בעל לא סובלני

[ANONIMIT LEREGA]

בעל לא סובלני

אתמול חזרתי הביתה אחרי שעתיים שלא הייתי, ואני שואלת את הבעל איך היה עם הילדה (בת שנה ו- 3 חודשים). תגובתו - "היא היתה ילדה רעה". אני בהלם, "למה אתה מתכוון" ? "היא לחצה על הכפתור של הגז כמה פעמים אחרי שהסברתי לה שאסור וגם צעקתי עליה, היא עשתה את זה בכוונה. אח"כ היא צבטה אותי בחזה והסברתי לה שזה נורא כואב אבל היא המשיכה. הדגמתי לה כמה זה כואב ובכל זאת היא המשיכה. היא היתה ילדה מאד רעה". בעלי הוא אדם רגוע בדרך כלל, והייתי ממש המומה מתגובתו. נורא התרגזתי עליו שקרא לה ילדה רעה וניסיתי להסביר לו שאם היא בודקת את הגבולות ומנסה זה לא הופך אותה לילדה רעה. כמה שניסיתי להסביר לו אני לא בטוחה שהוא הבין. בסופו של דבר הוא הודה שאולי השתמש במינוח לא נכון אבל זה לא משנה את הרגשתי שככה הוא חושב בפנים. מיותר לציין שהיא ילדה טובה ומקסימה וקצת שובבה בזמן האחרון. מה עושים ? לא לגבי הילדה - לגבי הבעל.

 

[לאה_מ]

אולי תלכו ביחד לאיזו סדנה להורים

(בדומה לסדנאות שמקיים מכון אדלר או מרכז לייף סנטר) - כך זה גם יתפס כמשהו שעושים על בסיס זוגי, ולא כאילו את מנסה "לתקן" משהו אצלו (שעלול להתקל באנטגוניזם מצידו).

 

[אפרתש]

תומכת בהצעתה של לאה, ועוד

בנוסף לסדנא, אני מציעה לחשוף אותו לעוד הורים. כמו שאת וחברותייך משתפות אחת את השניה במה שעובר על הילדים, תדאגי שגם בעלך יהיה נוכח בשיחות האלה. אולי אם הוא יספר "כמה היה לי קשה איתה! היא כל הזמן לחצה על הכפתור" ומישהו אחר יאמר "זה שום דבר! שלי הוציאה את חוט החשמל של הטלויזיה!", בעלך יתחיל להבין שככה זה ילדים. חוץ מזה את צריכה לאט לאט להעביר לו שהילדה שלכם היא ילדה טובה, ולא אומרים על ילד שהוא רע. בטח שלא על ילד בן שנה ורבע. ואני לא ממש יודעת איך עושים את זה.

 

[אוריאן וגלי]

ואותי מעניין משהו אחר...

מה זאת אומרת "הדגמתי לה חזרה כמה זה כואב"? אני מאוד מקווה שזה לא אומר שהוא צבט אותה בחזרה ע"מ שתראה כמה זה כואב... אין לדעת, לפעמים, אם הילדה היתה כל כך "רעה", יתכן והוא גם איבד את סבלנותו. אני מקווה שלא. ולענייננו-יש באמת להבהיר לו שלא אומרים על ילד שהוא רע, מקסימום אפשר לומר שהיא היתה מאוד שובבה, ולא הקשיבה למה שאמרתי. זה באמת מכעיס ומתסכל, אך תמיד יש לזכור כי זו ילדה בת שנה ושלושה חודשים-ממש תינוקת, ושזהו אכן גיל בו בודקים גבולות ללא הרף. מזווית אישית אני יכולה לומר שמאז שגלי (היום בן שנה ושבעה חודשים), היה בן חצי שנה נעלמו לי מהבית כל העציצים, כל השקעים מכוסים,(גם בגלל ההיבט הבטיחותי אבל בהחלט לא רק...הוא פשוט עוקר את השקעים מהקיר...) ובקיצור-הילד שובב בצורה מאוד מאוד מסוכנת. ועדיין,למרות שאנו לפעמים ממש מותשים ממנו, לעולם לעולם ולעולם לא אמרנו יותר מ"אוי גלי מה יהיה!..." וחזרנו על ההסברים שלנו שוב ושוב. מה שאני מנסה לומר זה שיש לי את ההרגשה שיש לכם ילדה שובבה וסקרנית, שזה נפלא, ושאתם בהחלט רק בתחילת הדרך מבחינת בדיקת הגבולות שלה. צריך ללמד את הבעל לגלות ה-מ-ו-ן סבלנות ואורך רוח. והעיקר- זו תקופה שעוברת. מקווה שעזרתי במשהו.(לא יודעת למה יצא לי מודגש-להתעלם מזה...)

