בקבוק?

[החתולה השחורה]

בקבוק?../images/Emo12.gif

התאומים שלי כמעט בני 5, והם נוהגים לשתות דייסת סימילאק בבקבוק מדי בוקר. הבן אוהב במיוחד את הדייסה, ואם זה היה תלוי בו, הוא היה שותה אותה 4-5 פעמים ביום. אני מסבירה לו שילד בגילו זקוק לסוגים שונים ומגוונים של מזון, על מנת לקבל את כל החומרים שגופו צריך, וגם לעיסה היא דבר חשוב לשרירי הפה וליכולת הדיבור. כך אני מסכימה לבקבוק דייסה בבוקר, ולפעמים אני מתגמשת ומרשה בקבוק נוסף בהמשך היום. ועכשיו השאלה: בני עומד לבלות בקרוב את הלילה הראשון שלו מחוץ לבית, ולישון אצל בן-דודו. זה לא מכורח הנסיבות, אלא סתם בילוי משותף ששני הילדים ביקשו. האם לשלוח לו דייסה? האם לשאול לרצונו? האם לנצל את הנסיבות השונות כדי "להרוויח" בוקר ללא דייסה וכך אולי להתחיל להוביל גמילה מהבקבוק? (הוא כבר בן 5!). שאלה דומה לגבי נופש: הקיץ נצא לנופש לכמה ימים. לקחת איתנו דייסה?

 

[לאה_מ]

אני הייתי שואלת אותו.

ואם הוא היה רוצה, הייתי מציעה לו לשים בקבוק ואת האבקה להכנת הדיסה בתיק, ושהוא יוכל להחליט "בזמן אמת" האם הוא רוצה לשתות את הדיסה בבקבוק, או שהוא מעדיף לוותר עליה (משיקוליו שלו). גם לגבי הנופש - לא הייתי מביאה את עצמי למצב בו אני מנצלת העדרות מהשגרה כדי להוביל גמילה כפויה. הייתי לוקחת על כל מקרה, ומחכה לבקשה שלו (ולא מציעה מיזמתי). לעתים בנסיבות שונות מהרגיל, הריגושים משכיחים את ההרגלים.

 

[החתולה השחורה]

אם אשאל, הוא בטוח ירצה.

 

[mom of Ophrie]

try to move to a cup

Hi, first of all and with no connectin to holidays, I think you can try to give them daysa in a cup (cup with lead and small hole),You can take them to the shop to choose the type they want. It is one step before gmila and it's better for the teeth than bottles. I think it's always better to put daysa in the bag and if he wants it he will ask for it. the same in the holiday, I would put it in the bag but without telling them. Try to offer them something else in the morning, if they will be sad for not having it you can always tell them that you actually have it in the bag. We went to many holidays with Ophrie and it's good time to make changes. mom of Ophrie​

 

[החתולה השחורה]

ניסיתי להציע להם משהו אחר בבוקר

פעמים רבות, אבל תמיד נתקלתי בסרוב. רעיון הכוס הוא אפשרי, שווה לנסות. אין מה להפסיד. בנושא הדייסה אני מבולבלת, כי הילדים שלי גמלו את עצמם מחיתולים ומוצץ, לגמרי ביוזמתם, ודווקא הבקבוק נשאר עד גיל מופלג. כל האימהות מסביבי מספרות לי איך הילדים שלהם מאסו בדייסה (ולעיתים מתלוננות שזה היה מוקדם מדי). תודה לכל המשיבים עד כה. אשמח לשמוע דעות נוספות.

 

[שחר של עמית]

שאלה ודעה

ברגע הראשון שקראתי את ההודעה שלך, התעוררה אצלי תמיהה - מה פתאום תמ"ל בגיל 5??? ככל שקראתי את ההמשך, שאלתי את עצמי מה בעצם כל כך מפריע לי בעובדה הזו? אם עיקר תזונתו של הילד מאוזנת ונכונה (ולפי ההודעה שלך את מצליחה לשכנע אותו בדבר חשיבות הגיוון וכו' בתזונה), אז מה כל כך מציק אם הוא רוצה בקבוק בבוקר? גם אם זה איזה שריד ל"תינוקיות"/פינוק, זה כל כך נורא? (והשאלה היא לא בהתרסה כלפיך, אלא מתוך ניסיון למקד לעצמי את הבעייתיות). גם לנו, כמבוגרים, יש כל מיני הרגלים שאצל מישהו אחר הם נתפסים כ"לא בסדר" ועבורנו הם מה שמחליק לנו את החיים, ובמקרה הספציפי - מסדר את התחלת היום. ולגופה של השאלה - גם אני הייתי שואלת לדעתו (הן לגבי הביקור אצל בן הדוד והן לגבי החופשה), מתוך כוונה אמיתית לכבד את רצונו, יהיה אשר יהיה.

