כמובן שעם המחשב שלי ../images/Emo13.gif
בשמחה אשתף
הגדולה שלי - מדהים איפה הייתי לפני כמה חודשים, והיכן אני היום, או יותר נכון היא - אירועי המעבר (למי שיודע) לא ניכרים עליה, היא מלאת שמחת חיים, במצב רוח טוב כמעט כל הזמן, עוזרת לי ולא ניכרים סימני עצב וקושי מהפרידה לא מאביה ולא מחברותיה. הקטנה לעומתה - אמנם כבר לא מבקשת "הביתה, הביתה", אבל יש הרבה בכי ועקשנות. לא יודעת אם לייחס את זה למעבר עצמו או אולי פשוט לגיל שלה שבעצם נקרא גם "גיל שנתיים האיום", או "גיל ההתבגרות הראשון". מעבר לכך היא מתפתחת במהירות, חייכנית וכייפית רוב הזמן. באשר אלי - אני גם כן מסתגלת לי, וכמו pf מייחלת כבר שנהיה בחודש הבא - תחילת שנת הלימודים והגן לקטנטונת שלי. הקושי שלי היום מתבטא בעיקר בהיותי "ליצן/מנחה/מעסיקה" לבנותיי שנמצאות איתי 24 שעות (ובתור קיבוצניקית נטולת חופשים לילדותיי, המציאות הזו לא מוכרת לי) ובהתפתחויות היחסים שלי עם ילדיו של בעלי.