 

[ליליה והגמדים]

קראתי את התגובות

אני אולי רדיקאלית בנושא אלימות של גברים, אבל הוא היה פשוט עף אצלי מהבית. "הדגים לה בחזרה"? איום בתלונה במשטרה אם הוא לא ניגש לטיפול, יכול לעבוד.... אני כולי אמפטיה למצוקה של "אנונימית לרגע" אבל לצערי לא אופטימית כמו חברותי כאן. גם אם היא תלך איתו לקבוצת הורים "עבור שניהם", סביר שזה יגמר באנטגוניזם מצידו. הדפוס שמעמיד גבר בוגר מול תינוקת בת שנה ו-3 בעמדה בה הוא מפעיל עליה אלימות או מגיע לרמות תסכול שגורמות לו לפעולה לא רציונלית ולא סבירה של "ריב" עם הילדה ונסיון "להוכיח לה", דורש בדרך כלל תהליכים רצוניים ועמוקים יותר מאשר קבוצת הורים. אולי סנקציה משמעותית יכולה להוות טריגר לטיפול. אולי לא. אישית, הייתי פוחדת פחד מוות להשאיר בהשגחתו את הבת שלי. אבא או לא אבא.

 

[שירהכ]

ליליה את ממש מגזימה

כולנו מאבדים את העשתונות מול ילדים לפעמים. בעיקר עם ילד ראשון בעיקר בגיל הזה כשעוד לא מבינים ממש את הדינמיקה הילדותית. מה שחשוב זה שידבר עם הורים אחרים. אולי קיאה משותפת בפורומים? אני הייתי בטוחה שהילדה שלי הכי קשה בעולם -עד שהתחלתי לקרוא פה וגם לדבר עם עוד אימהות ואז הבנתי שהיא פשוט ילדה נורמלית.

 

[ליליה והגמדים]

"איבוד עשתונות"

זו מכבסת מילים לאלימות? לא הגזמתי, לצערי.

 

[שחר של עמית]

בענין הזה אני מסכימה עם ליליה

גם לי צרם מאד הביטוי המקורי בהודעה של "מדגים לה". עם כל המכות שבני (2.5) נתן ונותן, אני מעולם לא "הדגמתי" לו שמכה זה דבר כואב. אמרתי, הרחקתי, כעסתי לפעמים - אבל מעולם לא המחשתי פיזית שזה כואב. אני חושבת שילד ש"מדגימים" לו שמכה כואבת, מפנים בעיקר דפוס של אלימות, ושמי שחזק יותר - גובר. לא יודעת איך הייתי מגיבה באותה סיטואציה (ובמובן הזה אני שמחה שנחסכה ממני אפילו ההתלבטות

).

 

[טאשקה]

אני כן חושבת שאת רדיקאלית מדי בנושא

וכן, כולנו לפעמים מאבדים את העשתונות במידה זו או אחרת. גם לי לקח קצת זמן להבין שבני הגיע לגיל שנתיים... אז התחלתי לקרוא יותר חומר בנושא... בעלי חשב בהתחלה שצריך לנהוג אחרת ממה שנהגתי וצריכים להיות פשוט יותר קשוחים איתו...אך אחרי שהתחיל גם הוא לקרוא ולהתעניין יותר בנושא גישתו השתנתה לגמרי!!! לדעתי אפשר להתחיל בקבוצת הורים, כי לפעמים עוזר לשמוע שלא רק הילד שלך "בודק את הגבולות" משם להמשיך הלאה.

 

[ליליה והגמדים]

יש הבדל בין קשיחות לאלימות

 

[עמית@]

נוטה להסכים עם ליליה.

"ילדה רעה"? "הדגמתי לה כמה זה כואב"? היא בת שנה ושלושה חודשים! מאוד בעייתי וגם אני לא הייתי משאירה אותה איתו לבד.

 

[mishtal]

../images/Emo45.gif

 

[א אוהל]

גם אני מוצאת עצמי מסכימה עם ליליה

די נחרדתי ממה שסיפרת. נראה לך שיש סיכוי לטיפול?

 

[irisgh]

מסכימה לגבי ההדרכה.

