בעקבות שיחת

מייקי69

New member
בואי נעשה מבחן, באמת ../images/Emo13.gif

בכל יום אני חוזרת הביתה בסביבות 19:00 בערב מהעבודה. יום א' - ארוחת ערב, אולי השלמת קניות, אולי בדיקת שיעורים - ואחרי זה - אם תחפשי אותי, ולא תמצאי אותי מוטלת שדודה על השטיח - אז אני בטח מקפלת את ערימות הכביסה. יום ב' - כל הנ"ל. במקום הכביסה יש חוג. מסתיים בחצות. יום ג' - כל הנ"ל - ואחר כך יש בישולים. יום ד' - אני בטח אצטרך להכין כמה מסמכים למחרת לעבודה. ואולי הספקתי להכין כמה ביום ג' או ביום א'... ואולי סתם התעלפתי על השטיח... יום ה' - יום חג מוקדש לי ולבן שלי. מצאת מקום להידחק פנימה? לא? רגע, תנסי קצת יותר חזק... היצלחת? עכשיו נניח הייתי רוצה להתייחד איתך
אופס, איתו... מתי? איפה? ונניח והצלחתי לדחוק איזה מגע קצר בין הררי הכביסה, מאחורי המכונת כביסה, או על השיש במטבח, בין הבישולים... או על השטיח, שעליו קרסתי - בהנחה שהבן שלי נרדם אחרי 23:00
מה אז? זאת היתה סקירה קצרה ואקראית לחלוטין שבאה לבחון את בעיית הזמינות והזמן הפנוי. בעיה א ח ת !!!! בעיה קטנטנה, כי בכלל לא דיברנו עוד על אהבה... ...ועל הקונכיה טרם דיברנו. ..ועל שילוב הילדים שלי ושלו - בכלל לא דיגדגנו. מישהו דיבר על סדר היום שלו...? אופס, איך שכחנו. הוא מבלה עם ילדיו פעמיים בשבוע? לא? הם גדולים מדי? אוףףף, ובדיוק ביום שלישי לא בא לי. וביום רביעי אני במחזור. וביום חמישי אני בכלל בהתקף כאבים של איזו צלקת נשכחת. ביום שישי אני בעייפות קיומית שלא מפסיקה לשיר לי באוזן: מייקייייי, בשביל מה את צריכה את זה! רוצי לקונכיה, רוצי! אחת לחודש! הנה התשובה! אני מוכנה להתחייב על אחת לחודש. לקראת אותה "אחת ל" אני מבטיחה להתייצב חפויה מילדים, נטולת צלקות, ריחנית, נקיה ומצוחצחת, סקסית ורעבה לקשר, פתוחה ונינוחה, מלאה בשמחת חיים. אחת לחודש - יהיה פאן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עכשיו תגידי לי - אחת לחודש - לא נאה לי לנסוע מחיפה לבאר שבע? אחת לחודש, לרחרח את צווארה הענוג של מייקי - להידבק בצחוק שלה, לרקוד איתה בגשם, או לרוץ איתה אל תוך הגלים - לא שווה נסיעה מבאר שבע???? מה, לא שווה???? יופי. אני מוכנה למבחן הבא. יש לך? רק חכי שניה, אני הולכת לשים עוד מכונה, ולנגב את החול הצהוב מהסלון. לא היספקתי. אז אל תזוזי. תחשבי בינתיים על עוד מבחן, אני כבר חוזרת.
<מייקי ענקית במבחני תיאוריה>
 

s h o o s h a

New member
מסכימה ללא סייג

עם כל מה שאמרת כל מה שתיארת הכל עד לקטע - "...אחת לחודש - לא נאה לי לנסוע מחיפה לבאר שבע? ... אחת לחודש ..." ואני שואלת - ככה בונים זוגיות? ככה זוגיות יכולה להתקיים? שושה, שמרוב שלא זזה, נרדמה על הכסא בוקר נפלא ליום קסום שיהיה לכולנו
 
אחת לחודש

אהבתי, אחת ל.... מינון נכון, קצב נכון ומרחק נכון. אם זה אחת ל.. אז אני שם.
 
