בעקבות שחר

גרעאפס

New member
בעקבות שחר

ברחבי העולם, נחשב חוש ההומור מסגולותיו של העם היהודי, בצדק או שלא בצדק. יהודים רבים מאיישים את פסגת הקומדיה האמריקאית (סיינפלד, וודי אלן, בילי קריסטל, גארי שנדלינג ולארי דיוויד הם רק חלק מהשמות). גם לבני העם היהודי שיושב בציון היו כמה וכמה הישגים הומוריסטים לא מבוטלים, כמו אפרים קישון ואסקימו לימון (אין לטעות בין הומור נמוך לאווירת הקלילות המיוחדת כל כך). אז מה הבעיה להפיק סיטקום מזדיין?
 

Yaniv-DC

New member
הרי כבר עשו את זה פעם...

אבל כנראה רק פעם אחת... ממש נראה כאילו אחרי קרובים קרובים זהו... נגמר... אי אפשר עוד. את שחר לא ראיתי, אבל את התסריט כן. בתור אחד שאינו שחקן, הייתי מסרב לקבל על עצמי את התפקיד. בתור אחד שאין לו ערוץ טלוויזיה, הייתי מסרב להחזיק את זה בטלוויזיה שלי. האם באמת יש לזה קהל?! ע"פ מה שראיתי ב-YNET, כנראה שלא. בפעם הראשונה יש קונצנזוס אפילו בתגובות...
 
מה ההסבר שלכם לזה שלמרות

שבשנים האחרונות נראה שיפור רציני בדרמות שנעשות בישראל, עדיין - מאז "קרובים קרובים" הזכורה לטובה - אין כאן קומדיה אחת אפילו מתקרבת לנורמלית? אני יודעת שזה לא מחוסר שחקנים טובים, או תסריטאים או במאים. מה יש בנו הישראלים שמונע בעדנו לעשות קומדיות שמצחיקות? למה כל קומדיה שעושים יוצאת כל כך מוגזמת, משתמשת בסטראוטיפים כל כך מיושנים ובכללי פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר?
 

חיפושיט

New member
דווקא יש סיטקום ישראלית טובה באמת

של מי החיים האלו, <אולי השם לא מדוייק> מצחיקה, שנונה, למרות שהיא לא הכי מתוחכמת שיש, היא עדיין מצליחה להביא הברקות אני אישית אהבתי אה ושחר, רעיון ממוצא כל כךךךךך על ידי הטלויזייה האמריקאית וזה גם אף פעם לא עבד!, אז למה שיעבוד אצלינו?
 

ריקו`

New member
הבעיה עם בידור ישראלי

היא שהבידור הישראלי הוא בד"כ בידור אמריקאי שמנסים לתרגם אותו ולהתאים אותו לתרבות שלנו כמה שאפשר, אז לא רק שהבדיחות מאבדות את עצמן בתוך עצמן, אלא שהתרבות הישראלית לא מתאימה לסיטקומים, וגם אם כן, עוד לא היה אחד בארץ שהצליח להוכיח את זה שלא לדבר על העובדה שהשחקנים הישראלים הטובים מעדיפים או להישאר בתאטרון או שהם כבר מקבלים פנסיה כמה שנים טובות לפי מה שאני רואה מהפרומואים, היום שחקנים ישראלים זה צביקה הדר, וכותבים ישראלים זה רובי דואניס זהו באמת... דוגמה: של מי השורה הזאת - לעומת - של מי השורה הזאת באמת... חשבתם שזה יעבוד? מדי פעם יש קטעים נחמדים, אבל אפילו פעם אחת לא יצא לי לצחוק בקול, בעוד שבגרסה האנגלית אין פעם אחת שאני לא בוכה מרוב צחוק! ואני מתכוון לזה מילולית! דוגמה נוספת: סיינפלד - לעומת - פאזל באמת.............כאילו..מה?!? טוב שלא העתקתם את זה לגמרי עד כדי עיצוב הדירה של "יובל/ג´רי" אבל גם הצחוק השתול לא עזר.. וההומור..... והשחקנים שנראים כאילו שהם קוראים את הטקסט ממדבקה שנמצאת על הפרצוף של השחקן השני... דוגמה אחרונה: שחר גועל נפש שחקנים שלא יודעים משחק ושעבר זמנם, או שפשוט סתם נמאס לראות את הפרצוף שלהם על המסך כי הם היחידים שיש לנו, מדקלמים טקסט גרוע וסטריאוטיפי דוגמת המורה לספורט.. מה הקטע עם ה "בטאח..למה לא.." שלו מה זה מנסה להיות??..מצחיק? אידיוטי?.. שלא לדבר על זה שכמעט שום בדיחה לא נשמעת טובה בעברית, כי זו שפה ישראלית מדי, במובן הערסי שלה לסיכום, אין לנו את מה שצריך, ואם אנחנו רוצים שיהיה לנו את מה שצריך, אנחנו צריכים לגדול על התרבות האמריקאית, כמו שאני ושאר החברים שלי עשינו ועובדה, הצלחנו להפיק בבית ספר שלנו "הפקות" מאוד מצחיקות בזמן השיעורים כששיעמם לנו
אם לא נעשה את זה, נמשיך להפיק סדרות מגעילות שלא רואים אותם גם אם האלטרנטיבה היחידה היא לעשות לעצמך תפרים בעפעפיים קשוח מדי? רך מדי? הסכמתם עם כל מילה? נהניתם? ספרו לחבריכם, לא נהניתם? ..that´s life for ya..
 
