מוח הגולגולת. בכלב נגוע אפשר להכיר את המחלה עוד לפני הופעתה בצורה החריפה. בדרגתה הראשונה מגלה הכלב התנהגות מוזרה-הוא שקט מדי, מתחבא בפינות אפלות, אינו מעוניין במזון ואף מקבל חום. בדרגתה השנייה של המחלה משמיע הכלב נביחות משונות, מפיו נוזל רוק, הוא נודד לבדו ותוקף בע"ח המזדמנים בדרכו, ולעתים קרובות הוא מותקף בהתכווצויות שרירים. הדרגה השלישית והקצרה מכולם-הכלב מותקף בשיתוק וגווע. תקופת הדגירה של הכלבת (מאז הנשיכה ועד הופעת סימניה) נמשכת בין 10 ימים למספר חודשים. הכל תלוי בזמן שלוקח לנגיף להגיע למערכת העצבים המרכזית. דרגות המחלה אצל האדם דומות לאלו של מחלת הכלב, וסימניה הם: כאב במקום הנשיכה, חוסר מנוחה, חום והזיות, כאבי ראש, התכווצויות שרירם ולבסוף שיתוק ומוות. האדם יכול למנוע את הנזקים ע"י פנייה מידית לרופא בכל מקרה של נשיכה ע"י בע"ח. אם מתברר שיש חשש לכלבת מקבל הנשוך זריקות של נסיוב המכיל נוגדנים לנגיף הכלבת. הנסיוב מתקיף את הנגיף ומשמיד אותו לפני שהנגיף מספיק להתרבות ולהגיע את מערכת העצבים המרכזית. הכלב בפולקלור ובפולחן: בתרבויות רבות הכלב מתגלות שתי הערכות מנוגדות של הכלב: מצד אחד-בן לוויתו הנאמן של האדם, ומצד שני-עלבון חמור. גם גישת הדתות השונות לכלב היא דו-משמעית: מצד אחד-יצור טמא שיש להתרחק ממנו, ומצד שני-בגלל חוש הריח המפותח שלו הוא מתקשר עם עולם הרוחות. בפולחן של עמי המזרח הקדום-הכלב תפס מקום נכבד, ובמצרים זוהה אל המתים עם כלב, והכלבים היו נקברים ליד אדוניהם בארונות קבורה מיוחדים. במיתולוגיה היוונית שומר השאול היה כלב בעל 3 ראשים. החיתים היו מגרשים רוחות רעות ע"י צלמיות של כלב, ונותנים קנס להורג כלב. בבבל כלב היה סמלה של אלת הרפואה, ואילו המקומות אחרים ראית כלב נחשבה סימן רע לחולה. המשך בדף הבא....(לא להרדם שחחחחחררררר....אני רואה הכל!!)>>>>>>>
והשיעור הראשון היום יעסוק בידידנו הטוב......הכלב....נא להכין עטים ומחברות.....לכבות פלאפונים....(אוי טאקי,התלבשת חשוף היום)חחחחחחח תולדות הכלב: עד כמה שידוע לנו, בעלי החיים הראשונים היו הכלבים. ביות זה הקדים באלפי שנים את הבקר. עקבותיו של הכלב הקדום הוא קלוש למדי. המאובן שמשמש כעדות הבטוחה לביות הכלב (לסת ובה שיניים אחדות) גילו לפני כ4,000- שנה. כלב זה היה לוויתם של חבורת בני-אדם מתקופת האבן שחיו במערות באזור עיראק של היום. המאובן נחשף בשנות ה50- ובהתחלה לא ידעו מה גילו ומה חשיבותו. העצם דמתה עד מאוד לכלבים בני ימינו, ולכן ארכיאולוגים טענו שזוהי עצם מתקופתנו, והכלב שהוא בעל העצם הגיע למערה ומת בה. בשנת 1974 כמה ארכיאולוגים החליטו לשוב ולבחון את המאובן. גילו של הממצא מעיראק הוא גם גילו של ממצא ארכיאולוגי אחר שעולה משום שכבר אז שמשו כלבים כשומרים וכבני לוויה. בחקירה ארכיאולוגית נחשף שלד של נערה שנקברה בתנוחה עוברית. ואולם אתר זה היה שונה קמעה, שכן סביב הנערה נמצאו 4 שלדי כלבים ופניהם לארבעת רוחות השמיים. קשה להימנע מן הרעיון שהכלבים הונחו שם כדי שישמרו על