בעע.. .הוויקאנד...

בעע.. .הוויקאנד...

תמיד אתם פותחים כא שירשור. ואני כותבת רק כשבא לי להתלונן... היה לי סופשבוע לא טוב... כל הזמן קשור לישראל דיבורים לישראל.. יום שישי ישנתי אצל חברה.. ואחרי חודשיים בערך ממש בכיתי.. תמיד יש לי דמעות וזה לא יוצא.. אבל לא הפסקתי... והיום ראינו סרט אצצל המורה בבית חל קמהכיתה.. על משפחה שחושבת לסע לטורנטו ובסוף לא נסעו... מה שיש לי להגיד... שכל הזמן אמרתי שטוב שנסעתי בתחילת התיכון כי אחרת היה לי חקשה וזה טיבעי לעזוב את הארץ באמצע הבגרויותת... וגם תודה שעברתי את החטיבה בארץ ורכשתי את החברויות הכי הכי מדהימות בעולם ואני יודעת שנשמור על קשר... אבל יום שישי הייתי אצל מישהי מישראל שהגיעה לכאן כיתה י'ב... ואני .. אני הפסדתי את החיים האמיתיים בישראל.. לא יהיה ליאת התמונות והחוויות מהתקופה האמיתית של גיל ההתבגרות.. חבר לא יהיה לי... ואין כלום לספר לילדים... קשה לי להסביר... וידעתי שתיכון זה משהו משמעותי.. אבל אחרי הלילה הזה הבנתי כמה אני אפסיד שהם בתיכון בלעדיי... אני לא רואה את עצמי אוספת חויות כמו שהם... וגם אם יהיו לי חויות.. הם לא יהיו עם האנשים המתאימים.... "אבל נותרו לי זכרונות, על אהבה, שאיננה עוד".... מה אתם עשיתם?...
 

kit k@t

New member
נו ב'מת

את צופה, מנסיונך של ה... 3 חודשים (?) בארה"ב שלא יהיה לך חבר, שלא יהיו לך חברים, ושבעצם תסבלי כל הזמן. איזה כיף לך, את חוזת עתידות.... אולי במקום להרגיש כאילו זה עונש, את (וכולכם בעצם) תנסו לראות את זה בתור הזדמנות? אני לא אומרת לא להתגעגע, אני לא אומת לא לבכות, אני לא אומרת לשכוח. אבל אני כן אומרת שאין בזה הרבה טעם כשאת יודעת שאת נשארת שם.... זה קשה, אני יודעת, כולנו יודעים, אבל לבכות על זה לא יעזור! בוויקנד שלי ניסיתי לעשות עבודה באנגלית, אבל כל הזמן מסיחים את דעתי.... קאט
 

CosmikDebris

New member
אני לא מסכים איתם

כמה שצריך להתסכל על זה בצורה חיובית בלה בלה. זה תרבות שונה לגמרי. ובתכלס אני ישראלי, אני אוהב ישראלים. אני אוהב לשכב על הדשא עם החברה, ולהעביר צחוקים. וכאן זה לא ככה. ואני תמיד ירגיש רע שאין לי את זה. אז, כן, אי אפשר לדעת שנסבול - אבל נדע שזה לא יהיה כמו בישראל. ולחלקנו זה לא מחשבה מעודדת משהו.
 
אל תשללי את הנסיון באמריקה ככה...

ברור שזה לא אותו דבר. אז האהבה הראשונה שלי זה שחקן פוטבול בשם טראוויס, לא איזה פריק מאניב מהשכונה...... אז מה? מה לעשות, אנחנו לא בארץ, אפשר לשבת לבכות, וזה האמת הכי קל, ואפשר גם ללמוד לחיות עם זה. אז אני לא אדריך בתנועה ואחרוש לבגרויות ואסע לפולין עם כולם, אני גרה באמריקה, הולכת לי להיי סקול עם המעודדות והקבוצות והמורים שקוראים להם מיסטר ומיסז... גם לי יהיה אקספיריאנס לספר עליו לילדים, לא כמו של כל החברה, אבל משהו קצת אחר, מיוחד. צריך להשלים אם מי שאנחנו ואם מה שהחיים מציעים לנו ולהוציא ת'מירב. אחרת לא נוציא מהחיים כלום, וחבל. כי אפשר לעשות כיף גם באמריקה, לא כמו בארץ, אבל בצורה אמריקאית מסויימת אפשר. וזה לא רע בכלל...
 
