אני קרועה בנושא.
מצד אחד אני גם לא אוהבת בכלל את כל ה"קרקס", וללא קשר לנטיות מינית ומגדריות, כמו שאני חושבת שהקרנבל בריו הוא מטופש למדי, ולמיטב ידיעתי הוא "כללי", אז כמובן שהסטרייטיות חוגגת שם.
במצעד בחיפה שנה שעברה היה יותר כיף לי מהבחינה שהוא היה הרבה יותר פוליטי והפגנתי(למרות שהשנה ברור שהיה כיף יותר בכללי כי צעדתי לראשונה עם זוגתי וחבר שלנו), ואני מתחברת לזה יותר עקב היותי חננה חסרת שמחה וזעופת פנים.
מצד שני אני חושבת שכן מותר ורצוי לנו להרים מצעד כזה ולדחוף את השונות, על כל גווניה, בפניהם של אותם הרעים מבין הסטרייטים, כמו שלהם אין בעיה להתמזמז בכל רחוב בכל שעה(ובכל המדיה), להחזיק ידיים(פאקינג להחזיק ידיים, אתם קולטים?! את זה אני צריכה לחשב היכן מותר לי והיכן אסור!) ולהשוויץ לכל העולם שהם בזוגיות עם בחיר/ת ליבם מהמין הנגדי, והם רק מקבלים על כך עידוד מהסביבה.
אני רוצה להחזיק את היד של זוגתי בכל מקום אליו אנחנו הולכות בלי לחשוש מערס כזה או דוס אחר, או מהרוב הדומם, החילוני, המתורבת יחסית, שרק יפנה אלינו מבט עויין ואולי יסנן איזו קללה.
אישית אני נשמרת בזה כמעט תמיד רק למענה, כי היא מובכת וחוששת מהתנקלויות(די בצדק). אני חסרת "טקט" כשזה נוגע למה אני יכולה ולא יכולה לעשות רק כדי לרצות פרימיטיבים.
כשמעצבנים אותי מספיק אין לי גם בעיה לצעוק להם שימצצו לי, בקול הכי גברי שאני יכולה לעשות, כפי שגילה מוכר הומופוב שתקף ידיד אוחצ'ה שלנו בשוק הכרמל בת"א יום לפני המצעד(הייתי לבושה בשמלה קיצית חמודה באותה עת
).
מצד אחד אני גם לא אוהבת בכלל את כל ה"קרקס", וללא קשר לנטיות מינית ומגדריות, כמו שאני חושבת שהקרנבל בריו הוא מטופש למדי, ולמיטב ידיעתי הוא "כללי", אז כמובן שהסטרייטיות חוגגת שם.
במצעד בחיפה שנה שעברה היה יותר כיף לי מהבחינה שהוא היה הרבה יותר פוליטי והפגנתי(למרות שהשנה ברור שהיה כיף יותר בכללי כי צעדתי לראשונה עם זוגתי וחבר שלנו), ואני מתחברת לזה יותר עקב היותי חננה חסרת שמחה וזעופת פנים.
מצד שני אני חושבת שכן מותר ורצוי לנו להרים מצעד כזה ולדחוף את השונות, על כל גווניה, בפניהם של אותם הרעים מבין הסטרייטים, כמו שלהם אין בעיה להתמזמז בכל רחוב בכל שעה(ובכל המדיה), להחזיק ידיים(פאקינג להחזיק ידיים, אתם קולטים?! את זה אני צריכה לחשב היכן מותר לי והיכן אסור!) ולהשוויץ לכל העולם שהם בזוגיות עם בחיר/ת ליבם מהמין הנגדי, והם רק מקבלים על כך עידוד מהסביבה.
אני רוצה להחזיק את היד של זוגתי בכל מקום אליו אנחנו הולכות בלי לחשוש מערס כזה או דוס אחר, או מהרוב הדומם, החילוני, המתורבת יחסית, שרק יפנה אלינו מבט עויין ואולי יסנן איזו קללה.
אישית אני נשמרת בזה כמעט תמיד רק למענה, כי היא מובכת וחוששת מהתנקלויות(די בצדק). אני חסרת "טקט" כשזה נוגע למה אני יכולה ולא יכולה לעשות רק כדי לרצות פרימיטיבים.
כשמעצבנים אותי מספיק אין לי גם בעיה לצעוק להם שימצצו לי, בקול הכי גברי שאני יכולה לעשות, כפי שגילה מוכר הומופוב שתקף ידיד אוחצ'ה שלנו בשוק הכרמל בת"א יום לפני המצעד(הייתי לבושה בשמלה קיצית חמודה באותה עת
