בעל עצבני
הי לכולם,
אני בת 32 ונשואה חצי שנה. מצד אחד אני מאוד אוהבת את בעלי. היחסים ביננו תמיד היו מאוד אינטנסיביים בכל תחום. מצד שני האינטנסיביות הזו מאוד שלילית כשמדובר בחיכוחים. הריבים בלתי נסבלים. כבר היינו בטיפול זוגי לפני שבחרנו להתחתן והגענו למסקנה שהוא חרדתי ומוציא את זה באגרסיביות (בד״כ עלי) ואני בעלת הפרעת קשב כך ונוטה לעשות טעויות מחוסר תשומת לב. אותם טעויות שלי מתפרשות אצלו כחוסר זהירות וגורמות לו לפקפק ביכולתי העתידית להיות אמא. אחרי שנה של טיפול זוגי הגענו למצב טוב יחסית של הבנה הדדית. הבעיה היא שאני לא מרגישה שהוא קיבל עדיין את המגבלות שלי. אני מבינה שהוא חרדתי ומקבלת את זה אצלו. אבל אני לא מקבלת את מטחי העצבים שהוא מוציא עלי מתוך תסכול.
רק כדי שיהיה ברור על איזה טעויות מדובר:
דוגמא 1: לבשתי שמלה ארוכה ודרכתי עליה תוך כדי הליכה מהירה. לא קרא כלום אבל פוטנציאל הנפילה היה מספיק בכדי שהוא יתעצבן ויצעק עלי שאני לא אחראית שאני לובשת בגדים כאלו.
דוגמא 2: היינו במוזאון וביקשו לצלם ללא פלאש. צילמתי עם האייפון ובאחת התמונות בטעות נדלק לי הפלאש. זה היה מספיק בכדי לקבל הרצאה על כך שאני עושה טעויות ואני היחידה שעושה אותם ואיך אפשר לסמוך עלי.
לסיכום: בחרנו אחד בשני ולפעמים ברגעים של ריב אני שואלת את עצמי אם התפשרתי. אני אוהבת אותו אבל לא רוצה לחיות את החיים שלי ככה. מצד שני אני פוחדת לעזוב ולהתחיל בגיל 32 הכל מהתחלה.
מה עושים?
הי לכולם,
אני בת 32 ונשואה חצי שנה. מצד אחד אני מאוד אוהבת את בעלי. היחסים ביננו תמיד היו מאוד אינטנסיביים בכל תחום. מצד שני האינטנסיביות הזו מאוד שלילית כשמדובר בחיכוחים. הריבים בלתי נסבלים. כבר היינו בטיפול זוגי לפני שבחרנו להתחתן והגענו למסקנה שהוא חרדתי ומוציא את זה באגרסיביות (בד״כ עלי) ואני בעלת הפרעת קשב כך ונוטה לעשות טעויות מחוסר תשומת לב. אותם טעויות שלי מתפרשות אצלו כחוסר זהירות וגורמות לו לפקפק ביכולתי העתידית להיות אמא. אחרי שנה של טיפול זוגי הגענו למצב טוב יחסית של הבנה הדדית. הבעיה היא שאני לא מרגישה שהוא קיבל עדיין את המגבלות שלי. אני מבינה שהוא חרדתי ומקבלת את זה אצלו. אבל אני לא מקבלת את מטחי העצבים שהוא מוציא עלי מתוך תסכול.
רק כדי שיהיה ברור על איזה טעויות מדובר:
דוגמא 1: לבשתי שמלה ארוכה ודרכתי עליה תוך כדי הליכה מהירה. לא קרא כלום אבל פוטנציאל הנפילה היה מספיק בכדי שהוא יתעצבן ויצעק עלי שאני לא אחראית שאני לובשת בגדים כאלו.
דוגמא 2: היינו במוזאון וביקשו לצלם ללא פלאש. צילמתי עם האייפון ובאחת התמונות בטעות נדלק לי הפלאש. זה היה מספיק בכדי לקבל הרצאה על כך שאני עושה טעויות ואני היחידה שעושה אותם ואיך אפשר לסמוך עלי.
לסיכום: בחרנו אחד בשני ולפעמים ברגעים של ריב אני שואלת את עצמי אם התפשרתי. אני אוהבת אותו אבל לא רוצה לחיות את החיים שלי ככה. מצד שני אני פוחדת לעזוב ולהתחיל בגיל 32 הכל מהתחלה.
מה עושים?