מייקי 69

יודעת בתאוריה זה מה זה לא פשוט ,האמיני לי אני עם ארבעת הבנים וכלב ...ועיסוקים מעל הראש ובכל זאת... ברגע שמגיע למעשי אז פתאום מוצאים את הזמן גם באמצע העבודה לשלוח מייל וגם SMS וגם להפגש... הכל פונקציה של רצון ושל רגשות.....
 
היו ימים

בשבע בבוקר יציאה מהבית (אחרי שבחמש וחצי קמתי להכין לילדים ארוחה לצהריים) בשעה ארבע וחצי -חמש חזרה הביתה שלושה ילדים שזקוקים לתשומת לב כביסות,קניות,סידורים בערב אחרי השכבת הקטנה שוב יציאה לשעה עבודה (נקיון משרד יומיומי בשעה שנוחה לי בין שמונה בערב לשש בבוקר) ותמיד מצאתי זמן לעצמי מייקי בין לבין לפחות 3 פעמים בשבוע יצאתי לבלות, לרקוד, ללמוד, בקיצור לעשות מה שיעשה לי טוב נכון את רצה סביב לשעון אז מה? לא מגיעה לך גם קצת הנאה? הבעיה מייקי היא לא הזמן לי אל תמכרי לוקשים הבעיה גם לא המרחק הבעיה היא התקפות הכאבים הללו הצלקות שאינך מתירה להן להרפות לא תאוריות ישומים מייקי שמעת?
 

r e d head

New member
את זה קראתי בצהריים ו.....

רציתי להגיד לך שאני מעריצה ממש (לא בציניות). נניח שעל פסיק קטן תוכנית כזאת של פעילות סביב השעון בלתי אפשרית לביצוע. נניח שאי אפשר להשכיב את הקטנה לישון ולצאת מהבית כי היא קטנה מידי להשאר לבד. נניח שביביסיטר מנערה עולה 17 ש"ח לשעה וילדה יותר גדולה שנשארת אחרי חצות זה כבר 22 ש"ח לשעה (ואין את הכסף הזה לשלם לביביסיטר, חשבון פשוט 17-22ש"ח*2-3שעות*3פעמים בשבוע*4.5שבועות בחודש)אגב, שגם לחפש ביביסיטר זה לא עיניין של מה בכך. נניח גם שפעמים בשבוע חוזרים מהעבודה ב 19.00-20.00 באפיסת כוחות. זה קטנות נכון אבל לפעמים כאלה קטנות הן גדולות. אני מוכנה שלמוע כל רעיון שעולה על דעתך/ם.
 

מייקי69

New member
איזה סדר בראש שלך

ממש לא סדר! מה שאמרת קודם, למעלה, מאד נכון. מאד מאד נכון. אבל עדיפויות? את יודעת כמה סדר עשיתי ב'עדיפויות' שלי? לא נכנס בארון. איך שלא סידרתי - לפי צבעים, לפי עונות השנה, קצר-ארוך, חולצות לחוד, מכנסיים לחוד, תמיד השתרבב שם איזה 'עדיפואי' אחד קטן, התישב על כל המקופלים והריחניים - וצעק: תכיני לי ארוחת ערב!!!! היזזתי אותו המון, אמרתי לו, סליחה, אמא עובדת. אחר כך היזזתי עוד קצת. אמרתי לו: סליחה, אמא מתעכבת עוד קצת. בסוף אמר לי: תודה רבה שאת באה, באמת, תודה רבה. הזכיר לי שהמקרר ריק, שהשעה שמונה בערב... ושהוא רעב. אפילו לא סיפרתי לו שסגרתי פרויקט נורא חשוב. רק חצי מתייפכת לחצתי על הגז והמשכתי לצפור כל הדרך עד הבית. זה לא סדר עדיפויות. זה היכולת למצוא מקום לעצמך בין כל המטלות והחובות, בין כל הכובעים. בין כל התפקידים. אז יכול להיות שאנחנו מדברות על אותו דבר, אבל בטרמינולוגיה שונה. אני, אישית, מקנאה באלה שעשו לעצמן מקום בתוך המסגרת הצרה הזאת של משפחה חד הורית. אני מודה שלי, זה כבר אבוד. אני לא אדם של מולטי-עשייה. אני פשוט לא.
 