 

[מפגש להורה]

בשלות לגמילה !

ותרשי לי להתחיל מהחתימה שלך : כל דבר מתקלקל, נשבר או נגמר... ואני חשבתי לתומי שלכל תהליך יש נקודת התחלה, תנועה קדימה, ללא נק' סיום... פאסימיות מול אופטימיות ??!! את מספרת שהתאומים שלך יזמו את הגמילה מהחיתול ומהמוצץ, ומפתיע אותך שדווקא עם הבקבוק הם ממשיכים... אני יכול להניח שעברו אליהם מסרים מעודדים על היכולות שלהם לעבור מתלות לעצמאות... האם יכול להיות, שעברו אליהם מסרים הפוכים לגבי הבקבוק דייסה ? (למשל, "מי שאוכל דייסה, גדל והופך להיות חזק...") ילד מתחבר ומזדהה עם המודל של ההורה ומשקף כתמונת מראה את סגנון חייו של ההורה.... נסי להתחבר אל עצמך - מה קשה לך ? מה מפריע לך ? מה מדאיג אותך, בהקשר להרגל של הבן להמשיך ולהשתמש בבקבוק הדייסה ? ייתכן והבן שלך מצא את הדרך להתחבר אלייך מתוך התחרות עם אחותו (?) על תשומת הלב שלך, וזיהה שהבקבוק דייסה הינו כלי יעיל להשיג אותך...? מכאן יש שתי אפשרויות: א. לאפשר לו, ללא התייחסות מיוחדת מצידך. בשלב מסויים, הטעם ישתנה לו, והוא יעדיף את המזון המוצק (אפשר להניח על השולחן מאכלים נוספים, אבל ללא התייחסות ישירה). ב. אם ממש ממש חשובה לך הגמילה מהבקבוק: ב1. להיות שלמה עם עצמך, אחרי שעברת תהליך עם עצמך וברורה לך ההחלטה. ב2. להצהיר בפניו על ההחלטה שלך !! ייתכן שתהיה החמרה ביומיים שאח"כ,והוא ירצה יותר פעמים את הבקבוק, אך השלמות שבך וה'ברור לך' יעבור גם אליו בהדרגה. ב3. אפשר להפחית כמויות בהדרגה, תוך הצעה לאכול מזון מוצק, אך לאפשר לו את ההחלטה (כי חבל לפתוח לו חלון למאבקי כח...). לסיום: השאלות ששאלת, הם פתח לתהליך חשוב מאד עם עצמך... אני מאחל לך את הכוח והאומץ לתהליך... וזה בסדר גמור להגיע למסקנה: לא אני אוביל את הגמילה, אלא הבן יחליט בקצב שלו, על הגמילה מהבקבוק...

 

[מאיו]

למה זה מפריע לך?

בן אחותי לא נגמל ממוצץ עד החופש הגדול לפני כיתה א'!! אני מבינה שמצאת את הדרך לתזונה מאוזנת במשך היום. האם אתם עורכים שולחן ויושבים לאכול ארוחת בוקר? מאד נוח לשכב/לשבת עם בקבוק בסלון מול הטוויזיה. מצד שני אם יושבים ליד שולחן ערוך עם דגנים / ביצה / כריך / ירקות וגם דייסה, יכול להיות שהוא יבחר לשלב בין הדייסה לדגנים בחלב. לפי דעתי, אין סיבה ללחוץ עליובבית להיגמל מהבקבוק, אך יש לשים לב שזה לא יפריע מבחינה חברתית שהרי רוב הילדים בגיל הזה כבר גמולים מבקבוק, כלומר הוא לא ילך לגן או לביה"ס עם בקבוק. את שואלת על לינה מחוץ לבית, אני מצטרפת לדעה שצריך לשאול אותו ואם הוא ירצה, לשים לו בתיק בקבוק עם אבקת תמ"ל אם יחליט לשתות. נראה לי שכאשר יראה את בן דודו אוכל ארוחת בוקר הוא יצטרף אליו ויאכל. בקיצור- מאחר ולא נראה לי שהוא ייגש לבגרויות אחרי שאכל תמ"ל, אין מה לדאוג, להעביר לו מסר שאין מה להילחץ, והוא בעצמו יחליט על העיתוי לגמילה.