הנערה שבגיל כ"כ צעיר מתה. ראיות לקשר המוקדם בין האדם לכלב מגיעות ממקומות רבים. באמריקה באתר הקרוי "מערת היגואר" נמצאה מערה שחלקו כלבים עם האדם בערך 11,000 שנים. לפני 10,000 שנים כבר היו בדנמרק 9 סוגי כלבי-בית שנבדלו זה מזה בגודלם. גם מסין יש עדויות לברית בין בני אדם לכלבים וגם הן מאותה תקופה, ולכן נראה שלפני 10,000 שנה נפוצו כלבים ברחבי העולם, ובכל האזורים נספחו לחברת האדם. יש הנחות, שכלבי הבית הראשונים היו בעצם זאבים, שלמדו לא לפחד מן האדם, אלא לחפש את קרבתו. עוד הנחות טוענות שהכלב נוצר מכך שבני האדם לקחו גורי זאבים שמצאו לשם שעשועים. הכלב הוא החיה הראשונה שבויתה ע"י האדם. במערות רבות של האדם הקדמון מצויים על הקיר ציורים של בע"ח דמויי כלב. נמצאו המון ציורי קיר וכמה שלדים המעידים על היות הכלב חיה מבויתת ונאמנה לאדם. בסביבות שנת 3000 לפה"ס כבר היו 3 סוגי כלבים. כולם גדולים ומשמשים לציד אריות. גזעי הכלב: אצל רוב היונקים אין כ"כ הרבה מינים וגזעים כמו אצל הכלב. ישנם מאות מיני כלבים, ויש כאלה שביניהם הבדלים קיצוניים מאוד, בגודל, משקל, הדרך שבה האוזניים זקופות או מופשלות, צורת הרגליים, צבע, סוג השער וכו´. עדיין לא נמצאה שיטה כוללת ומקיפה המקובלת על כל המדענים, המחלקת את כל הכלבים לקבוצות. בעבר עשו זאת ע"י המוצא המשוער של הכלב, אך ביסודה הונחה חלוקה לגזעים צפוניים ודרומיים. ניתן לחלק את הכלבים לפי סימנים מורפולוגיים, אך כיום משתדלים לחלק את הכלבים לפי תפקידיהם בשירות האדם. הקבוצות העיקריות הן: (1)כלבי-רועים (2)כלבי שמירה וסיור (3) כלבי-גישוש (4)כלבי נחיה לעיוורים (5)כלבי-ציד (6)כלבי-קשר (7)מגלי מוקשים (8)כלבי שעשועים. כלבים בתפקידים מיוחדים. כלבי-ציד: כלבים גדולים, שבעבר שריינו אותם, אך יותר מאוחר כבר השתמשו גם בכלבים יותר קטנים-כלבי שמירה, ובייחוד כלבי ריצה (הנחשבים ליפים ביותר ומסוגלים להגיע למהירות של 100 קמ"ש. כלב ההצלה הידוע ביותר הוא סן-ברנאר, שהוא בין הכלבים הגדולים ביותר, ורבים נצלו בזכותו בשלגי הרי האלפים, אך כיום עם הדרכים הסלולות ודרכי התקשורת-פחת ערכו. הידוע בהצלה מטביעה ידוע הכלב הניופאונדלנדי, שהוא שחיין מצוין. כלבים למשא והובלה: ללא סיועו של הכלב לא היו מתקיימות האוכלוסיות הקטנות באזורי הקרחים והשלג. הכלבים נרתמים למזחלת (עד 20 כלבים) וסוחבים אותה. מסעי תגלית באזורי הקטבים לא היו מתקיימים ללא הכלבים. בכמה מארצות אירופה (בעיקר הולנד ובלגיה) ישנם כלבים המסיעים כלי רכב קטנים (שם פותחו רתמות משיכה של עגלות כלב). כלבי-שעשועים: בדרך כלל קטנים. הרומאים אהבו בעלי פרווה רכה ונעימה, ולרבים היה כלב. אוזניהם זקופות, עיניהם אלכסוניות, שערם ארוך וזנבם מכוסה פרווה. ישנן תצוגות ארציות ובין לאומיות של כלבי שעשועים שבהם הכלב עומד למבחן של יופי, חוזק, איכות וכו´. ישנם מועדונים של מגדלי כלבים בארצות רבות. הכלב במלחמה: תמיד לכלב היה איזה תפקיד, אך תפקידו התבטא מאוד במלחמת העולם השניה, כאשר שמש ככלב שמירה, ככלב קשר