רות 2

New member
מייקי אתמדברת על מסגרת ...

יש לך מסגרת ולמסגרת הזו יש תמונה.... את דואגת למסגרת שתהה תלויה בקו ישר... את דואגת שהשריטות הקטנות במסגרת.. לא ממש יבלטו לעין... ומשום מה ניראה כי מיקומך בתוך תמונת הנוף הזו עם הבית ילד, פרחים,פרה וארון בגדים ... לא ממש מענינת מספיק ,לא ממש חשובה וכאן הטעות האישה שבתוך התמונה ..עומדת לה במרכז , התמונה בלעדיה ...לא תהה מושלמת.... עכשיו נסי לחשוב על הצבעים ...שאותה אישה יפה בתוך תמונת הנוף עם ילד בית פרה ארון ..... אותה אישה היא המרכז !! אולי מה שחסר לה לאישה שבתמונה זה קצת מאותו חיוך של מונליזה...שמבטא קצת אגואיזם בריא שאומר גם אני במקום הראשון גם לי מגיע....
 
מייקי יקרה../images/Emo24.gif

אז קודם כל אין משהו שהוא אבוד בחיים.....צריך לרצות ו.... איך אמרתי ליהודה הכל סדר עדיפויות ורגשות... ולך רק בגלל שהעליית את הנושא בישול ילדים...למדי אותו להכין מלווח יודעת מה לאכול טווסט עם גבינה צהובה מידי פעם לארוחת ערב עוד לא הרג אף אחד... ועוד מס' פריטים פשוטים החזיקי קבוע בפריזר...כן כן אמא יהודיה שלי...המציאות היא חזקה מכל מצב... וראה פלא הילד לא יגיד שהוא רעב ואת תדעי שהוא מתקשר כי הוא מתגעגע או כי הוא משועמם , אבל לא בגלל שהוא רעב....
 
סדר עדיפויות היה בתגובה

לרד הד ואת יודעת מה? גם לך העניין הוא איפה את מציבה את עצמך וכפי שזה נראה את במקום האחרון וכן יקירה במקרה שלך אנחנו מדברות על אותו הדבר
 

תימניה

New member
מרחק....

זה דבר יחסי. למשל..ספורטאי(ניקח אצן למרחקים} יכול לרוץ מרחקים גדולים, כי הוא יודע שבסוף הדרך מחכה לו תהילה..המדליה הנכספת אז מן הסתם הוא לא רואה במרחק קושי..אלא יכולת סיבולת שלו, כמה הגוף יעמוד במאמץ שהוא משקיע. אבל מיכוון שרובנו לא ספורטאים המטרה שלנו שונה. אנחנו בדרך כלל פועלים לפי הרגש, לא תמיד זה טוב..אבל מה לעשות אנחנו לא מכונות מתוכנתות. מה שאני רוצה להגיד..אחרי ההתפלספות שלי שאם מאוד מאוד חשוב לך מי שנמצא בצד השני של ארצנו הקטנטונת מן הסתם המרחק לא יהווה בעיה.. להגיד לך שזה קל...ממש לא יש קשיים ויש מכשולים אבל בכל מערכת זוגית יש קשיים חוץ ממרחק ואם מתגברים על הקשיים האחרים..המרחק מתגמד. בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה.
 

