בעעע... איזה סחף היה היום...
הלכתי לנסות לראות מה אני שווה היום. 8 בבוקר כמו שפיץ באוטו של חבר, נוסעים לחוף שנראה דיי פוטנציאלי כי הוא מפוצץ סלעים. 10 דקות של של סידור ציוד ותדריך מה אני הולך לעשות ואיפה (בכל זאת, הולך להיות תקוע שנורקל בפה שלא תמיד נוח לפלוט ולהחזיר.. מתחילים לשחות עד לעומק של איזה 3-4 מטר.. מתחיל לחשוב על זה שעם כל החג והכל לא יצא לי להתאמן על נשימות הרבה זמן.. עושה תרגיל של דקה ורבע ויורד. סיפור לשמור על העומק. בתור מתחיל בהתחלה פשוט נהנתי מהנוף. הרבה דגים צבעוניים שלא יצא לי לראות... הגיחות למטה דיי קצרות (20 שניות לכל היותר ) כי לא התאמנתי מי יודע מה :/ על כל מקרה, התחלתי לנסות ליירט על דגים. גילתי שזה לא הכי קחל לכוון את הרובה עם זרמי המים.. בסופו של דבר השארתי אותו יציב וחיכתי שאיזה דג יעבור על הכוונת. היו כמה פיספוסים דיי מרגיזים. מתישהו אחרי שעתיים, הדגים כבר התחילו להיעלם מהאיזור שהיינו בו, וחבר שלי נפצע מאיזה סלע ברגל. אז החלטנו לחזור. לפתע אני שם לב שהסחף גרר אותנו יופי.. 500 מטר בכיף מהחוף... כל אחד אחז בצד אחר של הבוגי והתחלנו לדווש כל אחד לפי היכולת שלו... זה היה מעייף בטירוף. הקרסוללים שלי לא רגילים למאמץ הזה. עניין של חישול... אם להתעלם מהכאב התקדמתי לא רע, אבל לו לא היו סנפירים ו-2 רגליים פצועות באיזור גיד אכילס. בתור אחד שספגג אינספור חתכים באותו מקום אני יודע כמה זה שורף, והתקדמנו דיי לאט כשאת רוב כח התנועה אני נותן. תוך כדי אני מסתכל למטה ורואה את כל הדגים הרציניים שבעצם נשארו במקום ואנחנו נעלמו מהם חחחחחחח... כשנגמרנו, ולבסוף הגענו למום שאפשר לעמוד, נתתי לו כמה שאפשר לסחוב והוא הלך חזרה לחוף. אני לעומת זאת, עם בוגי ביד אחת, רובה ביד השניה וסנפירים, לא ממש יכול לזוז הרבה. וככה 3 התקפות מעיפות אותי בשמחה לכל כיוון עם כל הציוד. ואני מסורבל עם הסנפירים נופל מצד לצד בקושי נושם חחחח... עד שבסוף העברתי לו קצת מהציוד ויצאתי מהמים סחוט מת.. אבל היה ממצא
למדתי לא מעט על האיזור ובכללי על צלילה.. אני זוכר למשל שירדתי פעם אחת וראיתי דג בינוני בול על הכוונת שלי, התמקדתי, ירדתי עוד קצת ושיחררתי יריה.... לצערי הכפפה הייתה קצת רופפת ככה שלא הרגשתי מי יודע מה, ואני לא יודע אם החץ ממש פגע, אני רק יודע שראיתי את החץ באדמה, ואת הדג מעולף נסחף לאיטו... הבאתי צלילה, שיחררתי את החץ בעדינות, אבל לא נשאר אויר לחפש ת'דג.. כשחזרתי למטה הוא נעלם :/ נו טוב.. חזרתי הבייתה עייף מת חחחח...
הלכתי לנסות לראות מה אני שווה היום. 8 בבוקר כמו שפיץ באוטו של חבר, נוסעים לחוף שנראה דיי פוטנציאלי כי הוא מפוצץ סלעים. 10 דקות של של סידור ציוד ותדריך מה אני הולך לעשות ואיפה (בכל זאת, הולך להיות תקוע שנורקל בפה שלא תמיד נוח לפלוט ולהחזיר.. מתחילים לשחות עד לעומק של איזה 3-4 מטר.. מתחיל לחשוב על זה שעם כל החג והכל לא יצא לי להתאמן על נשימות הרבה זמן.. עושה תרגיל של דקה ורבע ויורד. סיפור לשמור על העומק. בתור מתחיל בהתחלה פשוט נהנתי מהנוף. הרבה דגים צבעוניים שלא יצא לי לראות... הגיחות למטה דיי קצרות (20 שניות לכל היותר ) כי לא התאמנתי מי יודע מה :/ על כל מקרה, התחלתי לנסות ליירט על דגים. גילתי שזה לא הכי קחל לכוון את הרובה עם זרמי המים.. בסופו של דבר השארתי אותו יציב וחיכתי שאיזה דג יעבור על הכוונת. היו כמה פיספוסים דיי מרגיזים. מתישהו אחרי שעתיים, הדגים כבר התחילו להיעלם מהאיזור שהיינו בו, וחבר שלי נפצע מאיזה סלע ברגל. אז החלטנו לחזור. לפתע אני שם לב שהסחף גרר אותנו יופי.. 500 מטר בכיף מהחוף... כל אחד אחז בצד אחר של הבוגי והתחלנו לדווש כל אחד לפי היכולת שלו... זה היה מעייף בטירוף. הקרסוללים שלי לא רגילים למאמץ הזה. עניין של חישול... אם להתעלם מהכאב התקדמתי לא רע, אבל לו לא היו סנפירים ו-2 רגליים פצועות באיזור גיד אכילס. בתור אחד שספגג אינספור חתכים באותו מקום אני יודע כמה זה שורף, והתקדמנו דיי לאט כשאת רוב כח התנועה אני נותן. תוך כדי אני מסתכל למטה ורואה את כל הדגים הרציניים שבעצם נשארו במקום ואנחנו נעלמו מהם חחחחחחח... כשנגמרנו, ולבסוף הגענו למום שאפשר לעמוד, נתתי לו כמה שאפשר לסחוב והוא הלך חזרה לחוף. אני לעומת זאת, עם בוגי ביד אחת, רובה ביד השניה וסנפירים, לא ממש יכול לזוז הרבה. וככה 3 התקפות מעיפות אותי בשמחה לכל כיוון עם כל הציוד. ואני מסורבל עם הסנפירים נופל מצד לצד בקושי נושם חחחח... עד שבסוף העברתי לו קצת מהציוד ויצאתי מהמים סחוט מת.. אבל היה ממצא