 

[החתולה השחורה]

תודה לשלושת העונים הנוספים, אתם

נוגעים בדיוק בבעיה: אני לא יודעת בדיוק למה הבקבוק מפריע לי, לבד מן העובדה שזה נדיר לראות ילדים בני 5 שותים תמ"ל בבקבוק. אני אוהבת סרטים מצויירים, וגם זה לא מתאים לגילי- אז מה? ובכל זאת- נו? מתי זה ימאס עליהם? מתגנב החשש הטיפשי שאולי הם כן יגיעו לבגרויות עם בקבוק.....

 

[לאה_מ]

אז אולי דוקא אם תסמכי יותר על

היכולת שלו להגמל לבד (בזמן ובמקום שיתאימו לו) - הוא יעשה זאת מהר יותר.

 

[חני ב]

ואני מבינה אותך

למה זה מפריע לך כי גם אותי זה הטריף. הבן שלי עד גיל 3 שתה מטרנה בכמויות. בגיל 3 החלטתי שמספיק (כולל המוצץ). אמרתי לו שאם הוא רוצה לשתות מטרנה, אז רק בכוס. וזו היתה הפעם האחרונה שלו שהוא נגע בבקבוק ושתה מטרנה.

 

[החתולה השחורה]

לי נשמע לי מעשה דראסטי, כשאני לא

בטוחה שמוצדק. מה גם שהבן שלי ויתר על המוצץ לגמרי מיוזמתו, ולא חזר אליו למרות שאחותו התאומה המשיכה למצוץ עוד שנה שלימה. אני חושבת שאסמוך עליו ואנסה להתגבר על הבעיה הפרטית שלי עם הענין. מה אכפת לי? שיחביא סימילאק בקיטבק

 

[חני ב]

זה בדיוק מה שאמרנו עליו

שבצבא תהיה לו מטרנה במימיה. אני בכל אופן לא אהבתי את השתייה מבקבוק, לא אהבתי בכלל את כל סממני התינוקיות בגיל 3. אבל זו אני. למזלי היה קל מאד לשכנע אותו. לא היו בכלל מאבקים בעניין.

 

[zimes]

רק אני חושבת

שבגיל 3 עוד מותר להיות קצת תינוק?

 

[עמית@]

לא רק את.

 

[חני ב]

מותר

ללא מוצץ וללא בקבוק ואחרי גמילה.

 

[החתולה השחורה]

צימעס ועמית: ובגיל 5? 6? 7?

 

[Kalla]

לא זוכרת מי סיפר לי ולגבי איזה מקום

אך הסיפור הוא שמישהו היה באיזה חבל ארץ בברית המועצות לשעבר (בחלק האסיאתי) וראה שם אמהות לילדים בני 7-8 יושבות בחצר בזמן שילדיהם משחקים בחוץ ומדי פעם הילדים ניגשים לאמא לקחת שלוק מהציצי. האדם שסיפר לי אמר שזה היה ממש מזעזע לראות את זה, ולמען האמת לי היה מזעזע לשמוע. אך לאמהות אלה זהו סדר יום טבעי. לדעתן נורמלי, לדעתי חולני לחלוטין. שכל אחד ישפוט לעצמו.

 

[לאה_מ]

דוגמא מצויינת, כי זה רק מראה עד כמה

הגבול הזה הוא איניבידואלי!

 

[עמית@]

קשה למתוח פה קו.

אבל כמו שלמבוגר מותר להיות קצת ילד- גם לילד מותר להיות קצת תינוק- אבל בלי ספק זה אינדיווידואלי.