אני לא חושבת שהבעיה היא השפה

העברית, אבל כן חושבת שיש משהו בכמה מהדברים האחרים שאמרת. א. אני צופה כבר שנים בנסיון העילג לתרגם הומור אמריקאי לעברית. זה שאנחנו צוחקים מהומור אמריקאי כשהסדרה אמריקאית לא אומר שזה דבר שניתן לתרגם כדי שיתאים להתרחשות ישראלית. אני חושבת שהגדולה של "קרובים קרובים", שהרב מסכימים שהיתה קומדיה מוצלחת, היתה בדיוק הישראליות שלה. כולנו הכרנו את הטיפוס הישראלי התחמן שאילן ייצג. רובנו היו צריכים ללמוד "שורשים" בבית הספר. היחס לקורס טייס. ההצגות שעושים מול קרובים עשירים מחו"ל. הדחיפות בסופרמרקט. אלה דברים שאני ממש לא רואה אנשים זרים מבינים. היה כיף לצחוק על עצמנו. ב. התיאוריה שלך שהתרבות הישראלית לא מתאימה לסיטקומים היא מעניינת. אבל אם כך, איך אתה מסביר את הפופולריות של סיטקומים אמריקאים כמו "סיינפלד", "חברים" וכו´.
 

Yaniv-DC

New member
משחק, תסריט, הפקה, בימוי, עריכה...

הכל הכל הכל ח-ו-ב-ב-נ-י. אם נמשיך להתעסק עוד קצת עם קרובים קרובים, אז תזכרו - הסידרה צולמה מול קהל חי, ממש כמו באמריקה. לא צחוקים שתולים. ובסדרות של העידן המודרני לכאורה - סרטי הצילום נראים כהפקת וידאו של מסיבות סוף שנה, תסריט שחוק שלקוח מלפני עשרים שנה (טוטסי...), והמשחק... אללי...... כמו שנכתב כאן קודם... קוראים ממדבקה על המצח של השני... קרובים קרובים דיברה על מיסים, אינפלציה, לקנות מתנות מחו"ל (לליאורה...) ואפילו הקטעים האידיוטים לכאורה של חנה מדברת לעציצים מצחיקים את כולנו, כי כנראה פעם שחקנים היו שחקנים ולא בוגרי ערוץ הילדים. מצד אחד יש האומרים שכמה שיותר סיטקומין ישראלים יותר טוב "כי מכאן נשתפר", מצד שני... אנחנו הולכים אחורה (הזוועה בשם סטרייט ולעניין מתחילה להראות כיצירת מופת לעומת מה שיש עכשיו...), והעם בציון סתם מפסיד בשל כך רצועת שידור יקרה שהייתה יכולה להביא את הדברים הטובים באמת מארה"ב. אז מה אתם אומרים, יש סיכוי להרים סיטקום ישראלי שיחזיר את קרובים קרובים לארכיון?
 
הייתי רוצה לחשוב שכן.

אני יודעת בודאות שיש כאן אנשים מוכשרים בכל התחומים, גם התסריטאות, הבימוי, הצילום וגם המשחק. ועובדה שיש לנו כמה וכמה דרמות טובות בשנים האחרונות. אני חושבת שמה שקורה זה שהם פשוט חיים במגדל שן וחושבים שהעם בישראל הוא אינפנטיל ושמה שמצחיק אותנו זה ההומור הנמוך ביותר. אין ניסיון ליצור קומדיה לאנשים אינטיליגנטים. זה מה שהיה טוב ב"קרובים קרובים", למשל. נו, באמת, עובדת סוציאלית עם גרב "מדברת"? זה לא כמו מר גריסון ב"סאות´ פארק". זה לא יכול להיות כמוהו. ד"א - מהקומדיות הישראליות של השנים האחרונות, דווקא די חיבבתי את "שמש" (למרות שמזמן לא צפיתי, אז אין לי מושג איך זה כיום). ואם נחזור רגע לעבר, אפילו ש"כן, מה?" לא היתה יצירת מופת, לפחות היא היתה משעשעת משהו, ונורא אהבתי את השחקנים ששיחקו בה. האמת היא שחלום חיי הוא להיות סופרת ותסריטאית, אבל אני חוששת שאין לי את זה כשזה מגיע לקומדיות. אולי אם הייתי עובדת עם מישהו אחר.
 

