אבל חברים שלי לא שוביניסטים! p-:
אניווי,כמו שכתבתי- אם זה עושה לכם טוב,אז יופי. פשוט עצוב לראות כמה זה עושה רע ללא מעט אנשים,וזה לא כזה אחוז קטן. עצוב לראות באיזה מתח אנשים מחכים לתוצאה,כאילו שזה מה שחשוב במשחק. אם אתה מרוצה מזה שראית את שחר פאר משחקת,זה סימן טוב-כי נהנית מהמשחק,ולא רק ציפית לתוצאה. אני לא מדבר על אנשים כמוך,אני מדבר על אלה שיושבים עכשיו שבעה על האליפות הזאת,ואתה תתפלא לגלות כמה אנשים כאלה יש כשמדובר במשחקים יותר פופולריים. למה לאמץ תחביב אם זה הורס לך את מצב הרוח,ובמיוחד כשהכישלון הוא לא שלך? זה באמת נראה לך הגיוני שאנשים חיים ככה? לא,לא עליך אני מדבר. אלה שלא מספיק להם שהיה משחק טוב אם אין אליפות,עליהם אני מדבר. אלה שיושבים ליד הרדיו,צועקים, קופצים,בוכים, שרים,שוכחים שיש עוד עולם מסביב. אלה שלא הולכים ללוויה ביום שיש משחק ``חשוב``. אלה שמתווכחים ``אנחנו נפתח לכם את התחת``/ ``לא, אנחנו נזיין לכם את הצורה``,כאילו שיש פה בכלל ``אנחנו``. עליהם אני מדבר.