אממ......ואולי לא?
דבר ראשון....למען הנימוס והסדר הטוב שלום..! אני עדי, 15, לונדון.. קרקאתי ת´הודעה, קראתי תגובות וזה כל-כך הזכיר לי הכל...החזיר אותי לאותם רגעים..לפני שנה בדיוק.. הוא הלך ממני ככה פתאום כי נחשפתי למוסיקה של אביב.. הוא גם אהב את אביב, אוהב.. ופתאום, גם אני אוהבת את אביב..לא לקח לי הרבה זמן כדי להתחבר למוסיקה וזה כל כך הפריע לו..שבזמן כל כך קצר אני הפכתי להיות משהו שהוא היה במשך שנים..אז הוא הלך ממני..ככה זה, עושים לך רצח אופי.. אתה מזוייף ולא אמיתי..ובלה בלה.. משיארים מאחורה בנאדם הרוס, שבור, אבוד..מנותק מעצמו..מחפש את עצמו, מחפש אותך שם שלא מקשיב, עקשנות וכבוד.. ...לא חבל? זה נראה לי עכשיו, במבט לאחור דיי בנאלי סתמי מאוד, מיותר אפילו, אבל הכאב שכאבתי, כל הכעס שהיה בי..זה לא סתם..זה היה אמיתי, יותר מדי.. זה כי שפטו אותי בלי להבין.. אני שכבר מגיל 6 כשהייתי מקשיבה לקלטת של אבא אמא,יש בי את האימג´ של ילדה קטנה בין ירןק אחד גדול עומדת וצורחת ´אנחנו דור מזויין´ ץץ עוברים האה, גדלים, מתבגרים, שוכחים..אני איבדתי אותו, ורק כשכבר היה מאוחר מדי הבנתי כמה אני שונאת שהוא לא שם, כמה אני שונאת שהוא כבר לא לידי, כמה אהבתי אותו..כמה רציתי לאהוב אותו.. אתה לא בוחר את האהבות שלך , הן בוחרות אותך... פעם חשבתי שזאת סתם קלישאה, היום אני כבר לא כל כך בטוחה בכל מקרה..אל תשפטו אנשים כל כך מהר..אל תחליטו שהם מזוייפים ולא אמיתיים ולובשי מסכות.. כולנו הרי לובשים מסכות..מודעים לזה או לא כולנו מכוסים בצורה כלשהי זאת הדרך שלנו לשרוד..אחרת נשאר חשופים ופגיעים, חלשים מתמיד.. צודקים..הכל פוזות..הם, אנחנו, הוא..ככה זה..פוזות..זה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו וכמה שנכחיש את זה ונתיימר להיות ´אמיתיים´ ו´כנים´..אנלא חושבת שנצליח להפטר מזה, כי אנחנו לא יודעים, כי אנחנו לא מבינים, כי אנחנו לא רוצים ובעיקר כי אנחנו לא צריכים... ישראל..תרגיש טוב יקירי..תהיה חזק.. אף פעם אל תפסיק, אל תפסיק לחלום.. לילה טוב ומתוק לכולכם..