בעלי (סיבוב 302954230598)

Mנטה

New member
בעלי (סיבוב 302954230598)

אתם מכירים את זה שאתם מדברים עם מישהי, מישהי שאתם מכירים טוב, ממש טוב, אולי אפילו אחותכם או השכנה של אמא שלכם... מישהי שאתם מכירים את בעלה עוד מלפני שהם התחתנו בכלל... ואז היא אומרת משהו בסגנון "בעלי חושב ש..." או "בעלי צריך להגיע..". למה ? אני לא מבינה את זה ! כשאני מדברת עם אחותי, עם אמא שלי או עם כל אחד שמכיר את אחי, אני לא אומרת "אחי צריך לבוא" אלא את שמו. למה הן אומרות "בעלי" ? לפעמים זה גם "הבן שלי". למה ??? אתמול היו אצלי אורחים, משפחה שפעם היו אצלי בטיפול. אני מכירה אותם מזה מבפנים, כמו שרק בטיפול. באה האמא עם חלק מהילדים. האבא היה צריך לאסוף אותם אח"כ. ואז היא אומרת לי: בעלי צריך לבוא. כאילו דאאאא. למה לא להגיד את השם שלו ? ומילא אתה, אבל זה קורה גם עם חברות טובות וגם עם בני משפחה. יש לכם הסבר ?
 

Mנטה

New member
ואם כבר ב"בעל אידאלי" עסקינן

הרי שהתמכרות חדשה באה לעולם, והערב אנחנו עם ...... (מחיאות כפיים סוערות !) קבלו את אוסקאאאאאר ווייייילד ! America had often been discovered before Columbus, but it had always been hushed up.
 

shellyland

New member
לא.

לא מכירה. הן כולן קוראות לו בשמו. מלבד צימעס, כשהיא אומרת "בעלי לא מרשה לי".
 
רק אלי הוא בא בחלום, הא??? ../images/Emo8.gif

היה מוציא אותי מהדעת חבר שכבר הכיר לנו היטב את החבר שלו ועדיין כל פעם אמר עליו "חבר שלי משה" במקום סתם "משה". עד היום זה ביטוי ביני לבין הבעל...
 
יש לי חברה טובה וקרובה

שמכנה את אחיה: אח שלי, רוברט (שם בדוי). אבל היא עושה את זה כהומאז' לאופרות הסבון, בהן יש להציג מפעם לפעם את הדמויות לצופים החדשים.
 
יש לי חברה טובה וקרובה,

והבת שלה חברה הכי טובה של הבת שלי, ולפעמים כשהיא מספרת משהו על הילדים שלה היא אומרת "הילדה שלי", או "הילד שלי". היא בד"כ משתמשת בשמות, אבל לעתים קרובות זה מתפלק לה ככה בטבעיות. אותי זה די משעשע.
 

Mנטה

New member
אותי זה קצת מעצבן

אבל אולי אני שומעת בזה דברים שאין שם. הכי מטריף אותי כשאחות של גיסתי אומרת את זה, היא יכולה להתייעץ אתי שעות על הילד שלה ואז לקרוא לו בשמו, ואז חצי שעה אחרי זה כשעוברים נושא להגיד "הילד שלי..". זה מטריף אותי.
 
הצד השני מעצבן לא פחות אגב

אנשים שמדברים על אנשים שלא שמעת את שמם בחיים וקוראים להם רק בשמם בלי שום אזכור מי הם ומה הם וגורמים לך להרגיש כאילו אתה לא יודע משהו שאתה אמור לדעת. (אופס שלי. את עושה את זה. הרגשת?? נדמה לי שקצת בגלל זה הייתי "סנובית" באותו יום. הרגשתי מחוץ למשחק שלך ושל עידן)
 

shellyland

New member
מואה?! באמת?!

לא מתאים לי. בד"כ אני נוטה לשתף את קהל הנוכחים בנושאי השיחה, גם כשהם לא מוכרים להם (תשאלי את רקוט). יכול להיות שבגלל הנסיבות הרגשתי שאת "חלק" יותר ממה שאת באמת.
 
../images/Emo45.gif

חייבת להודות - אני שונאת כשזה קורה, שכל האחרים מרכלים בשמחה על מישהו שאני לא מכירה, ומעלים בדיחות פרטיות מעברם המשותף. אני קוראת לתחושה הזו "פגישת מחזור של בית ספר אחר". במקרה ששלי הזכירה - לא רק שהנוכחים נמנעו מכך, אלא אף נתנו סקירה על כל נושא עוד לפני שהספקתי לשאול.
 

shellyland

New member
אם להיות חלק מ"העולם שלי" זאת מחמאה

אז כן. יש כאלה שיראו בזה עלבון.
 
והיא הנותנת ../images/Emo20.gif

דווקא כשמדובר במישהי, שאת בעלה את מכירה עוד לפני שהיא הכירה אותו, מובן שבעתיים הצורך שלה להזכיר לך שהוא "יותר שלה". ובסיטואציה של הטיפול המשפחתי, מובן הצורך לנפנף בזה שהם משפחה, ולהזכיר לך שלמרות שאת מכירה אותם ממש טוב, את לא בפנים. משחקים שאנשים משחקים בלי להיות מודעים אליהם.
 

ailag

New member
דוקא לי מציק יותר

שיש אנשים (שמכירים אותנו) שמתקשרים הביתה ושואלים: אפשר לדבר עם אמא? או שבשיחה שוטפת מתייחסים לאמא שלי בשם "אמא" ולא בשמה הפרטי. אני בת 23! הקטע של "בעלי" נראה לי סתם שוויץ. לא שאני מבינה מה יש להשוויץ בזה, אבל ניחא. משהו כמו הזוגות האלה (במיוחד בגיל יותר צעיר) שישתדלו להתנשק בדיוק כשיש המון אנשים מסביב ולהדחף להם בדיוק מול העיניים כדי שיראו אותם, שיהיו להם עדים.
 

צימעס

New member
ולי מציק אפילו יותר

שיש אנשים שמתקשרים הביתה ושואלים: אפשר לדבר עם אמא?
 
למעלה