בעלי מאוהב באחרת

[בעלי מאוהב באחרת]

בעלי מאוהב באחרת

לפני יומיים נפלה עלי פצצה, חרב עלי עולמי. אישי אהובי מזה כ 24 שנים מספר לי שהוא מאוהב באחרת. האמת שהוא לא ממש סיפר, ידעתי הכל לבד פשוט קיבלתי אישור לחששותי ולמחשבותיי. כבר יומיים שבא לי למות, לא אוכלת בקושי שותה בוכה הרבה. לא יודעת איך דבר כזה נפל עלי, למה זה מגיע לי? מה עשיתי לא טוב? איך הייתי אטומה ולא ראיתי? האם אני אשמה שנגררתי לשיגרת החיים ולא נלחמתי על הזוגיות שלי?
הרגשות כל הזמן משתנים, פגיעה , אכזבה , כישלון , כעס, עלבון השפלה ועוד. ממש קשה לי להתמודד עם הדבר הזה שנפל עלי בשיגרת חיי העמוסה, שנראתה לי כשיגרה אומנם קצת מבאסת אבל יציבה.
ההרגשה כ"כ מכאיבה, בעלי לא בגד בי פיזית עם אישה אחרת בעלי בגד בי ריגשית. ללבו נכנסה אחרת. ללב שתמיד היה רק שלי, ללב שאני כ"כ אוהבת, לבעל שאני כ"כ סוגדת יש מישהי אחרת.
הוא טוען שהוא עדיין אוהב אותי אבל במקביל אוהב אחרת, אני פשוט לא יודעת איך מתמודדים עם ידיעה כזו??? לא יודעת מה לעשות, מה להגיד. מצד אחד רוצה להילחם עליו, על ליבו מצד שני חושבת שאולי הוא פשוט לא אוהב אותי יותר ולא חייב להישאר בגלל ... ( הילדים, ההורים, הסביבה ...)
מישהו/י הייתה במצב דומה לשלי? אשמח לכל רעיון ועזרה.

 

[The new Rainbow]

לא, אבל מצבי לא גרוע פחות. צרת רבים חצי נחמה?

עברו שלושה שבועות מאז בעלי עזב את הבית, אותי, ממש במפתיע, בעקבות איזשהו וויכוח מטופש והודיע לכל המשפחה שלו שהוא מתגרש ממני.
אחרי שבוע וחצי הוא רצה לחזור.
עכשיו, הוא התהפך בחזרה.
כל יום הוא משנה את דעתו, כל יום הוא מתהפך בהתנהגותו. פעם הוא רוצה שנשב ונדבר על כוס תה ופעם הוא ממשיך להאשים אותי בכל מה שקרה. לא לוקח אחריות על כלום, מתנהג כאילו אנחנו חבר וחברה, ידיד וידידה, שותף ושותפה לדירה.
אני משתגעת מזה.
יאמר לזכותי שבכל התקופה הזו לא ניבלתי את פי ולא התנהגתי כמו מישהי שכועסת על בעלה שעזב אותה ואת הבית פתאום ללא התראה. השבוע... קצת התפרצתי עליו. כמה אפשר עוד להפנים ולהחזיק?! גם אני בנאדם עם רגשות.
עכשיו, הוא זרק אליי את הכדור ואמר לי "אני לא לוקח כעת החלטה. את אדם חופשי, תחליטי מה שאת רוצה". ואני מרגישה שזה כ"כ לא פייר..אתה קמת והלכת, למה אני צריכה לעשות את זה?!
כדי שהמצפון שלו יהיה נקי ?! הוא זה שצריך עכשיו ללכת לעו"ד ולכל העניינים הללו... למה שאני אעשה את זה ?! רק כי הוא לא רוצה להתמודד עם מצפונו ועם המצב?!

הוא בעצם השאיר אותי בין הפטיש לסדן: "או שתעשי משהו, או שתתמודדי עם המצב כמו שהוא, אנחנו נשארים ככה".
עברתי 7 ימי אבל, בדיוק כמו שאת מתארת - בכי ללא הפסקה, לא לדבר על חוסר אכילה מוחלט+חוסר יכולת לקום מהמיטה להתקלח. אני חלשה עכשיו מכדי לקום וללכת לרבנות, כי אחרי הכל אני היא זו שנקלעה למצב הזה. הוא גרם לנו לזה, אז למה אני היא זו שצריכה לעשות את הצעד הזה?!

זה פשוט מתסכל אותי.

אין לי הרבה מה לומר לך יקירתי.
אני רק יודעת שלכאוב ביחד...אול קצת כואב פחות.
אני שולחת לך את מעט הכוחות שנותרו לי ומקווה שתעברי את המשבר הזה כמה שיותר מהר!

מה יהיה איתנו? מה יהיה איתי?
אני פשוט מרוסקת. אני הכי נמוך שאפשר.
עד שקצת התאוששתי והרמתי את הראש...שוב זה נופל עליי.
הכאב הזה. הכאב השורף בחזה.

 

[ג נ 1958]

ומה את מתכוונת לעשות עם זה?

איך בכוונתך להתעמת עם הנושא?

 

[The new Rainbow]

נכון לעכשיו...

