בקרוב קצין?

[assafy1000]

בקרוב קצין?

היי בקרוב אני אתחיל סוג של מבחן בד במקצוע החדש שלי בצבא (רכש צבאי בחיל מודיעין, עכשיו אני משהו אחר שם) אחרי חודש וחצי בערך, במידה ואעבור מבד"קים, יחליטו אם אני מתאים, ואם כן אז אני אצא לקורס קצינים בסביבות מרץ-אפריל המפקדים שלי נורא מרוצים ממני (היייתי גם מצטיין קורס בזמנו) ולכן הם תומכים בי ונורא רוצים לראות אותי כקצין ביחידה שלי (שכחתי להגיד-סידרו לי הקצאה יחידתית, כךש אני אחזור ליחידה שלי אז כמה שאלות שאולי מישהו יענה לי כאן: 1. יידעו בכלל איך להתמודד איתי? אני פרופיל 45 עם תרופות קבוע. מבחינתם אני אולי אהיה מוגבל במשהו, אם כי אני מסוגל לעשות הכל (אני גם נוהג, אם כי רשיון צבאי לא הסכימו לי לעשות). 2. למישהו יש מושג איזה הגבלות יהיו לי בקק"צ? הבנתי יש דבר כזה מסלול כ"מ לבעלי פרופיל 45, מישהו יודע על זה משהו? 3. יש מצב שאיזה רופא צבאי יחליט שאני בכל זאת לא מתאים לצאת? טוב בכל מקרה, טוב שיש אבא רופא שהוא חבר של קצין רפואה ראשי, לא ככה? 4. מישהו יודע משהו על הקורס ויכול לספר לי? בכל מקרה, אני נורא שמח שנותנםי לי הזדמנות לצאת למרות האפילפסיה. באמת אני לא נותן לזה להגביל אותי בשום דרך, ועצה שלי אליכם-אל תחשבו שאתם שונים ומוגבלים, תעשו הכל ותעשו מה שאתם אוהבים בלי להגביל את עצמכם! ככה אני עושה ותודה לאל אני ב"ה יצליח בצבא יותר משציפו ממני. אני שנה בצבא עוד שבועיים, ואני בבסיס סגור, וחוץ מהעובדה שאני לוקח כדורים בבוקר ובערב אני כמו כולם, אוהבים אותי בגלל איך שאני עובד ובגלל האופי שלי, לא נתתי לאף אחד להגיע למצב שהוא פוסל אותי בגלל מה שיש לי, ומבחינתי אני אדם רגיל אז אני אשמח לתשובות, שויהיה לי בהצלחה ב"ה

 

[אבא של אפי]

בהצלחה

מאוד משמח שאנשים שחיים כרגיל ומצליחים עם האפילפסיה ,כותבים בפורום, זה נותן איזון נכון לפורום.

 

[assafy1000]

