בפעם הראשונה לא

[פרוטגוניסט]

בפעם הראשונה לא

שירים/אלבומים/אומנים שבהאזנה או האזנות ראשונות לא אהבתם והיום אתם כן. לכו על זה!

 

[o pie]

נושא מעניין.

המממ. קודם כל רדיוהד, שמשום מה אני זוכר שממש לא אהבתי את השירים שהיו לי על המחשב, אפילו מחקתי את Karma Police. היום רדיוהד זו הלהקה האהובה עליי.... Modest Mouse - We Were Dead Before the Ship Even Sank - בהתחלה שמעתי רק את הסינגל Dashboard, וחשבתי שהוא מגניב. כששמעתי את כל האלבום חשבתי שהסולן שר כמו שיכור ושזו להקה דפוקה. בשלב מסויים התרגלתי ועכשיו אני ממש נהנה מהאלבום. Queen of the Stone Age - כבר המון זמן שהיה לי את Lullabies to Paralyze ואת האלבום הראשון שלהם. לא ייחסתי להם חשיבות מיוחדת... משום מה רק שלשום פתאום כשראיתי סרטון שלהם ביוטיוב כשהם מופיעים בלייב, שמעתי עוד פעם את האלבום הראשון, וממש נהניתי ממנו. אז כך ניסיתי את Eva Vulgaris, האלבום האחרון, ואני חושב שהוא מעולה. Rage Against the Machine - כנראה הייתי צעיר מדי בשביל משהו כזה, אבל בהתחלה לא אהבתי אותם. בשלב מסויים התרגלתי והיום אני אגיד ש- Killing in the Name of זה אחד השירים שאני הכי הייתי רוצה לראות בהופעה חיה. האלבום הראשון הוא אחד האלבומים הטובים של שנות התשעים.

 

[Anuerysm]

לא מאמין שאני אומר את זה אבל

הרולינג סטונס, ניסיתי בכח לשמוע אותם כי הם להקה כל כך מדוברת אבל פשוט לא התחברתי, ביום שעברתי לאמריקה לא היה לי שם מה לעשות חוץ מלשמוע מוזיקה באייפוד, אז אמרתי שננסה שוב את סטיקי פינגרז, באותו שבוע שמעתי אותו איזה 20 פעם, כמה חודשים אחרי זה הייתי בהופעה שלהם

 

[r0cken]

Dream Theater - Pull me under

בכלל שנאתי את דרים תיאטר, בצורה עקרונית... עד שהתאהבתי בטעות. ועוד... האלבום הראשון ה"כבד" ששמעתי היה Slave to The Grind של Skid Row. לא חשבתי שאני אתרגל "לרעש הזה". לפני זה שמעתי בעיקר בון ג'ובי

... אבל זה היה רק סכר שהיה צריך להפרץ. מעבר לזה, כמעט ואין לי אהבות משמיעה ראשונה. כל אלבום דורש זמן להתרגל ולהבין.

 

[r0cken]

אה ועוד משהו. פינק פלויד!!!

עוד משהו שסירבתי לשמוע בצורה עקרונית (כשהייתי בתיכון), כי כל ההיפים ויפי הנפש שמעו את זה והתלהבו בלי הפסקה, וזה יצא לי מכל החורים. כיום אני אמנם לא פנטית, אבל כן שומעת ונהנת מחלק מהאלבומים שלהם.

 

[o pie]

גם אותי מעצבנים הפריקים של פינק פלויד.

 

[JumpInTheFire]

../images/Emo45.gif ושל דרים ת'יאטר

זה רק גורם לסלוד מהמוסיקה באיזשהו מקום

 

[movie man]

אמממ.... אני שומע גם דרים וגם פלוידס.....

ומה זה אומר עליי? חחח ))

 

[«Jimmy Page»]

יש הבדל

בין שמיעה ובין הערצה עיוורת.

 

[«Jimmy Page»]

חירשת, במקרה הזה

 

[o pie]

נכון...

אבל בסך הכול זה הכול פסיכולוגי.

 

[Liorking]

ואותי מעצבנים הפריקים של רדיוהד

 

[o pie]

גם אותי.

 

[Liorking]

זה קורה הרבה

Radiohead - OK Computer מוזיקה חולנית ביותר ובלתי קליטה בעליל, אבל אז נהייתי חולה וזה התנגן לי בראש. Pink Floyd - Piper at the Gates of Dawn בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, רק אחרי זה הפנמתי שזה אלבום מעולה וגאוני, פריצת דרך בפסיכדליה, רוק ומוזיקה מודרנית בכלל. לא תאמינו שאני אומר את זה, אבל גם להקת המי, לא הבנתי מה המהומה סביבם, חשבתי שהם איזה סוג של חיקוי לביטלס, גם לא אהבתי את Won't Get Fooled Again. היום אני מאוד אוהב אותם, Who's Next אחד האלבומים האהובים עלי וגם Live at Leeds אלבום הופעה ענק ורוק'נרול חי ובועט (למרות שעדיין אני לא אוהב את טומי, זה סתם חתיכת שיעמום).

 

[Live at Leeds]

לייב אט לידס ענק

אבל גם טומי מעולה

 

[epitaph]

Hands שהזכרתי בשירשור הקודם...

בהתחלה חשבתי שעשיתי טעות איומה שקניתי את האלבום "ג'נטל ג'יינט לעניים" ועוד כל מיני דברים נאמרו בחלל האוויר. אבל אחרי כמה שמיעות התמכרתי. יש גם את Giles, Giles & Fripp עם האלבום אולפן שהם הוציאו לפני קרימזון, The Cheerful Insanity of... מאוד זילזלתי באלבום הזה בעיקר בגלל שידעתי מה ייצא מהם בהמשך אבל באיזשהוא שלב התמכרתי לשטויות באלבום הזה. גם עם Stand Up של ג'טרו טאל זה קרה לי, אלבום שבא אצלי אחרי כמה וכמה אלבומים שלהם, בהתחלה לא יכלתי לסבול אותו, נשמע כל כך שונה ולא קשור לדברים המאוחרים שלהם, עד שנתקעתי איתו בשבת שסגרתי פעם בצבא ואמרתי שננסה והתמכרתי, היום הוא האלבום האהוב עליי ממה שג'טרו הוציאו. אני מניח שיש עוד כמה דוגמאות אבל לך תזכור...

 

[יערונת מ]

שלי..

נברמיינד של נירוונה.. בהתחלה שנאתי אותו.. ואז אחרי האזנה שנייה או שלישית הבנתי איזו יצירת אומנות זו

 

[genz]

אוהו

טול, מיוז, פיית' נו מור, ואן האלן, פו פייטרז, QOTSA, ארקטיק מונקיז, לד זפלין, וזה רק מה שברוק. במטאל ואלקטרוני יש עוד הרבה יותר...

 

[mallava]

הסמית'ס

כששמתי לראשונה את the queen is dead זה היה נשמע לי כמו מנגינות שממחזרות את עצמן, עם טקסטים חלשים וסולן עם קול דביק ולא פרופורציונאלי לסגנון. היום הם אחת הלהקות האהובות עליי יחד עם הדורז, אר אי אם והביטלס.

 

[Live at Leeds]

אוקיי

תכלס The Who, הלהקה הראשונה שלי בסגנון. אפשר להבין. גם אחרי שהתחלתי להעריץ.. לא התחברתי ל- Quadrophenia וכיום אני מנשק אותו בשעות הפנאי.