בעל שתלטן

[Natural Blonde]

עם החלק הראשון שאני מדהימה אין לי בעיה

זה החלק השני שתוקע אותי. הדבר האחד שבאמת מפריע לי זה הביקורת שלו ולא אני לא סוגלת לקום ולהגיד אני לא אסבול את זה. אני מאמינה שמגיע לי הערכה פשוט לא מאמינה שיש גברים מושלמים ובמקום להרוס פה ולחפש חדש אני רוצה לנסות לתקן פה. הוא עכשיו מדבר על חופשה משותפת ושם לא יהיו נקיונות כביסות ובישולים. חושבת לנסוע איתו ולנוח. לראות איך יתנהג שם. אם האווירה תהיה רגועה אולי לנסות לדבר איתו ברוגע שם

 

[חיית בוקר]

את כ"כ מזכירה לי אותי....

לפני השינוי שבצעתי....הולכת על חבל דק, כל הזמן "אופטימית" שהכל איכשהו יסתדר, שעוד מעט תהיה תקופה יותר "קלה", ובעלי הקודם פחות יאשים אותי ויכעס...
וגם אני האמנתי שכל הגברים הם כמו בעלי הראשון (או כמו אבא שלי). אגרסיביים, והאמנתי שגם מי שלא נוהג באגרסיביות כלפי נשים- בטח "בחדרי חדרים", הוא אגרסיבי עם אשתו. זה לא נכון!!!! אני נשואה בשנית, לאדם מקסים, אוהב, מעריך ורגוע.... הוא מושלם??? ממש לא! וגם אני לא! אבל שנינו מוציאים אחד מהשנייה את הטוב שבנו! יש לנו תקשורת טובה. אנחנו מדברים על הכל באופן מכבד ובונה.
"יש חיה כזו"! יקירתי, אבל אם לא תעשי עבודה עם עצמך, את עדיין תמשיכי להמשך לטיפוסים אגרסיביים כמו בעלך, ולהיות "האשה הקטנה" שלהם!

 

[Natural Blonde]

אני לא אמרתי שכולם אגרסיביים

חס וחלילה. אמרתי שלכולם יש חסרונות. יצאתי בעבר עם בחור שהיה הכי לא אגרסיבי בעולם אבל גם הכי נטול יוזמה בעולם וזה חרפן אותי. כל סופש הוא חיכה שאני אחליט ואתכנן מה לעשות. היה עוד בחור שהיה הכי לא אגרסיבי בעולם אבל החברים שלו תמיד היו במקום הראשון. אז תמיד צריך להתפשר על משהו.את הקודמים לא באמת אהבתי אז למה להתפשר. את בעלי אני אוהבת אז אם כבר להתפשר שזה לפחות יהיה למען האהבה.זה שבקצב הזה עם הביקורת שלו האהבה אולי תעבור זה כבר עניין אחר. כשנגיע לגשר ההוא נחשוב מה לעשות

 

[נוסעת27]

