בצעדים קטנים

D X 9

New member
בצעדים קטנים

מתחילים להרגיש שינוי בילד. בקטן קטן אבל דיי בעקביות.
בגן עוד יש ימים לא פשוטים, אבל הצוות שם עושה רושם נהדר, והחרדה שלו אחרי כל תקרית שם עוברת יחסית מהר, אחרי יומיים - שלושה.

בבית, מתחילים לשבור הרגלים, שזה היה חלק מהקושי, כל דבר שעשיתי פעם אחת - היה צריך להעשות בדיוק אותו הדבר בפעמים הבאות. למשל אם נכנסנו למקום כלשהו דרך המדרגות - אי אפשר להכנס בפעם הבאה מהשיפוע, אם שרתי שיר מסויים לפני השינה - אני כבר שנה חייבת לשיר את אותו השיר וכד'. בהנחייה הטיפולית אני מתחילה לאט לאט לשבור את ההרגלים ומזכירה לעצמי לאפשר לו לכעוס ולהושיט לו סולם אחרי כמה זמן כדי לצאת מהפינה. ובאמת אני רואה שקל יותר להושיט סולמות ולוקח פחות ופחות זמן לצאת מהכעס, ופחות ופחות פעמים לחזור על התהליך עד שההרגל נשבר. ומצד שני קל יותר להציע פעילויות חדשות ועושה רושם שהוא ממש נהנה.


אתמול מרחתי מלא קצף גילוח על קיר המקלחת וציירנו עליו, הוא כל כך נהנה וזו פעילות כל כך מחזקת ידיים וכתפיים ששווה לקנות במיוחד בשביל זה מיכל קצף, ולעבוד גם על חלונות. קל לנקות ונעים לשחק בזה.

עוד הנחייה מצויינת שקיבלתי ואני רוצה לשתף איתכן - כשיש תקרית והילד עושה משהו מאד לא בסדר - באותו הרגע אין טעם לנאום, וגם לא לשאול למה עשה ככה, כי זה מכניס אותו לאי נעימות שהוא לא מסוגל להת מודד איתה, והרבה ילדים מוצאים את עצמם בפינה הזו, נבהלים ממה שעושים וגם מזה שכועסים עליהם ונאטמים. אז באותו הרגע פשוט להגיד שאני לא מרשה. אם הילדיים עדיין פעילות (לרעה) להחזיק אותן, ולחזור שוהב ולהגיד שאני לא מרשה. אם כן אפשר לדבר קצת אפשר להרחיב ולומר שכמו שאני לא אתן ל-X לפגוע בך, או להרביץ/לנשוך וכד' ככה אני לא אתן לך לפגוע בו.
זהו. אחר כך, בנחת וכשנמצאים לבד אפשר ורצוי לדבר על מה שהיה.


יום טוף
 
תודה על השיתוף


 

angelula

New member
זה נשמע נהדר

לי יש ילד שמעניש את עצמו כשהוא עושה משהו לא טוב.
ואחת שלא מזיז לה שהיא עושה משהו לא טוב...
הרבה סוגים של ילדים יש בעולם. לכל אחד יש את השיטה שעובדת עבורו...
זה נורא כיף למצוא את מה שעובד עבור הפרטי שלך.
 

D X 9

New member
כיף ומספק למצוא דרך להתמודד

וחשוב לא להתייאש, להמשיך לנסות דרכים וגישות עד שמוצאים מה שמתאים לנו.


לכן שיתפתי, אולי מישהי תעזר בזה.


ותודה על העידוד. מודה שברגעי הקושי והרגעים הטובים אני רושמת לעצמי להכנס בהזדמנות לעדכן פה..... מגיע לכן לשמוע גם את הדברים הטובים ולא רק התבכינויות וקיטורים
 

h 3

New member
איזה יופי לשמוע


מקווה שימשיך כך...

נראה לי שבקיץ נאמץ טת רעיון הקצף גילוח, יש לנו וטרינה ענקית שנראית לי מעולה לעניין הזה...

H
 
איזה יופי לשמוע! שימשיך כך, לאט אבל בטוח

ותודה על השיתוף. במיוחד על הפיסקה האחרונה, ישלי מה לקחת ממנה...
 

D X 9

New member
אז אני ארחיב טיפונת

במקום להכנס לעימות וליפול למלכודת של הנסיון להבין מה הניע אותו או לנאום לו, אני נגשת אליו, מאד רגועה, תופסת לו את היד/יים, יורדת לגובה העיניים ומודיעה שאני לא מרשה ל-XYZ.
לפי חומרת המעשה שלו אני מחליטה אם להמשיך או לשחרר ולסיים בזאת.
אם אני ממשיכה - אני מושיבה אותו, עדיין מחזיקה אותו, אם הוא לא מתנגד, אחיזה נעימה, אם הוא מתנגד - בתקיפות ואני אומרת לו שעכשיו אנחנו יושבים קצת בצד. לא עוזבת אותו, לא שולחת אותו לשום מקום כי אצלו זה נחווה בידוד ומעצים את החרדה ממה שקרה, יושבים ביחד 2-3 דקות, ואני שואלת אם הוא רוצה לחזור לשחק, ואם לא יחזור על המעשה.
זהו.