*יערית

New member
יש השערות ויש מציאות../images/Emo70.gif

בעיקבות ההיתכתבות,בעיקבות טלפונים, בעיקבות הכרות מעמיקה עם גבר שכבש את ליבי וכל חלק אחר מחיי, רוצה לומר לך יהודה..מרחק הוא מכשול לזוגיות שמראש החשיבה היא "קושי" כשהכרתי אותו אמרתי לעצמי וואו ...הוא גר כ"כ רחוק צריך הרבה הרבה רצון ואהבה בכדי לבקר אותי בכל יום, אז בכל יום ויום הוא ביקר ויצאנו לבלות והוא חזר מאוחר הביתה..אני ריחמתי וכיבדתי את המאמץ, זה הוסיף הרבה נקודות זכות,הוא מצידו טען ש-120 ק"מ לכל כיוון מבחינתו זה לא מאמץ..זה מאהבה, נכון הוא לא אהב מלחתחילה..אבל קושי לא היה במחשבותיו ולכן זה רץ..וזה רץ לו עד עצם היום הזה
אומנם גרים יחד...אבל עדיין בכל יום הוא עובר את ה-240 ק"מ כאילו נסע לעיר השכנה
זה אפשרי....ולפעמים זה גורל
 
יהוד'לה...

אין לי נסיון בקשר ממרחקים ארוך טווח... תמיד מאמינה גדולה באהבה.. אך תוהה לגבי מימוש האהבה לטווח הארוך מנסיון של מנוסים ממני ראיתי שברגע שצריך לעבור פאזה לכיוון של חיים משותפים... לא רבים הם הזוגות שעוברים את המכשלה הזו. אבל למה להתייאז מראש??? go for it...and good luck
 

יהודה א

New member
תודה לכולם

ראשית לונלי פשוט הרבה זמן נעלמת לנו לכן חשבתי שנטשת שני תודה לכולם על העצות מנסיון או מחשבה גם לי היתה מערכת יחסים עם מישהי ממרכז הארץ ( ואני גר בצפון) והתראינו לפחות פעמיים בשבוע ואני יודע כאשר רוצים אז המרחק מתגמד אבל לאחר שיחת הטלפון ביום שישי בלילה חשבתי לשאול בעצתכם ושוב המון תודה לכל מי שהתייחס ו/או קרא וקיבל חומר למחשבה אוהב את כולכםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
 
בנימה מחוייכת

מאז אני ואת מודגים ברשת שוחים לאט ומפתחים גם אהבה וכשברחת, אני נמרח בוכה בקצב מושפל וצף ומבקש לי יבשה את תמיד תיהיה מלכה ואני העבד את אחת ויחידה מה שתאמרי פקודה גם אשכב על אבן אהיה לך אדמה עד אלייך לא נוח לי לבוא עד אלייך רחוק מדי עד אלייך לא נוח לי לבוא עד אלייך את לא רואה ממרחק של מטר כיצד אני מקפץ בלי הבחנה כל נגיעה הכי קטנה את עושה לי חשק היכן אני שמבלה חיים בלי הכרה עד אלייך... כך אני שוחה לאט יורד על הברכיים מתחנן רק תני עוד מבט עם תלכי לא תדעי בואי איתי למים שם אפשר לחיות לאט בואי איתי היא גרה ברמת אביב בדירה שכורה היא גרה אביב היא גרה בדירה שכורה ברמת אביב היא גרה בדירה שכורה היא גרה בדירה שכורה ברמת אביב היא גרה בדירה שכורה עד אלייך...
 

רות 2

New member
ובנימה אופטימית ......

ומניסיון.... למרחק אין משמעות כשי באמת רוצים את הקשר ומאמינים ומרגישים שהקשר הזה יכול להיות הקשר המשמעותי הבא... מרחק זה רק תירוץ נקודה . רות עבור
 

r e d head

New member
מחשבה שעלתה לי בראש

מה הזמן הנורמלי בהכרות חדשה שמרגישים שבאמת רוצים את הקשר ומאמינים שהקשר הזה משמעותי? יום יומיים או חודשיים עש שלושה?
 
מהנסיון שלי

רדית מתוקה, בהמון קשרים ביומיים חושבים ש"זה זה" ובחדשיים כבר יודעים שלא...
 
למעלה