"בעצם אני לא רוצה"

[פלגיה]

"בעצם אני לא רוצה"

בת השבע שלי משתמשת במשפט הזה יותר מדי פעמים בזמן האחרון. מתכננים איתה פעילות שתהיה לה טובה, ושהיא תהנה בה מאוד, וקצת לפני היציאה היא "בעצם לא רוצה". זה לא משנה אם מדובר ביציאה לים או ליום הולדת, או משהו אחר - היא פתאום מעדיפה להישאר בבית. וזה לא משנה שאחרי שכנוע, ואחרי שאני קצת מכריחה היא נהנית מאוד ולא מצטערת שיצאה. יש דרך ללמד אותה להתגבר על החשש של הרגע האחרון בלי שנצטרך להכריח אותה בכל פעם מחדש?

 

[Kalla]

לא יודעת לגבי התגברות על החשש

(האם את בטוחה שמדובר בחשש ואם כן, האם ניסית להבין ממה הוא נובע?), אך לדעתי חשוב להבהיר שאם היא מביעה רצון והסכמה לפעילות כלשהי ועושים תוכניות זה מאוד לא נוח ולא נעים לשנות ברגע האחרון, ושעליה לחשוב טוב מראש אם היא אכן מעוניינת בפעילות לפני שמתכננים ומתארגנים בהתאם. מעבר לכך, שוב - אם לדעתך מדובר בחשש, חשוב להבין בדיוק ממה ולמה.

 

[פלגיה]

זה לא תמיד כרוך בשיבוש תכניות

כי אם דיבנו על הליכה ליום הולדת והיא מתחרטת ורוצה ללכת לחברה אחרת במקום זה, התכניות שלי לא משתבשות, ובכל זאת לא הייתי רוצה שהיא תוותר על המסיבה.