אצל הרגישי שלי זה מאד אפקטיבי
 
איפה האייקונים של טמקא?!?

אני חייבת את איש הדמעה המתרגש, כי אני פשוט דומעת מאושר אחרי שעידכנת. כל כך כיף שהכל מתחיל להסתדר עבורכם. שימשיך רק ככה
 
wow איזה כייף לשמוע!!

נשמע שאתם בדרך הנכונה!

איזה כייף!

את נשמעת אופטימית ומחוזקת.
 

galias3

New member
נהדר לשמוע ושאלה

מאד אוהבת את הפורום, יותר כקוראת ופחות ככותבת. יצא לי לקרוא כמה מהפוסטים שלך לגבי הגן וזה מאד נחמד לקרוא את העדכון, לראות שיש שיפור ודברים זזים בכיוון חיובי.
מסקרן אותי מה שכתבת לגבי שבירת ההרגלים. אני מתנצלת מראש שאינני זוכרת בן כמה בנך ואת כל הרקע. אצלנו הקטנה בת 3.5 ובניית שגרה מדוקדקת דווקא מאד עוזרת לה בעניין השינה (אני שרה את אותם שירים בסדר קבוע כל לילה לפחות חצי שנה נראה לי), והיא מאד אוהבת לחזור על דברים כמו שנעשו בפעמים קודמות. מעניין אותי פשוט מה התרומה של שבירת שגרה שכזו, רוצה להחכים...
 

D X 9

New member
לגבי הרגלים

תראי, כשההרגלים הופכים להיות סוג של טקסים, כשהם מפריעים לשגרה, כשאי אפשר בלעדיהם או כשמנסים לשנות משהו והילד מתקשה לקבל את השינוי - זו כבר בעיה.

טקס השינה אצלנו קבוע כבר יותר משנה, (הילד בן דקה ל-4), ואם בטעות הוספנו משהו אי אפשר לוותר עליו יותר והטקס ארווווך.
וזה לא רק זה, זה למשל להכנס לגן משביל מסויים ולא מהשני, ללכת במסלול מסויים שכולל מעבר דרך ספסלים, קפיצה על אבנים מסויימות.... או להניח חפץ מסויים במקום ספציפי ולהתרגז כשמניחים אותו במקום אחר, לסדר צעצועים בצורה מסויימת....

אז הטקסים האלו מופיעים רק אצלנו בבית ולא נניח כשמתארח אצל ההורים שלי או נמצא בגן, אבל הם מפריעים ומעידים על רמה מסויימת של חרדה, שסימינים נוספים לקיומה מופיעים בדרכים אחרות (למשל לא מוכן להיות בשירותים לבד).
אז לאט ובהדרגה צריך לשחרר אותו מהם וגם לאבחן שלא מדבר ב-OCD.


מקווה שעניתי
 

galias3

New member
תודה והרהור בקול

ממש תודה על ההסבר המפורט, זה מאד מעניין. מה שאת מתארת מאד דומה למה שקורה אצלנו.
המתוקה שלנו אומצה בגיל שנתיים פלוס ודווקא אחת ההמלצות של העובדת הסוציאלית לאחר האימוץ נגעה לחשיבות בניית השגרה, שאמורה לעזור מאד בבניית בטחון.
אכן טקס השינה לעתים מתארך ומוכרת לי האמירה שאם נוסף משהו בטעות אז הוא כבר צורף וקשה לשנות. גם ההתנהגות של הליכה ממקומות מסויימים, קפיצה על אותה אבן, עלייה על אותן מדרגות בדרך ועוד מאד מוכרת. מאד מסכימה איתך שכנראה מדובר בהתנהגות שמצביעה על חרדה, אבל אם כך בניית השגרה החוזרת על עצמה בעצם אמורה לבנות בטחון ואז למה לשנות אותה? אני לא מבקרת או חולקת, אבל מנסה באמת להבין.
זה גם נכון אצלנו שטקסי השינה למשל זה רק משהו שעושים בבית, כשישנים במקום אחר אז אין את כל הטררם הזה.
 

D X 9

New member
זה נכון שהשגרה מחזקת את הבטחון

ותקופה לא קצרה זרמתי איתו, אבל אני רוצה ללמד אותו להיות יותר גמיש, פתוח לשינויים ולהיות מספיק בטוח בעצמו כך שיוכל להתמודד גם אם הולכים בדרך אחרת או עושים משהו אחר.
זה גם נותן אינדיקציה לרמת החרדה ויתן למאבחנים תמונה מלאה יותר.

בא לך לספר על תהליך האימוץ וההתרגלות ההדדית שלכם? אני אשמח לשמוע
 

galias3

New member
תודה על התשובות

תהליך האימוץ הוא ארוך ומייגע. אנחנו גרים בסין והורים לילדה מקסימה ממוצא סיני.
אין לי בעיה להמשיך לשוחח בפרטי.
 

klavtulit

New member
איזה יופי !

ותמיד טוב לקבל טיפים להתנהלות מול הילדים. תודה.
מאחלת הרבה הצלחה בהמשך הדרך !
 
למעלה