וככלב הובלה בשלג. בא"י פותח כלב המגלה מוקשים, והוא נעשה מקובל בצבאות רבים בעולם. מחלות הכלב: כאשר הכלב מקבל מבעליו טיפול נכון, תזונה נכונה, חופש תנועה ויחס טוב-אין סכנה שלכלב יהיו בעיות, אך כשחסר אחד ממרכיבים אלה-הכלב עלול לחלות. מחלות הכלב נגרמות מליקוי בטיפולו או פשוט מחיידק. כל גזע רגיש למחלות באופן שונה. המחלה המפורסמת ביותר של הכלב היא: מחלת הכלבת: בשם זה נקראת מחלה חריפה מאוד הפוגעת במערכת העצבים המרכזית ובהעדר טיפול רפואי בעוד מועד, היא מסתיימת ע"פ רוב במוות. הכלבת נקראת גם בשם הידרופוביה, שפירושה "פחד מפני מים", ושם זה ניתן לה משום שהחולה מותקף בהתכווצויות שרירי הבליעה בשעה שהוא מנסה לשתות. אולם לאמיתו של דבר נגרמות הפרעות אלה לא בגלל פחד מפני מים, אלא בגלל הפרעות במערכת העצבים. הכלבת נגרמת ע"י נגיף הנמצא ברוקו של הכלב או בע"ח אחרים, כגון התן והשועל הנגועים במחלה. נגיף הכלבת עובר לגוף האדם או לגופם של בע"ח אחרים ע"י נשיכתה של החיה הנגועה. הנגיף עובר עם הרוק אל מקום הנשיכה, ומכאן הוא נודד עם העצבים עד הגיעו למערכת העצבים המרכזית, אם אל מוח-השדרה ואם אל מוח הגולגולת. בכלב נגוע אפשר להכיר את המחלה עוד לפני הופעתה בצורה החריפה. בדרגתה הראשונה מגלה הכלב התנהגות מוזרה-הוא שקט מדי, מתחבא בפינות אפלות, אינו מעוניין במזון ואף מקבל חום. בדרגתה השנייה של המחלה משמיע הכלב נביחות משונות, מפיו נוזל רוק, הוא נודד לבדו ותוקף בע"ח המזדמנים בדרכו, ולעתים קרובות הוא מותקף בהתכווצויות שרירים. הדרגה השלישית והקצרה מכולם-הכלב מותקף בשיתוק וגווע. תקופת הדגירה של הכלבת (מאז הנשיכה ועד הופעת סימניה) נמשכת בין 10 ימים למספר חודשים. הכל תלוי בזמן שלוקח לנגיף להגיע למערכת העצבים המרכזית. דרגות המחלה אצל האדם דומות לאלו של מחלת הכלב, וסימניה הם: כאב במקום הנשיכה, חוסר מנוחה, חום והזיות, כאבי ראש, התכווצויות שרירם ולבסוף שיתוק ומוות. האדם יכול למנוע את הנזקים ע"י פנייה מידית לרופא בכל מקרה של נשיכה ע"י בע"ח. אם מתברר שיש חשש לכלבת מקבל הנשוך זריקות של נסיוב המכיל נוגדנים לנגיף הכלבת. הנסיוב מתקיף את הנגיף ומשמיד אותו לפני שהנגיף מספיק להתרבות ולהגיע את מערכת העצבים המרכזית. הכלב בפולקלור ובפולחן: בתרבויות רבות הכלב מתגלות שתי הערכות מנוגדות של הכלב: מצד אחד-בן לוויתו הנאמן של האדם, ומצד שני-עלבון חמור. גם גישת הדתות השונות לכלב היא דו-משמעית: מצד אחד-יצור טמא שיש להתרחק ממנו, ומצד שני-בגלל חוש הריח המפותח שלו הוא מתקשר עם עולם הרוחות. בפולחן של עמי המזרח הקדום-הכלב תפס מקום נכבד, ובמצרים זוהה אל המתים עם כלב, והכלבים היו נקברים ליד אדוניהם בארונות קבורה מיוחדים. במיתולוגיה היוונית שומר השאול היה כלב בעל 3 ראשים. החיתים היו מגרשים רוחות רעות ע"י צלמיות של כלב, ונותנים קנס להורג כלב. בבבל כלב היה סמלה של אלת הרפואה, ואילו המקומות אחרים ראית כלב נחשבה סימן רע לחולה. המשך בדף הבא....(לא להרדם שחחחחחררררר....אני רואה הכל!!)>>>>>>>