כן, הוא מבקר אותה הרבה

ההבדל בין המצב שלך למצב שלה, שאחי אפילו ממש דוחף אותה לטיפול. למרות שהיא פחות דומיננטית ואסרטיבית ולכאורה זה נורא נוח ותורם להרמוניה של הקשר, הוא מאוד מודע לחסרונות שבזה (תלותית, לא מוצאת את עצמה מבחינת קריירה וכו'). מצד אחד טוב לו להיות עם מישהי שיודעת להתכופף, מצד שני הוא רוצה שתהיה אדם בפני עצמה, ושואף שהיא תחזק את העצמאות שלה. היה טוב אם גם הוא היה הולך לטיפול ומבין שיש לו בעיה או שתיים. אבל הפואנטה היא שלפחות יש לו כבוד ומקום למי שהיא כאדם והבנה שהיא צריכה לחזק את עצמה בדרך זו או אחרת. היא לא פונה לטיפול למרות שהוא ניסה לשכנע אותה מס' פעמים, כי היא, בניגוד אלייך, דווקא נהנית מהמקום התלותי הזה.
&nbsp
ההבדל בין זה לבין מה שאת מספרת, היא שלבעלך נוח שתיהי חלשה, תלותית ונשלטת. ואת זה הוא מעודד. את מוטיב בתוך הקשר שמתגמש לפי רצונו, ולא אדם בפני עצמך. האחיזה שלו בך כל כך אדירה שלא משנה מה אומרים לך כאן, או יגידו לך בחוץ, או שאת תגידי בעצמך, את תישארי בדיוק באותו המצב. הסיבה שאת מרגישה כל כך מוגנת איתו היא כי הוא נותן לך ללא הפסקה את התחושה שאת לא שווה מספיק או חזקה מספיק, ושאת זקוקה לו כדי להרגיש את הביטחון שאין לך. את זה הוא עושה בעזרת הביקורת הבלתי פוסקת, הטלת הסנקציות, החפירות והלוחמה הפסיכולוגית. הוא משכנע אותך בביקורת ובקיטורים האינסופיים שלו שלא שווה לך ללכת לטיפול "כי מה זה שעה עם מטפל אם אחרי זה הוא רק יחפור לי כל השבוע".
&nbsp
שעה עם מטפל זה המון. זה עצום. זה ללכת למישהו מקצועי שינער אותך ויפקח לך את העיניים. ילמד אותך להיות חזקה יותר, לתבוע את הזכויות שלך והרצונות שלך בקשר. במי יותר חשוב להשקיע בעולם הזה אם לא בעצמך?? אז שיקטר. ויקטר. ויבקר. ויתלונן עד שיישרפו לך האוזניים (בבית מרקחת מוכרים אטמים בכמה שקלים) כן. זה שווה את זה. ואם תחליטי להישאר בביצה הזאת תקבלי לפחות כלים איך להתמודד עם הביקורתיות, הסירוס האינסופי והשתלטנות.

 

[Natural Blonde]

בעבר הוא לא היה נגד טיפול

כל עוד זה היה עבורי. ברגע שסחבתי אותו לטיפול זוגי והעליתי טענות נגדו הוא התחיל להתנגד לטיפול. מפחד שיסיטו אותי נגדו. כנראה שהוא לא מסוגל להתמודד עם מצבים שבהם אין לו שליטה על מה שקורה. בהתחלה כשיצאנו תפסתי אותו כגבר סמכותי וקצת שתלטן.כשגרנו ביחד ואחרי שהתחתנו האמנתי שפשו יש לו אופי כזה קשה בעייתי. אבל עכשיו אני מתחילה לתהות האם זה באמת אופי בעייתי או דברים שהם הרבהיותר מעבר לזה. אני מתחילה לחשוב על ברצינו ללכת ליפול ולא לא בשביל הטיפול. מבחינתי זה יהיה מבחן. האםהוא יקטר יקטר וירגע ואז זה באמת אופי דפוק וטיפול יכול לתת לי כלים להתמודד עם זה או שהוא יעשה הכל כדי שאני לא אמשיך בטיפול ואז זה כבר באמת גבר שתלטן ואני באמת אצטרך לחשוב איך עם כל הכאב לצאת מהקשר הזה. אולי דווקא מבחן הטיפול הזה יבהיר לי חד משמעית את היחס שלו כלפיי.

 

[נוסעת27]