../images/Emo104.gif

כמו שאמרתי.. אני כותבת בפורום בדרך כללש אני מדוכאת.. ופתחתי נושאים רק איזה 3-4 פעמים. אז זה מכובד ל-3 חודשים... ואני לא מתלוננת כל הזמן.. באמת שאני מנסה להנות ויש זמנים שאפילו מצליחה... פשוט אמרתי.. שכואב לי לחשוב שיהיו לי חויות אחרות משלהם... אני לא יכולה לחשוב על זה... שמה שאני אספר זה על השחקן פוטבול ולא הפריק כמו שמישהי רשמה... תקופות יש לכולם... גם כשהייתי בארץ היו לי... ולא בטוח שרציתי תגובות.. סתם להגיד למישהו.. כי לחברים. .לא רוצה להתבכיין להם יותר מידי...
 
בתור מישהי שכבר עברה את התיכון...

בהתחלה כשרק עברתי לפה גם אני חשבתי שאני אפסיד המון חוויות בתיכון ושזה בחיים לא יהיה כמו שזה היה יכול להיות בישראל ואת יודעת מה? עכשיו שאני מסתכלת על זה אולי הפסדתי חוויות עם חברים שלי מישראל, אבל מצד שני לי היו המון חוויות שלהם לא היו ושלא הייתי מחליפה בחיים. אם תחשבי שאת רק מפסידה את גם לא תרוויחי כלום. תמיד יש ימים כאלה שיותר חושבים על ישראל אבל תנסי לחשוב יותר בחיוביות, אין שום סיבה שתפסידי את "החוויה האמיתית של גיל ההתבגרות" (מה, רק בישראל אפשר לחוות את זה? בשאר העולם זה לא קיים?) לוקח זמן להתרגל ולמצוא חברים אבל אל תתייאשי ישר אחרת באמת לא תהני... בהצלחה. (אני אגב, ביליתי את הסופשבוע חצי בשינה וחצי בלימודים. חיי פשוט מרתקים)
 

Julia16

New member
יודעת בדיוק על מה את מדברת...

ולא אכפת לי אם אנשים מסויימים פה יסקלו אותי באבנים אחרי מה שאני אגיד כי כבר הבנתי שחלק גדול מהאנשים פה הם מין אנשי-אנטי כאלה שעל כל דבר שתגידי הם ינסו להוכיח ההפך. אניוואי, אני מאוד מבינה אותך וגם את המחשבות שלך (גם אם יתברר לך שדווקא טעית ודווקא כן יהיה לך גיל התבגרות נפלא). אני מבינה את הפחד הזה שלך שלא יהיה לך כלום. שלא יהיה חבר ושלא יהיו חברים אמיתיים ואת מבססת את המחשבות האלה לפי המצב הנוכחי שלך שם. תראי, זה לא בטוח שלא יהיה, אבל את צודקת, את תפסידי כל מיני דברים וחוויות מהארץ. אני גם הפסדתי את כל גיל ההתבגרות שלי וזה מאוד כאב לי ולי באמת היה רע פה ורוב השנים לא היה לי חבר (מה שבארץ אני יודעת שהיה לי בגלל שכבר היו כמה בתכנון..) וחברות אמיתיות (ואולי אפילו בכלל) לא היו והיה מאוד מאוד קשה. אני כל הזמן חשבתי על הדברים שאני מפסידה בארץ והחוויות שאני אמורה לעבור ושאני בחיים כבר לא אחווה כחלק מגיל ההתבגרות (יכול להיות שבשנות ה20 שלי אני אהיה בארץ ואז אני אחווה הכל, אבל זה יהיה שונה). אז כן, זה כואב לחשוב על הקטע הזה. אבל כמו שהרבה אחרים אמרו לך פה, החלק החשוב (והוא גם החלק הכי קשה) הוא לנסות להסתכל על כל הדברים הטובים (גם אם הם קטנים ומעטים)שקורים לך בעקבות המעבר. למשל השיפור באנגלית. למשל לחוות תרבות אחרת (גם אם זו תרבות דפוקה שאת לא סובלת..) אממ, אני לא יודעת. למשל אני, בעקבות המעבר התחלתי להשקיע במוזיקה ובנגינה בפסנתר, כשאני כמעט בטוחה שבארץ הייתי פורשת מזה. והקטע הוא שזה כנראה המקצוע שאני אעסוק בו. אז ככה שאנגליה כן נתנה לי משהו. או למשל תחשבי על זה שאת עוברת הרבה קשיים אבל את גם מתבגרת יותר מהר ומתחזקת והופכת לבנאדם יותר חזק ובעל יותר נסיון וידע על העולם (או לפחות על אמריקה..) כל מיני דברים כאלו. חוץ מזה גם שאת צריכה לחשוב על זה שגם בארץ לא כולם עוברים גיל התבגרות כזה נפלא ויש בעיות מסוימות שהם צריכים לעבור בעצמם ושאת באמריקה לא צריכה לעבור אותם. בקיצר, הבנת את הפואנטה. תחשבי בצורה הכי חיובית שאפשר ושהכי תקל עלייך לעבור את השנים האלו באמריקה. חוץ מזה גם, שכל יום טומן בתוכו הפתעות. את לא יודעת מה יקרה ואת מי תפגשי.
 