תודה

רק למי שלא יודע (פשוט כתבתי פעם עבר)-זה התחיל לי בגיל 16 וחצי, כשהייתי מורעל על קרבי והתאמנתי באופן קבוע בשביל להגיע הכי רחוק שאפשר. זה היה קשה בהתחלה, בדיוק בשיא גיל ההתבגרות, הייתי אחד שעובד ונוהג כבר (בכל זאת קיבוצניק עם רשיון לטרקטור מגיל 16 כבר שעובד מגיל 13). זה נמשך בהתקפים בחו"ל אפילו במסע לפולין, שנפל לצערי על היום הולדת 17 שלי אבל קיבלתי החלטה לצאת מזה, ואחרי אשפוז של 3 ימים מצאו לי תרופה מתאימה (טרילפטין) ומאז הייתי מאוזן עד שלפני 7 חודשים היה לי סוג של התקף בגלל ששכחתי לקחת תרופות (בגלל הספק התקף יש לי רשיון עדיין) היו דיבורים על להוציא אותי מהצבא, אבל התעקשתי להמשיך (לוגיסטיקה במודיעין, שכחתי להגיד) וב"ה אני תיכף אצא לפיקוד ואוכיח לכולם שגם אני יכול. פגשתי אנשים במיונים הראשוניים לקצונה ואנשים לא הבינו איך אני לא מתנדב בכלל, התחילו המציא לי שאסור לי לעשות כמעט כלום, אפילו שאלו אם יש מי שמקלח אותי . אבל לקחתי הכל בהומור והסברתי להם שמבחיני מישהו עם אפילפסיה זה כמו מישהו עם משקפיים-כולה עושים שינוי קטן בחיים וממשיכים הלאה, כי אין ברירה! איך אמרתי לכל הרופאים ואלה שמטילים בי ספק-אין לי בעיה לשחק אותה מסכן ולקבל כל מיני הקלות, אפילו שחרור מהצבא. אבל אני לא מסכן, ואני לא צריך שום הקלה, ואני לא צריך שתעשו ממני מסכן בגלל האפילפסיה, כי אני ממש לא!!! אז המשכתי לעבוד, הצלחתי להוציא רשיון, המשכתי לצאת עם חברים שלי, לעשות כל מה שאני אוהב, להתגייס לצבא וב"ה אני אצליח לצאת לקורס קצינים ולעבור אותו, ולהוכיח שאני לא אדם מיוחד, אני כאחד האדם, אז בבקשה תתייחסו אליי כמו אל כל אדם רגיל מקווה שאני אפתח פתח לאנשים נוספים במצבי, ובאמת-תמשיכו לעשות מה שאתם אוהבים ואל תתנו לאף אחד לעצור אתכם, כי בסוף רק האהבה שלכם תנצח!!! זה אולי יקיח זמן אבל זה יעבוד בסוף!!!

 

[דינה רשף]

אהלן אסף

יש התחשבות באנשים עם מוגבלויות גם בקורס קצינים כך שלא צריכה להיות בעיה , אם אתה רוצה לברר פרטים יותר מדויקים קפוץ לפורום סדירים ועשה חיפוש או לאתר שבוז. בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה ותחזור אלינו עם לכלוך על הכתפיים

 

[וינסנט ואן אפי]

שמע

קודם כל בהצלחה על התפקיד כל הכבוד על ההתמדה בצבא והרצון להצליח. לא נראה לי בכלל שיגבילו אותך בקורס קצינים.

 

[ע י ל י י]

אנשים רגילים ואפילפסייה

ברור שאני שולח לך המון פירגון ואיחוליי הצלחה ואשמח לדעת שבבוא היום תענוד את דרגות הקצונה. בוא נשים את הדברים על השולחן: כולנו, כחולי אפילפסייה שואפים ורוצים לחיות כאחד האדם..אנחנו רוצים לשלב את המחלה עם סדר היום העמוס הטומן בחובו עבודה ודאגה לפרנסה, קריירה (בשלב מאוחר יותר של החיים) משפחה, בילויים, תחביבים ועוד שפע של פעילויות בתוספת מתחים אי אלו ואחרים שאינם בהכרח בשליטתנו. לא אחת שמעתי, גם מרופאים וגם "מעסקנים אפילפטיים" (כל מיני מומחים לכאורה) שניתן ואפשר לנהל אורח חיים תקין. מה זה אורח חיים תקין? זו השאלה. אורח חיים שלי למשל היה לעבוד המון ולהנות מכל דקה בעבודה, לנוח בסופי שבוע, לשלב בתוכם חיי משפחה ולבלות רק בחופשות.לקח לי זמן להבין, אבל בסופו של דבר הבנתי שאני אצטרך להתאים את עצמי למחלה ולא להיפך אם ארצה להיות מאוזן ולנהל אורח חיים "תקין לכאורה". היום אני מבין שאני חייב להחליף מקצוע, כן, בפירוש להחליף מקצוע, בכדי לאזן את עצמי. אתה אולי צעיר בכדי להבין את משמעות העניין "להחליף מקצוע" בתקופה מסויימת זה היווה משבר גדול בחיים. והכל בגלל האפילפסייה. אז לא כל כך מהר לשקוע בחלום שאחנו אנשים שיכולים לחיות "כאנשים רגילים" כי אנחנו ממש לא, צר לי לאכזב אותך. כל עוד אנחנו נוטלים את מנות הכדורים היומיומיים וחיים בצל איום ההתקפים, חיים בצל העייפות המעיקה של הכדורים והשפעות הלוואי שלהם, אנחנו לא ממש אנשים רגילים. אנחנו אולי רוצים ואנחנו אולי שואפים וזה טוב וזה נפלא ואין שום פסול בזה אבל...בל נשכח שכרגע איש לא נתן לנו ערבות שההתקף הבא לא נושף בעורפינו... רוח הלחימה שלך והרצון לחיות "כאדם רגיל" משמחת תמשיך כך זה רק יכול לעזור. רק כשאתה ער, אל תחיה בתוך חלום, את החלומות תשאיר לשעות השינה בלילה. המון בהצלחה עיליי. אגב, אבא רופא וקשריו עם קרפ"ר, אל תזכיר את זה כאן, לא מוסיף כבוד בכל הקשור להצלחות שלך בקורס קצינים. יעני מה? לסיים קורס קצינים עם קומבינות?

