תגיד ספרקר למה אתה צועק?
מה יש לך אתה? הלכתי לרגע לשכנים להגיד שלום, ניתקלתי במנהלת שראשה בשמים, ומה אני שומע? ספרקר צועק מתחת לחלון שלי כמו צ´חצ´ח ספרדי ממלגה שרב ברחוב עם אבא של ארוסתו הספרדיה. אחר כך אתה מיתפלא שככה מדברים על הספרדים? לא יכולת לצלצל באינטרקום, ללחוש בשקט? לא! היית חייב להראות את הפרצוף האמיתי שלנו שניסיתי להסתיר במאמצים עד שהיגעת. מילא צועק, אבל בשביל מה ציפצפת עם הזמבורה של המכונית מלאת הניקלים שלך? הקפה של עוגן מיתקרר? שתעשה חדש. גם ככה התרמוס שלה מלא מהקפה שעוד בזמנו ריקי נתנה לה. אבל פר, עשית לי כבוד אצל השכנים. וואלק יחשבו איזה תותח הפסידו בפורום עקרות הבית. רק בפעם הבאה, תבוא עם כמה בחורות לקרוא לי. אתה יודע, אם דאאוין - אז עד הסוף. -------------------------------------------------------------------- זה המאמר שכתבתי לשכנים בארה"ב. אצלהם מקבלים שכן חדש בעוגה, לא כמו באירופה עם בקבוק יין. שם לקוקה קולה יש ערך של דום פריניון. אז שנהנה גם אנחנו מעוגה אמריקאית עם יין אירופאי. (וכשאני אומר יין אירופאי - רק שלא יקפצו לי ההולנדים..) שלום, אני פלינט, רק שהמערכת לא מאמינה לי, ואמרה שיש לה עוד פלינט, ובלאת בררה הוספתי 1. אני השכן משיכון ווינט, בינין ממול, זה שכתוב עליו אירופה - אך אולי לא שמתם אף פעם לב. הייתי תולה מפיות תיקשורת ליבוש על הגזוזזטרא, וגם סוהא היתה מגיעה עם פמליתה ומכבדת אותי בנוכחותה מידי שבוע. אבל זה היה מזמן, וגם הזיכרון אינו מה שהיה פעם. בוקר אחד פתחתי את חלוני, ובבנין שלכם התריסים היו רובם מוגפים. אז נכון שבלילה הקודם עלו צעקות ממרבית הקומות, אבל חשבתי שזה קורה בכל בית וברוב המשפחות. אך באותו הלילה, עד שעה מאוחרת נארזו ארגזים. ובבוקר, עוד לפני שהשמש סילקה את קורי העכביש האחרונים מעל קרניה הישנוניות, הגיעו משאיות הובלה ולקחו את רוב השכנים. חיכתי יום, המתנתי יומיים אך התריסים נישארו סגורים. לא רציתי להראות כשכן חטטן ולא חקרתי, עד שלא יכולתי להיתאפק, היתקרבתי למיבנה החצי נטוש, ושמעתי את ההיא מהוועד, המספרת שעברתם לבית גדול יותר, מרווח, ונוח יותר מקודמו. זה כבר היה קצת יותר מדי בשבילי. מביתי במעלה הגיבעה הייתי צופה במזל מהעמק, שבטרקלינה היתה מקבלת את אורחיה, ובשאר חדרי הבית - טוב זה לא המקום להרחיב. על ירוק הדשא היו עיניו של גרינאייז מקבלות ברק זוהר - במיוחד כשהיה מיתרגז באספות הוועד שנערכו בחצר. הכנופיה הבוסטונית בכלל נתנה לנו לפעמים את ההרגשה שאנחנו, פאר המאפיה האיטלקית, איננו יותר מאשר כיתת טעוני טיפוח בבית ספר של המיסיון באוגנדה. ועתה כשאני עומד על הבלקון - ציה וחידלון. אני לא אוהב לירוק לבאר שממנה שתיתי, אך אני עוד יותר לא אוהב - שהבאר יורקת עלי. פעם היתה לנו באר בשכונה, עד שהחליטו מומחי הכלכלה החדשה, זאת הנקראת "גורנישט קום" לחסום את הגישה. אוכל לאמר במלוא הצניעות, שעבדכם הנאמן לא רק שתה, אלא גם מילא את המעיין החרב מידי פעם, כמובן לא לבדו, אך זה לא מנע את הכנסת מקור המים לתוך למרכז קניות בתשלום. מאוחר יותר, כשהבינו שקניון ללא קונים יציג את מנהלו כאוגדונר ללא חיילים, ניסו לתת לנו תחליף בצורת בירזיה עקומה מצנרת דולפת, וכל זה ליד מחסן האשפה. כך היינו אמורים גם לבזבז את מעותינו הספורות - וגם ליזכות ליחס הניתן לעובדי שרות הניכנסים מהכניסה האחורית. אם יהיה ביקוש, אביא את שכתבתי להם ואת ניחוח התשובות. הוכחתי כנביא סנילי בשער, וציטטתי את זקני ברל פליט שאמר: "אם אתה משתין על כל העולם, כל העולם ירטב מעט. אך אם כל העולם ישתין עליך - במהרה תיטבע". אז אפשר לקחת כיסא ולשבת? פלינט.