בעלך נשמע בנאדם לוגי, אולי, אבל מאוד לא מפותח מבחינת ההבנה של מה שעובר על אנשים אחרים. ובפרט על ילדים. הוא מפרש אותה כאילו: א. היא אדם מבוגר שחושב כמו אנשים מבוגרים. ב. הוא חווה עצמו במרכז, ואותה כעושה דברים לו. מבחינות רבות הוא בעצם חושב כמו ילד. גם הילדה חווה עצמה במרכז

ובודקת איך הדברים ביחס אליה

. וכמו שאמרתי לבעלי המון פעמים: לגבי הילדים יש לי עדיין תקווה שהם יגדלו מזה ... אצלו זה לא קרה מעצמו. אז צריך לבדוק איך בכל זאת הוא יוכל להיות אבא עבורה (להבדיל מחבר חזק יותר. חבר חזק - יש לו יותר כח לכפות את רצונו, אבל דרגת התפתחות פסיכולוגית דומה. הורה אמור להיות הרבה הרבה יותר מפותח פסיכולוגית, כדי שיוכל להיות הורה טוב. להבין מה עובר על הילדה, כאשר היא עצמה עדיין לא מבינה) בעלך לא מבין מה רמת ההבנה של ילד. למה בעצם זה כיף ללחוץ על כפתור הגז. מה זה בכלל למשוך תשומת לב. למה ילדים צריכים למשוך תשומת לב, אפילו אם זו שלילית, ומבחינתם כל תשומת לב עדיפה מהעדרה. נשמע שהוא צריך שיעזרו לו להבין מה מתרחש אצל הילד. אני מכירה זוג הורים שהתלוננו שהילדה מתרוצצת כל הזמן, ולא יושבת במקום אחד. זאת הבת הראשונה שלהם, ומעצבן אותם כמה שהיא קופצנית. מה לעשות, ילדים הם קופצנים. אם מצפים שהיא תתנהג כמבוגר, אז באמת יוצא פה מבוגר מאוד קופצני. בעיני, כאם לשני בנים, אותה ילדה היא רגילה לגמרי ברמת הקופצנות שלה, בהשוואה לילדים אחרים. ילדים הם נושא שצריך ללמוד. כפי שנשים הן נושא שצריך ללמוד. כפי שגברים הם נושא שצריך ללמוד. האם הוא רואה שיש הבדלים בין אנשים? או שבעיניו את כולם פשוט צריך לחנך, והם אמורים להיות, בסופו של תהליך החינוך, זהים? הרעיונות שנתנו לך - קבוצה משותפת לכם, שתוכלו (שניכם) להתפתח בתוכה בהורות שלכם. חלוקה עם הורים נוספים. כל אלו רעיונות טובים. אולי אפילו הכרחיים. האם הוא אדם שמוכן ללמוד נושאים? סקרן? הבעל שלי, הוא אדם שמאוד אוהב ללמוד. האינטואציה שלו פחות מפותחת משלי, לדעתי, אבל מכיוון שהוא מוכן ללמוד, הוא למד על ילדים ואיך הם מגיבים בשלבי ההתפתחות השונים, וזה עזר לו להתנהג באופן תואם. מה הנקודות החזקות של בעלך? מה הדרך שלו להתפתח ולהשתפר בדברים שהוא מעוניין בהם?

 

[אלדורית]

../images/Emo45.gif

אפילו שלא אני שאלתי את השאלה, אני רוצה להודות לך על התשובה, איריס, שהינה מרתקת ומאירת עיניים באופן כללי. עכשיו עשית לי חשק לשאול לגבי ענין אחר (תיכף, בנפרד).

 

[irisgh]

נעים לשמוע ../images/Emo13.gif

 

[בימבילי]

לדעתי זה מפחיד בשני מישורים -

אחד - שמדובר באלימות ובהתנהגות א-נורמלית של אב לילדה קטנה. השני - הילדה בת שנה ושלושה חודשים. מה היה כל הזמן הזה? הוא התנהג אחרת לגמרי? את ציינת שבעלך "אדם רגוע בדרך כלל" אז איך יוצאת ממנו תגובה כל כך אלימה, איומה ומפחידה, ועוד לבתו הקטנה והרכה? אני גם הייתי נזהרת מלהשאיר אותו לבד איתה בתקופה הקרובה והייתי מצפה לאבחון פסיכיאטרי. מקווה שאני לא נשמעת נוקשה מדי אבל בעיני זו תגובה שחורגת בקיצוניות שלה מטווח הרגשות המקובל של הורה - ילד. אל תקלי ראש.

 

[לורליי43]

תשאלי אותו אם הוא מוכן לקרוא ספרים

לגבי הגיל הזה. יכול להיות שהוא מושפע מאיך שחינכו אותו, כל מיני תגובות אוטומטיות שהוא הטמיע, חזרה על מה שחווה כילד. בסך הכל, אדם שלא ממש מבין מה זה ילד, ומהי התנהגות טבעית לגמרי לילד, יכול לפרש את מה שהוא עושה דרך זוית ראייה של מבוגר- ולהגיע למסקנות לא נכונות. בסך הכל את מכירה אותו ויודעת איזה בן אדם הוא, ואם יהיה מוכן ללמוד ולשמוע.

 

[טאשקה]

../images/Emo45.gif