 

[assafy1000]

ממש לא קשור לקומבינות...

פשוט שלא יעשו לי בעיות בקטע הרפואי נלחמתי לא פעם במערכת הצבאית על בנושא הבריאותי, אבא שלי המדהים עזר לי לא פעם זה לא קומבינות, זה לא שהוא הפך את בגלגל, פשוט הוא דיבר עם הרופאים כדי שיבינו שאני רגיל ולא צריך להגביל אות בדברים כאלו באחרים בכל מקרה, איך למדתי בסרט "המרדף לאושר"? אל תיתן לאף אחד להגיד לך שאתה לא מסוגל למשהו, אפילו לא לאנשים שאתה הכי אוהב ותחשוב על זה שבוע טוב לכולנו, אני מתארגן לצבא ואחזור ביםו חמישי, שבוע טוב

 

[אייטולה מלך הגבעות]

../images/Emo151.gif

 

[אבא של אפי]

גם אני לא רואה בזה קומבינה

 

[taltal48]

אני לא כל כך מסכימה איתך

אפילפסיה מבחינתי היא כמו כל מחלה כרונית אחרת, זה כמו להגיד שאדם עם אסטמה לא יכול לחיות. לכל אדם יש בעיה כלשהי-אין אדם שאין לו בעיות, אני רואה את עצמי כמו כל אדם אחר- אז יש לי חברות עם אסטמה וחברה עם אנמיה וכל מיני צרות אחרות... הרבה אנשים בעולם לוקחים כדורים, אם תופעות הלוואי קשות מדי-ניתן להחליף כדורים, הרי מטרת הכדורים היא להקל על חיינו ולא להקשות עליהם. אני מכירה הרבה אנשים שיש להם אפילפסיה וחיים בצורה רגילה לחלוטין, נכון, צריך להיזהר-יש הרבה דברים בעולם שצריך להיזהר מהם. אבל אם נחכה כל חיינו להתקף הבא-איך נחיה?

 

[ע י ל י י]

