בערך לפני שנה
בערך לפני שנה
הייתי בדרכי לכנס שאני הולכת אליו אחת לשנה. אחותי היתה אז בשבוע מתקדם להריונה וכל רגע חיכיתי לשיחת טלפון שאני כבר דודה. היום הראשון של הכנס היה גם היום הראשון להסנפת הסינרל הראשונה שלי בחיים, תחילת הIVF הראשון שלי. איחלתי לעצמי וכולן כאן איחלו לי להעדר מהכנס השנה כי יהיה לי קשה להיות בכנס עם תינוק כל כך קטן. חלפה שנה. ומה היה לנו?
על האחיינית הכי יפה בעולם
על 3 סיבובי IVF מלאים ועוד שניים מוקפאים
על הצלחות. (שני הריונות כימיים בדרך)
על מעבר בחינה חשובה
על עזיבה (בטונים צורמים משהו) את מקום עבודתי הקודם
על מציאת מקום עבודה חדש (ומי שהיתה פה זוכרת איך סיפרתי על הטיפולים בראיון עבודה ופתאום "נעלם" התקן שהיה)- טוב, לא מדוייק, אני מלמדת במכללה שעתיים בשבוע (ונורא נהנית)
על עבודה פרטית שמתקדמת בצעדים קטנים (אבל מתקדמת)
על 14 ימי אשפוז בשנה הזו- כולל שאיבות, החזרות, ותסחיף ריאתי שכמעט הרג אותי ובסיכום: אני עדיין חיה ובועטת, ואפילו מחייכת רוב הזמן. אז הנה- מחר אני נוסעת שוב לאותו הכנס, באותו מלון מול הים, לראות את החבר'ה, ללמוד ולהנות. הפעם אני נוסעת בלי מזרקים, בלי משאפים, עם כדורי קומדין ועם סימנים כחולים פה ושם. בחזור אולי אקפוץ לבקר את האחיינית, ככה, לשם הסמליות שבדבר. על הכנס של שנה הבאה אני לא חושבת (בהריון? לא בהריון ומדוכאת? אלוהים גדול) ורק נזכרת שבכנס הראשון שהייתי, לפני 5 שנים, הייתי עם בטן גדולה של חודש שביעי או שמיני...
בערך לפני שנה
הייתי בדרכי לכנס שאני הולכת אליו אחת לשנה. אחותי היתה אז בשבוע מתקדם להריונה וכל רגע חיכיתי לשיחת טלפון שאני כבר דודה. היום הראשון של הכנס היה גם היום הראשון להסנפת הסינרל הראשונה שלי בחיים, תחילת הIVF הראשון שלי. איחלתי לעצמי וכולן כאן איחלו לי להעדר מהכנס השנה כי יהיה לי קשה להיות בכנס עם תינוק כל כך קטן. חלפה שנה. ומה היה לנו?