נשמע שסוף סוף נופלת לך תובנה או שתיים

אבל אני לא חושבת שלהסתכל על ללכת לטיפול כ"מבחן" שאת עושה לו זאת ראייה נכונה. כי הוא לא צריך מבחן- הקרקע למי שהוא מאז ומעולם הונחה לפנייך. וגם אם אחרי שבועיים שתלכי הקיטורים ידעכו זה לא אומר שזה פתר את כל הבעיות האחרות.
&nbsp
מה שאת משקפת בדברייך זה הכל סובב סביבו- אם אלך לטפל בעצמי זה בעצם כדי לבחון את התגובה שלו לזה.
לא!!! את לא הולכת בשביל זה. את הולכת בשבילך והגיע הזמן שתתני לזה לחלחל שגם את חשובה. עד עכשיו היית בקשר שהוחדר לך שאת לא חשובה מספיק, טובה מספיק וחזקה מספיק וזקוקה ל"גבר גבר" כדי להיות מאושרת (ובואו נודה בזה, את לא באמת מאושרת).
&nbsp
שאלת פה אם משהו שישתנה בך יכול לשנות את הדנימקה- וודאי! יש סיכוי, אבל הרבה עבודה לפנייך. הבנו שהוא נורא קשה ונורא חזק ובלה בלה. דינמיקה בין אנשים משתנה ממשהו יותר עמוק ואינטואיטיבי ולא בהכרח ממקום שכלתני. אדם עם ביטחון עודף מוצא עצמו עם אדם חסר ביטחון. לא במקרה. וכל אחד מהצדדים מתחזק במקום שלו- הביטחון העודף מתחזק, וחוסר הביטחון מהצד השני מתחזק. ואם אדם עם ביטחון עודף מוצא עצמו עם אדם בעל ביטחון חזק, משהו בדנימקה משתנה.
&nbsp
את מאפשרת לו לנהוג כמו שהוא נוהג. אני יודעת למשל שאם הייתי את כנראה כל פעם שהיה מקטר לי ומבקר ומציק ללא הפסקה הייתי מתחרפנת ורבה איתו. ואם זה לא היה עוזר הייתי פשוט קמה והולכת מהחדר או יוצאת מהבית ולא נותנת לזה להימשך כי זה היה מתיש אותי. ואם כל זה לא היה עוזר הייתי תוקעת אטמי אוזניים בהפגנתיות מול הפרצוף שלו. כי כל אלו פעולות שמציבות גבול ברור. וזה כבר השלב שהייתי מגישה מסמכי גירושים.
&nbsp
למעשה יש לי קטע כזה בעבודה, שאני עובדת עם מישהי שמבקרת אותי כל הזמן. אני יודעת שהיא עושה את זה כי היא מרגישה מאויימת, כי פרחתי שם בחודשים האחרונים, וזאת מעין טקטיקת הגנה. אבל הסיבות לא מעניינות אותי. אני מוכנה לספוג את זה עד גבול מסויים ואז דיי. אני בולמת את זה. אני פשוט אומרת לה שאני לא מוכנה לשמוע את זה יותר ושהיא מוזמנת להמשיך לדבר לקירות. בהתחלה היא נאבקה בי והמשיכה לקטר ולבקר ולהתלונן ופשוט המשכתי פעם אחר פעם להציב את הגבול והיום זה הרבה יותר מתון. ברור לי שהכל זה האופי הדפוק שלה ודרך ההתמודדות שלה, אבל עם כל הכבוד אין שום סיבה שאסבול את זה.
&nbsp
אבל את סופגת, וסופגת, וסופגת ונותנת לזה להימשך וזה גם עובד בסופו של דבר, טקטיקת ההתשה הזאת. אז מה את מצפה שישתנה? פשוט לכי לטיפול.

 

[Natural Blonde]

לא אמרתי שאני אלך לטיפול כדי לעשות לו מבחן

אמרתי שהטיפול שיעשה בשבילי יכול גם לשמש כמבחן. אם הוא יקטר קצת ויפסיק זה משהו אחד. אם הוא ישתולל ולא ירפה זה משהו אחר. זה יעזור לי להבין מול מי אני עומדת. ברור שהיפול הוא עבורי בעיקר כדי ללמוד אך להתמודד עם הביקורת שלו אבל במקביל לזה התגובה שלו גם תלמד אותי הרבה

 

[מפלצת או ילדה]

אני מציעה לשנות

טרמינולוגיה. מעתה אל תאמרי 'ביקורת' - תאמרי מאמצי אילוף.
הוא מנסה לאלף אותך להיות השפחה השפוטה הכנועה שלו, המייחלת לאהבה ופרגון, דרך הפעלה מודעת לחלוטין של חיזוקים שליליים. הוא לא עושה את זה מ'תמימות', כי 'ככה המוח הקדום שלו מורה לו לעשות'. הוא מפעיל עליך לחצים לגמרי מכוונים משום שהוא רואה שזה מוריד אותך, וזה בדיוק מה שהוא מעוניין להשיג.