taltal48 שלום שלום

זה בסדר, את לא חייבת להסכים לדבריי, חוסר ההסכמה נותן קצת עניין... קודם כל הבהרה: לא טענתי שאני שקוע במרה שחורה בעצם היותי חולה אפילפסייה.נהפוך הוא, אני חי, אני נושם, אני מחייך מנהל את חיי, אם כי, אחרת מן העבר. אם פעם, בעבודה, הייתי נאלץ לעבוד יום ולילה כי זה חלק מאופייה של העבודה - היום, המחלה לא מאפשרת לי. חלק בלתי נפרד מהעבודה = התניידות עם מכונית: לא יכול לנהוג, אני לא מאוזן תקופה מאד ארוכה. ועוד דוגמאות, לא הרבה, אבל גם את יודעת שצריך להתנהג עם המחלה הזו קצת אחרת להבדיל מאסטמה או אנמיה. יש כאן נטייה לא להפנים: מעסיקים, לא ממש אוהבים להעסיק אנשים חולים במחלת האפילפסייה (להבדיל מחולי אסטמה או אנמייה) השוואה מאד לא טובה נתת ! ביום שאני באתי לעבודה, כולי חבול וכחול לאחר התקף גדול, היחס אליי השתנה, עד להפסקת התקשרות טוטאלית איתי. (אני מפיק אירועים עצמאי) לא שיקרתי, ואמרתי שאני כמה שעות לאחר התקף ושכנראה נחבלתי קשות משולחן או שידה בביתי ובכל זאת הגעתי להמשיך ולהפיק את האירוע...זה לא עזר לי, זה היה האירוע האחרון שהפקתי לאותו משרד לאחר 4 שנים של עבודה שוטפת עם אותו משרד הפקות. מה שאני רוצה להגיד: אני מתרשם ואולי אני טועה אנשים מדברים כאן על המחלה הזו כאילו והיא שפעת או דלקת גרון פשוטה שעם אקמול הכל עובר, ואני לא רואה את זה כך..

 

[taltal48]

אני מבינה

למה לא נחת אחרי ההתקף? כשאבא שלי מקבל התקף הוא כל כך עייף יום אחרי עד שלפעמים הוא נח כל היום. כל הכבוד על זה שאתה מקפיד לשמור על נושא הנהיגה-הרבה אנשים מתעלמים מזה וזה ממש מסוכן. וזה בהחלט מכביד. אני מסכימה איתך-כל נושא ההסברה של אפילפסיה הוא בעייתי וחשוב מאוד לתקן אותו. אני מניחה שזה קשור לכך שאני רק בתיכון ועדיין יש לי זכות לבחור את החברים שלי ולהחליט למי או לאיזה מורים מתאים וצריך לספר מתי ובאיזה צורה-אבל עד היום ניתקלתי במעט סטיגמות ולא בהרבה(מה שמאוד הפתיע אותי). במשרד ידעו קודם שיש לך אפילפסיה?

 

[ע י ל י י]

tal tal

שלום, לא נחתי אחרי ההתקף, כי הייתי מפיק ראשי של אירוע חשוב ואז חשבתי שהמשפט THE SHOW MUST GO ON חייב בכל מקרה להתקיים. היום אני חושב שזו שטות מוחלטת והבל הבלים. בעניין הנהיגה...? מה'זתומרת? ברור שלא נוהגים כל עוד לא מאוזנים, אני אתן לעצמי תקופה ארוכה של שנתים שלוש ארבע ואולי אף יותר (הלוואי ואהיה מאוזן תקופה כזו של שנים) של התנזרות מנהיגה. אני לא סומך ולו לרגע על היכולות התרופתיות למנוע לחלוטין את ההתקפים ולקחת את הסיכוי ולו הקטן ביותר לגרום לתאונת דרכים בהיותי בקבוצת סיכון. כשארגיש מאד בטוח לאחוז הגה ביד, אולי (והסיכוי קטן מאד) אחזור לנהיגה. נכון, זה לא נוח, זה מכביד אבל זה בהחלט בטוח לי, למשפחה ובטח לסביבה. לשאלתך: אני תמיד מספר שאני חולה אפילפסייה, אני לא מסתיר כלום מפרטי חיי - לעולם, ליבי ופי שווים.

 

[אורי חייל 21]

יש דבר שניקרא כושר לקוי בקק"צים

זה לא חיילים עם מגבלויות רפואיות. עדיין לא תמיד אפשר לצאת לקורס עם כל מגבלה רפואית, במבדקים תוכל לדעת בדיוק. לפי דעתי יש בעיה למי שלא יכול לשמור בלילה, לדוגמא אני חייב לישון 7 שעות שינה ובקקצ צריך לעשות נווטים וכאלה. מקווה שבמקרה שלך תוכל לצאת לקקצ בהצלחה.