ריקו`

New member
זה לא אותו דבר

ההבדל בין דרמה לקומדיה הוא עצום, ובגלל זה אין לנו פה אנשים שיכולים לכתוב כל כך הרבה קומדיה דרמה מעוררת רגש שכולם יכולים להזדהות איתו ולכן בדרך כלל הרבה יותר קל לכתוב דרמה: דרמה נורמלית - דרמות של ערוץ שלוש, הן טובות מאוד בד"כ דרמה מוגזמת - הופכת כבר לאופרת סבון וזה כבר עובר לערוץ ויוה (אההמ..לההממגעת באוהממשרהה...) שם זה יתקבל בברכה ע"י מעריצים של סדרות כאלה אבל קומדיה מעוררת רגש שקשה להביא לכל אחד, כי לא מדובר פה על מקרים שקורים לכולם, או אפילו לחלק, שימו לב שהסטנדאפיסטים בישראל לא נקראים קומיקאים, אלא סטנדאפיסטים, הם לא מביאים חומר על עצמם בד"כ, אלא צוחקים על הקהל (נאור ציון ועוד כמה) או על דברים שקורים בחו"ל או בכלל בארץ.. אז נכון ברוב המקרים זה מצחיק, אבל זה בגלל שאלה הופעות חיות ויש את ההתרגשות של האמן שעומד לפניך ומדבר על דברים אקטואליים לא אם זו הפקה בינונית מול מצלמה עם צחוקים שתולים שאומרים לך שהרגע הייתה בדיחה שימו לב שסיינפלד או חברים לדוגמה צוחקות בעיקר על הדמויות והדברים שקורים להן ולא על התרבות האמריקאית באופן כללי ומתמשך וסטריאוטיפי, כמו בארץ... בגלל זה ההבדל הוא עצום, ויש לנו עוד דרך ארוכה בתחום הזה.. לפחות לאלה שכרגע נותנים להם לעשות את זה ואני לא חושב שעם נסיונות יבוא נסיון, אלא זה רק ילך ויתדרדר כי עד שיקלטו אצלנו מה הנוסחה הנכונה, כבר יימאס לאנשים מלראות עוד הפקות מקור שלנו...
 

ריקו`

New member
תגובה

נכון קרובים קרובים היתה אחת הסדרות המצחיקות יותר שיצא לי לראות אבל זו דוגמה לכתיבה טובה, שהייתה בתחילת שנות השמונים היום לא תראי את זה אלא אם אפרים קישון יחליט לעשות קאמבק :) בקשר לזה שהתרבות שלנו לא מתאימה - לא הבנת את הכוונה שלי לא התכוונתי לזה שסיטקומים לא מתאימים לנו, אלא לזה שהתרבות הישראלית לא מתאימה שיעשו ממנה|סגדש| סיטקום, מאחר ואצלנו, אין את החלקלקות של השפה האנגלית, ולכן כל בדיחה על מישהו בארץ מסתיימת או ב-"אימא שלך!" או ב-"כן.. מצחיק מאוד!" ולא בתגובה שנונה ומוצלחת כל ניסיון שלנו ליצור או לחקות סיטקום, פשוט לא ילך...
 
ושוב, זו לא השפה.

אין שום דבר בשפה האנגלית שעושה אותה נעלה על השפה העברית בכתיבת קומדיות (ואני אומרת את זה בתור מישהי שאוהבת מאד אנגלית ושאת רב הכתיבה שלה עושה באנגלית). יש בהחלט חלקלקות, פוטנציאל למשחקי מילים וכו´. אם ניקח שוב את "שחר" כדוגמא, הבעיה לא היתה הדיאלוגים (למרות שהם היו די גרועים). הסיטואציה מלכתחילה היתה מופרכת ומגוחכת. שום דיאלוג לא יוכל להפוך אשה מבוגרת עם בובת גרב למשהו מצחיק. כל ההכרח של שחר להתחפש לאשה, שהוא הבסיס של הסדרה כולה, הוא כל כך מאולץ, שזה לא יכול לעבוד. שוב, לדעתי הבעיה היא ההנחה של יוצרי הקומדיות שהקהל בארץ מטומטם. ודרך אגב, אם יש משהו שבגללו אני חושבת שאין אולי מקום לסיטקום ישראלי (וזה אולי גדול) זה לא השפה אלא העובדה שהאמריקאים בתור עם הרבה יותר נאיבים מאיתנו, ואנחנו, עם כל מה שקורה בארץ שלנו, אולי יותר מתאימים להומור שחור. ולכן, החרצופים, למשל, היתה תכנית מצחיקה ומוצלחת מאד.
 

ריקו`

New member
ברוב המקרים זו גם כן השפה

שימי לב שאף אחד בארץ לא יכול לדבר בשפה גבוהה בלי שיסכלו עליו מוזר, אלא אם הוא פרופסור למשהו, וגם אז צוחקים עליו לא ממנו ,עליו יש הבדל באנגלית שפה גבוהה משתלבת טוב עם בדיחות, ובגלל זה הרבה יותר קל להשתמש בה כי שם זו גם שפה הרבה יותר יומיומית אבל נסיים את הנושא כאן, כי כבר מתחיל לעייף אותי לדבר על נושא שאני מסכים איתו עם מישהו :) זה פשוט לא מלהיט את הדעות
I Object!
 
למעלה