בלי רצון לסקול

(באמת שלא) אבל מה הן לעזאזל חוויות גיל ההתבגרות שאתן מדברות עליהן כל הזמן?! תסבירו לי מה אתם בדיוק פוחדים להפסיד? וחוצמזה, אני לתומי חשבתי ש16-17 זה עדיין נחשב גיל ההתבגרות.
 

kit k@t

New member
את לא מבינה?

כל החוויות האלו! כל גיל ההתבגרות! סתם אנשים שחושבים שבארץ היה להם נהדר, ולא נותנים לעצמם להנות בשומקום אחר כי ה"חוויות שונות". ולליבי, זה לא שאני מנסה לרדת על כל מה שאת אומרת. זה פשוט שמישהו צריך לשלוט קצת על כמות זיוני השכל, אחרת כולם פה כבר ירוצו להתאבד... די! קלטנו שרע לך. יקירתי, את היחדיה שאשמה בזה. קאט
 

Doctor Evil

New member
קטי

לכי כמה שרשורים אחורה ותראי שגם לך היו דמעות בעיניים שהזכירו את ישראל. כל אחד מתגעגע אחרת, תלוי בסביבה שלך והכושר הסתגלות שלך. אנשים באים לפה בעיקר בגלל מכנה משותף אחד- כולם גרים בחו"ל ורוצים לחזור הביתה. מה רע להוציא קצת עצבים? אנחנו התראפיה שלהם.
 

kit k@t

New member
אין בזה שומדבר רע,

אבל לבוא לאנשים שאומרים שעצוב להם, ולהגיד להם, "נכון, שיהיה לך עצוב. לכולם עצוב!" זה פשוט מרושע, זה חסר אחריות וזה מדכא. נכון, גם אותי ריגש לראות את הקלטת הזו אז... זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את ישראל מזה המון זמן.... אגב, מתי הורידו לך את החסימה? קאט
 

Doctor Evil

New member
לפני שבוע בערך..

שלחתי להם ערעור. אני מקוה שאת רואה את הפרק סיום של AVERAGE JOE!
 
יותר טוב להוציא פה

במקום שיש בו אנשים אחרים שעוברים משהו דומה מללכת לבכות לאנשים שלא מבינים ולא מזיז להם, ומה רע? אפשר להבין אותה.... ומי שמדכא אותו שלא יקרא.... (פחח זה מזכיר לי משהו מפורום אחר שיש בו הזהרה על הודעות שעלולות לדכא..
)
 

kit k@t

New member
תראי, אני לגמרי מסכימה שלפעמים צריך

להוציא קיטור. אני גם מאד מאד מסכימה שזה המקום הנכון לעשות את זה. אבל, לפעמים צריך להבין שהגורל שלנו הוא מה שאנחנו עושים ממנו (טריני גאה בי? אני לומדת מהמטריקס.... סתם, זה מאחי אם כבר..). אם את בוחרת לראות במעבר שלך משהו ש"יהרוס לך את גיל ההתבגרות", אז זה מה שיקרה. צריך לצאת מהאשליה הזאת שרק בישראל אנשים עוברים גיל התבגרות, ושרק בישראל לבנות יש חברים, ושרק בישראל אפשר לעשות כיף חיים, כי זה פשוט לא נכון! אני לא בן האדם ההכי חברותי שיש, ואני לא בן האדם ההכי מוקף חברים שיש, אבל יש לי פה כמה חברים שאני מאד מאד אוהבת, ואני נהנית בביצפר, ואני יוצאת לפעמים ופוגשת אנשים חדשים. אני לא מתייחסת לחברים שלי כאילו הם דבילים רק כי הם אמריקאים, פשוט כי אם הם היו דבילים הם לא היו חברים שלי. אני בוחרת את החברים שלי, ואני בוחרת אותם טוב. לכל הרוחות! אני גרה בקליפורניה, ולא סתם בקליפורניה, בפרבר דרומי של אנשים עשירים.... 90% מהאנשים פה מתעניינים רק בגלישה, סמים וסקייטבורד, אבל יש תמיד יוצאים מן הכלל, תמיד. קאט
 
אני מסכימה....

בגלל זה הפסקתי עם השטויות של ה"רק בארץ כיף".... ברגע שעושים את זה המצב מיד משתפר. ואין לי על מה להתלונן...
 
למעלה