ההתייחסות לקיבוץ כאל מקשה אחת..
כאילו כולם קורסים ומופרטים והופכים להיות ישובים קהילתיים, עלתה מהמשדר. ולא היא לפחות לא בשנים הקרובות. כמי שכבר שלושים ושתיים שנה כבר חי בעיר, אני יודע מה הפסדתי ומה השתנה בחיי. אני גם יודע מדוע הלכתי משם, אם כי אישית רציתי לשוב. לדעתי העליה ברמת החיים במדינה היא שגרמה לשינוי שנדרש מהקיבוץ. אם כי בקיבוצים שמצליחים כלכלית, זה לא הכרחי. מאידך..החברות שנדרשת מחיים בצוותא, לא מחזיקה מעמד עם ההתבגרות, ולכן עוזבים הבנים. חלק רב מהסיבות לעזיבה הן ההתייחסות לפרט כנער וכמתבגר תוך שימת מכשולים בדרכו ובשאיפותיו. חוץ מזה יש עוד המון סיבות, שקשה אפילו לחשוב עליהן כי הן במסגרת של תחושות ולא עובדות. לדעתי כמעט ולא ניתן ביטוי לצעירים בכתבתה של אילנה דיין. כי הרי אלה הם עתידה של התנועה, לעומת הותיקים שרובם כמובן מאוכזבים ובכלל לא מבינים שהם בעצמם הביאו למצב הנוכחי. אגב, לו היו אומרים בגלוי לאלה שלא עובדים ולא עבדו..בגלוי..למה הם לא עובדים..משהו היה משתנה אבל כאמור יש עוד המון סיבות למצב הזה. וחוץ מזה המדינה לא במצב יותר טוב..וגם היא השתנתה..! מדינה סוף..? אולי זה יהיה הסרט הבא שך אילנה..!