בקריאה חילונית.
שמתי לב (אצלי לפחות) שישנו הבדל מהותי בין האופן שבו חילוני מלידה קורא ספר, לבין האופן שבו חרדי קורא אותו. הדתי\חרדי גדל על ספרים שאמינותם אינה מוטלת בספק בעיניו, וכל המסקנות שם נכונות אבסולוטית. (מי מאתכם זוכר שהוא שאל "מי אמר?" לאחר שהוא למד את המשנה של "שנים אוחזין בטלית"....?) (זאת גם לדעתי הסיבה שהמון יוצאים נמשכים לקרוא את ישעיהו לייבוביץ', הוא מספק מידע חשוב, הסתכלות חילונית, {אני בטוח שהוא היה יורה בי אילו היה קורא את זה...} ועם זאת היוצא הסטנדרטי רואה בו סוג של סמכות מוכרת לו מעולמו, משום שהיה ודיבר בסגנון של שומר מצוות.) לאחרונה אני קורא ספר שפשוט בלתי אפשרי לקרוא אותו בקריאה דתית, שבה הטקסט אבסולוטי. שם הספר "עם אחד-שני עולמות". זוהי התכתבות בת שנה וחצי בין הרב האורתודוכסי-חרדי יוסף ריינמאן לבין הרב הרפורמי עמיאל הירש. מי שהורגל בקריאה דתית יקשה עליו לקרוא את הספר, משום שהעמדות בספר כ"כ מנוגדות אחת לשניה... מי שיודע על מה אני מדבר-מוזמן לקרוא את הספר.
שמתי לב (אצלי לפחות) שישנו הבדל מהותי בין האופן שבו חילוני מלידה קורא ספר, לבין האופן שבו חרדי קורא אותו. הדתי\חרדי גדל על ספרים שאמינותם אינה מוטלת בספק בעיניו, וכל המסקנות שם נכונות אבסולוטית. (מי מאתכם זוכר שהוא שאל "מי אמר?" לאחר שהוא למד את המשנה של "שנים אוחזין בטלית"....?) (זאת גם לדעתי הסיבה שהמון יוצאים נמשכים לקרוא את ישעיהו לייבוביץ', הוא מספק מידע חשוב, הסתכלות חילונית, {אני בטוח שהוא היה יורה בי אילו היה קורא את זה...} ועם זאת היוצא הסטנדרטי רואה בו סוג של סמכות מוכרת לו מעולמו, משום שהיה ודיבר בסגנון של שומר מצוות.) לאחרונה אני קורא ספר שפשוט בלתי אפשרי לקרוא אותו בקריאה דתית, שבה הטקסט אבסולוטי. שם הספר "עם אחד-שני עולמות". זוהי התכתבות בת שנה וחצי בין הרב האורתודוכסי-חרדי יוסף ריינמאן לבין הרב הרפורמי עמיאל הירש. מי שהורגל בקריאה דתית יקשה עליו לקרוא את הספר, משום שהעמדות בספר כ"כ מנוגדות אחת לשניה... מי שיודע על מה אני מדבר-מוזמן לקרוא את הספר.