תגובה לדברים
"אחד מעקורנות התנועה הרפורמית, היא שהתנך נכתב בידי אדם, ולא בידי אלוהים" למרות שאני מסכים עם העקרון, זהו עיקרון מאוד לא יהודי דתי. לפי התורה, כל הדברים שנאמרו בה הם מילותיו של ה'. איך עקרון כזה עולה בקנה אחד עם הדת היהודית? איפה עובר הגבול בין שינוי שמותר לשינוי שאסור? "אני מאוד מעוניין לדעת איך אתה, אדם במאה ה-21 מוכן לומר שצריך להרוג אלפי אנשים חפים מפשע רק בגלל שהם נמשכים לבו זוג מאותו מין???" למעשה, לא אמרתי כזה דבר. אני גם לא חושב כך. שאלתי מהי עמדת התנועה הרפורמית בנושא מצווה זו ומהו הנימוק לעמדתה. השאלה באה מתוך דיון שהיה לי בקומונה כלשהי, ובפורום הזה קיבלתי תשובות שונות לגבי העניין, אבל אף אחת שבאמת ענתה לשאלה ששאלתי כמו שצריך. ביקשתי עמדה יהודית-דתית, ואת זה לא קיבלתי. "אני מצטער, אבל אני בהחלט לא פחות יהודי ממכך כי אני לא מסכים עם המצווה של הריגת כל אדם ששכב עם גבר, או כל אדם בעל תפיסת עולם שונה משלי" שוב אני שואל, איך יהודי רפורמי מגדיר עצמו דתי כאשר הוא עובר על מצווה בגלל בחירה אישית כאשר שדינה, לפי התנ"ך, הוא מוות? איך זה מסתדר מבחינה הלכתית דתית? "עד עכשיו אתה התעניינת במה שאנו חושבים(וזה חשוב) אבל אני רוצה לדעת מה אתה חושב על אותו נושא שאתה שאלת בהתחלה! מהי עמדתך?" כעיקרון, אני יצאתי מנקודת הנחה שהתנועה הרפורמית כן מקבלת את התורה כמילותיו של האל. בשונה ממגזרים דתיים אחרים, התנועה הרפורמית מבינה כי "התורה דיברה לשון בני אדם" בצורה טובה יותר ולכן חושבת שיש לפרש את המצווה בהקשר לסיטואציה בפרק, ולזמן שבו מפרשים. אם למשל נפרש את מצוות הריגת הומוסקסואלים, נראה כי במקום שבו הדבר בוצע (סדום ועמורה) שרר מצב של חוסר-חוק ומוסריות, והחזק כפה על החלש לעשות כרצונו. לכן, אפשר לומר כי המצווה מתייחסת למשכב זכר בסיטואציה שכזו. הפסוק אומר (אם כי לא במדויק) שכל מי שמבצע משכב זכר - "דמיהם בם", כלומר המוות הנפשי של אלו שכפו עליהם זאת הוא אשמת האנס (לא מוצא מושג טוב יותר מזה). אינני בטוח כי זו היתה גם הסיטואציה שבה ניתנה המצווה, אבל זה מה שכרגע זכור לי בנושא. לכן, הופתעתי לראות שאין כאן אף אדם שבאמת בדק את הנושא (אפילו בכלליות) ויכול לספק לי תשובה הלכתית-דתית. הרי זו מהות התנועה הרפורמית, לא? בתי כנסת, תפילות, דת.