 

[nigger22]

יש לך פטורים רפואיים??

אם כן ייתכן ותהיה חייב לותר עליהם- אבל זה בירור של כל פטור לגופו מול רופא יחידה שמאשר לך תיציאה... בתור אחד ששירת שירות סדיר עם אפילפסיה ואפילו היה בקבע, כן כולם מופתעים מאיתנו אבל אני מגלה שבד"כ אנחנו יותר מחושלים ומסתדרים טוב יותר (אולי זה דווקא בגלל האפיל' ולא למרות) בכל מקרה בהצלחה ותעדכן אותנו..

 

[מסודי17]

לי יש קצין שהוא חירש

אפילפסיה זאת לא הצרה הכי גדולה בעולם , לא מאמין שיהיו לך בעיות , עלה והצליח.

 

[AKben]

גם אני מכיר קצין חרש

ואני יודע שגם קיים קורס קצינים לנכים!

 

[מכורה לפיתוי שלך]

גם אני הייתי במבדקים

לא עברתי אבל הפסיכולוג שם סביר להניח ישאל על זה. בכנסים כבר מסבירים את כל הקטע של ה45, עם 45 אתה מקבל כושר לקוי 2 שזה אומר שהכול אתה עושה כמה שאתה יכול ובמקום לרוץ 2000 ברבע שעה אתה הולך 4000 בחצי שעה או משהו כזה.. יש 3 מסלולים להב מאוז ונחשון אתה סביר להניח תלך לנחשון, זה בעיקר ג'ובניקים או לא-קרביים למיניהם. כמו שהרבה אמרו אתה תצטרך, על דעת עצמך אף אחד לא באמת יגיד לך לוותר, לוותר על פטור של 7 שעות שינה למשל במקרה של ניווטים.

 

[assafy1000]

אז ככה...

היה לי רעיון עם הרמ"דית החדשה, היא נורא נתרשמה והייתה ממש נחמדה ביום ראשון אני אתחיל את התפקיד החדש בתקווה לעשות את הרושם המקסימאלי, וכמובן שגם מבד"קים אני מקווה מאוד מאוד לעבור, ומשם ב"ה אני אצא לקק"צ לגבי פטורים-בקורס שהיה לי בתחילת השירות וויתרתי על הפטורים שלי ושמרתי כמו כולם והיה סבבה אגב-איך המבד"קים? למה אתה חשוב שנכשלת? זה קשה? דיברתי עם המפקדת של המרפאה, והיא אמרה שאני לא המקרה הכי גרוע שיצא לקק"צ ושאין מניעה לפי מה שידוע לה להוציא אותי לקק"צ אני רק מקווה שיהיה בסדר, ואני אעדכן אתכם, תודה

 

[מכורה לפיתוי שלך]

אין שום מניעה

ואני קיבלתי כבר את הציון שלי אז אני יודעת שלא עברתי. תבוא לשם עירני עם אוכל/כיבוד ושתיה. למקרה שלא תאהב מה שיתנו לך שם. אאמממ אחרי שמחלקים אותך לכיתה בה תשב משך השעות הקרובות אתה מתחיל בשאלון פרטיים אישיים.. על ההורים על הבית ספר וכאלה. יש מבחן 300 ופסיכוטכני וכל מיני מבחנים פסיכולוגיים למיניהן. זה לא מייאש יותר מידי. אני כבר אחרי השיחה עם הפסיכולוגית(בסוף היום) הבנתי שאני לא אעבור.. היא אמרה לי שנראה שעברתי ילדות לא קלה ושאלה על כל מיני דברים בנושא וכניראה לא עניתי 'נכון'.. אני אוהבת את התפקיד הנוכחי אז אני לא רואה את זה כהפסד או כשלון אבל אני בסופו של דבר פקידה(לא מזכירה, יש הבדל) והייתי רוצה להתפתח בשנה ו3 שעוד יש לי..