 

[יעלת חן מתוקה]

יקירה

אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שכתבו לך כבר. אני גרושה מזה מספר שנים אחרי תהליך גירושין ארוך מורכב ומסובך מבעל שתלטן ואלים . לדעתי את נמצאת כעת ב"אזור הנוחות" ועל כן קשה לך לצאת ולעמוד מול המראה ולראות את הדברים כפי שהם. אחת השיטות של השתלטנים היא באמת ליצור לך אזור נוחות כזה- הם מפרנסים טובים , מאפשרים לך לא לעבוד סוגרים אותך בבית , מתמודדים בעצמם עם העולם החיצון ומבחינות מסויימות זה מאוד נוח וקל אבל לאט לאט את מאבדת את עצמך את קולך ואת מקומך, גם בקשר וגם בעולם. זה בסדר גמור להיות עקרת בית אם מכבדים ומוקירים אותך ואת מקומך ותרומתך. זה לא מה שנשמע המצב. אני מציעה שתצאי לטיפול. אם הוא לא מוכן לשלם לטיפול פרטי לכי לטיפול במרכז לשלום המשפחה בעירייה במקום מגורייך . זה חסוי והוא לא חייב לדעת שאת הולכת. במקביל תתחילי לחפש עבודה. ולאחר מכן לאחר שתתחזקי את תוכלי לבחור האם את נשארת עם השתלטן הזה והוא יוכל לבחור האם להשתנות ולהתאים את עצמו לאישה החדשה שצצה לו או לאבד אותה. אגב בחלק מן המרכזים הללו יש גם טיפול בגברים ה"שתלטנים ". כמו כן אני ממליצה לך בחום רב אם אין לה עדיין ילדים לא להיכנס להריון בינתיים , עדיף ילד מהפריית מבחנה מאשר ילד לאבא שלתלטן. המון בהצלחה , מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.

 

[מריוס זכריה]

לעניות דעתי כל המחשבות על לשנות את בעלך הן חסרות סיכוי

גם טיפול (זוגי או פרטני) לא ישנה אותו.
&nbsp
לכל היותר אפשר ללמד את שניכם קצת יותר לכבד את השני. אבל זה יכול לקרות רק בתנאי ששניכם מקבלים אחד את השניה כמו שאתם. ללא ביקורת, בוז, או התנשאות.
&nbsp
הוא לא יהפוך את עורו. את צריכה לקחת את זה בחשבון.
אם, נניח, את מרגישה ששיפור של 20% אצלו יעשה מבחינתך את ההבדל, אז יש טעם לטיפול. אבל אם את רוצה לשנות אותו יותר מזה - זה לא יקרה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il
&nbsp

 

[אמרלדה]

טוב. קראתי בקפידה את השרשור עד שהגעתי למשפט

"גם ללכת לטיפול לבד אני לא יכולה כי הוא לא מרשה. הוא בטוח שאני אסלףאת המציאות והוא לא יהיה שם בשביל להגונן ושאז רק יסיטו אותי נגדו".

מסכימה לגמרי עם חובטת שהתיאור הזה מעמיד אותך במצב שונה לגמרי וחמור הרבה יותר ממה שהצגת בתחילת הפוסט.

הסתכלתי בהמשך השרשור בלי לקרוא אותו, ורק לפי הכותרות הבנתי שאנשים כותבים לך ביקורת, ואת מגנה עליו או על עצמך.
סליחה, אבל אם באת הנה כדי לחפש תומכים במצב אז סליחה שרובנו לא תומכים בו.

המשפט למעלה, וגם משפטים אחרים שמצביעים על כך שאת עובדת כמו שפחה בבית ומקבלת קיטונות של רותחין, מבהירים לגמרי שאת חיה בסוג של אלימות במשפחה. וכמו הרבה נשים שכותבות כאן, זה שאת אוהבת אותו וזה שאת רוצה ב"שלום" מהווים בשבילך תירוץ נפלא לחיים האלה.

ועל זה נאמר: "זה כל כך ייגמר בבכי".

זה סיום עתונאי מצוין, כמובן, אבל לי זה לא מספיק, כקוראה. את מעצבנת אותי. אז מה שאת צריכה לעשות זה ככה:
1. ללכת לתמיכה בנעמ"ת או בוויצ"ו, שם התשלום סמלי.
2. לבקש מהם תמיכה ועזרה בקשר למה שקורה בבית ואיך כדאי להמשיך מפה (כלומר, איך כדאי לחשוב על לא להמשיך מפה)
3. לבקש מהם תמיכה ועזרה במציאת עבודה. את חייבת להרגיש שווה משהו וגם להרוויח משהו בעצמך כדי להיות מסוגלת לעמוד מולו.
בהצלחה.

 

[חיית בוקר]