בצהרים

[אפי לוג]

בצהרים

היתה לי תחושה שהוא לא מרגיש טוב. ניגשתי אליו, הסתכלתי, נגעתי, דיברתי, הוא היה שקט החזיר לי מבט קר ומנוכר. אחר הצהרים, הוא השתעל, חירחר ונשם בכבדות. דאגתי. המצב לא היה מעודד. בערב, הדאגה הפכה להיסטריה. הוא הזיע, להט, בקושי עמד על רגליו, והמבט האומלל שלו אמר: אני גוסס. בבוקר שלמחרת המבט האומלל שלו, הגשים את עצמו. הוא מת. המקרר שלי מת. יהי זכרו מקורר. בוקר טוב ושבוע טוב.

 

[magy]

כל הפסיכולוגים גורסים

שיש לקחת מיד הביתה מקרר מאותו דגם, רצוי באותו צבע, כדי להתנחם בו על אבדן המקרר הקודם. סיפרו לי שיש בית מנוחות לנפטרים אהובים כמו המקרר שלך. זה בגליל הרחוק, במקום יפה בטבע, עם גישה לנכים... 900 שקל לראש.... מישהו מטפח את קיברם ומשקה את הצמחים סביבם...... יש לך מזל גדול שלא נאלצת לקבור אותו במו ידייך.... אני עטפתי את הקודם שלי בבד קטיפה שחור..חפרתי בור באחת החצרות מול הבית וקברתי בעצמי. נו, יהי זיכרו ברוך .... אבל למה לפני יום כיפור? הוא עשה משהו רע????????

מה שכן............בקיץ ????????? זו היתה חוצפה לא קטנה מצידו........... בן כמה היה הנ"ל?????? "ושאֶילַה אִיוּ חַצַרוֹת חַכִי גַדוֹל בֶּחַיים שֶלַך", אמרה זושה בדרך לספרית שלה.

 

[maxima]

אויש .......עד ../images/Emo153.gif

שהגעתי לסוף כמעט קיבלתי השתבצתי כמו המקרר

 

[חונה לרגע]

(../images/Emo13.gif

וואווו עפ"י השורה הראשונה חששתי שידובר בכלבלב או חתולה, משהגעתי לשורה האחרונה- רווח לי...אלא אם כן למקרר יש נשמה... וזה מביא אותי להאנשה של חפצים, ולפיתוח רגשות כלפיהם. ואני מדברת על סנטימנטים לספרים, בגדים, רהיטים ועוד... פעם אבד לי תכשיט שהיה לו לגבי ערך מאוד סימלי וסנטימנטלי, "התאבלתי" עלי אובדנו ימים על ימים וגם עכשיו נצבט בי משהו כשאני נזכרת מה הוא היה בשבילי...זה לא הזהב או היהלום, זו ההוויה שאבדה עימו. ואם נחזור למקרר של אפי, אז כשהיינו צעירים וקנינו כל רהיט ותוספת לקן בדם ליבנו, כמה כאב לאחר שנים לזרוק אותו ולהחליפו בחדש, ואף פעם לחדש לא היה את אותו ריח של אותו רהיט ישן שנקנה מפרוטה לפרוטה שנחסכה. יום טוב לכם אנשים טובים באמצע החיים