אין בכוונתי בימים אלה לעשות דבר.
אני לא מספיק חזקה נפשית בשביל להתמודד עם הסיטואציה הזו של ללכת לעו"ד ולרבנות.
מציק לי גם שהוא זה שקם והלך ורצה להתגרש ופתאום הוא זורק את הכדור עליי, ומבקש ממני להכריע את הכף, שלא לדבר על התעלמות טוטאלית מצידו. פשוט בא לי להקיא ממנו.
מיום ליום אני מגלה כמה התחתנתי עם בנאדם חסר רגישות וחסר כל טיפת אנושיות.

עדיף בלעדיו.

 

[seeyou]

כן-לדעתי "צרת רבים חצי נחמה" במיוחד שמדובר

בניאוף/בגידה
למה זה חצי נחמה? בגלל שהתופעה הזו בימינו היא מאוד נפוצה מאשר בעבר וייתכן שזה מה שיגרום בעתיד לשינוי בגישה
לכול מה שקשור ל"נאמנות מינית" בתוך המסגרת

פרט קטן-לרוב אותם גברים שבוגדים עושים את זה עם נשים נשואות כמה שניםנפרוש שאת נותנת למעשיו הוא הגורם לך סבל רב


יוסי

 

[Amazona]

תעיפי אותו קיבינימאט!

 

[ג נ 1958]

מה מפריע לך באמת?

תחושת הבגישה/ נטישה או שאת רוצה אותו עדין לעצמך?

 

[מיציפיצי1]

את נכנסת לזה קצת יותר מידי

אחרי הכל, זאת יותר תסבוכת שלו מאשר שלך. כרגע הוא במצב רגשי של נער בן 16, הוא לא היה מאוהב כבר איזה 20 שנה, תחושת השיכרון, האדרנלין, הריגוש - כל אילו מערפלים אותו לגמרי, לכן חשוב שיהיה עכשיו בבית מבוגר אחראי שקצת ימתן את הדרמה, וזה תפקידך. אז תנסי לא להיסחף אחריו עם הדרמה והפאתוס.
תקחי אותו לשיחה, תסבירי לו שאת מבינה שהמצב הוא כזה שעל הרגשות שלו אין לו שליטה מלאה, אבל את סומכת עליו שעל ההתנהגות שלו דווקא יש לו שליטה ופה את מצפה ממנו שיעשה מאמץ לשמור על חזות נורמאלית כדי לשמור על שלמות המשפחה, לפחות לעת עתה, עד שדברים יתבהרו. כמובן שגם את תנהגי אותו הדבר.
במקביל לכו לייעוץ זוגי (כי כמו שכתבת, למרות שאינך אשמה במה שקרה לו, יכול להיות שזה צמח על קרקע של זוגיות פושרת או חסך רגשי - ועל זה אפשר לעבוד) ואולי גם אישי.
אחרי 3-4 חודשים, בדרך כלל ההתאהבות קצת מתמתנת, הערפל קצת מתפזר ואז אפשר להגיע להחלטות גורליות יותר.

 

[בעלי מאוהב באחרת]

את צודקת אבל בגלל ההלם הראשוני זה עדיין קשה

בשעות הראשונות בכיתי בלי הפסקה ואז יצאתי להליכה של שעתיים וחשבתי ואמרתי לעצמי אני נלחמת! אני נלחמת על בעלי, על המפשחה שלי הזוגיות שלי. נלחמת בשביל עצמי, בשביל הילדות ואפילו בשביל המשפחה שלו ושלי המורחבת. אבל אז כשחזרתי אליו ואמרתי לו את זה מהתגובה שלו הבנתי שהוא לא ממש יכל ואולי גם לא רוצה להילחם כמוני. הוא לא רוצה ללכת לייעוץ, חושב שהכל יעבור אומר שידבר איתה ויקבעו שלא מדברים, מתכתבים ומסתסים יותר ( למרות שאמר שבעבר ניסה לעשות זאת ללא הצלחה ). הבעיה שהיא עובדת איתו, יראה אותה כל יום איך הוא אמור להתגבר על זה. ואז כעסתי הבנתי שיכל להיות מצב שאני אשאר פה לצידו, והוא יחשוב וירצה מישהי אחרת. כעסתי אישה אחרת לא הייתה זורקת אותו לכמה ימי חשיבה? כמה זמן אני אמורה לחכות שיחליט גם הוא שהוא נאבק ( אם בכלל ) . מרגישה כ"כ טיפשה, איך אני אמורה להתחרות עם בחורה בת 23 בלונדינית גבוהה וחתיכה ? כל מה שהיא קיבלה בחצי השנה האחרונה ממנו זה הפנטזיה שלי מולו, מה בסך הכל רציתי שבעלי יאהב אותי כמו שאני אוהבת אותו, מאיפה נפל עלי הדבר הזה???? קשה כ"כ . אני פשוט לא יכלה לנשום, איך אני אמורה לצאת הבוקר מהבית, ללכת לעבודה לנהל שיגרת חיים....

 

[Aski7]

כואב לי בשבילך

 

[גארוטה]

דבר ראשון

שולחת לך

. ימים לא קלים לפנייך ואת זקוקה להמון כוחות ובעיקר לתמיכה.
העיצה הראשונה שלי, שתפי מישהו קרוב אלייך במה שאת עוברת.
העיצה השניה היא להיות קצת יותר אסרטיבית. נכון, זה לא קל וזה לא קורה רק כי החלטת אבל זה חשוב,
חשוב בעיקר כדי שבעלך יפנים שהאשה המעריצה והאוהבת שיש לו בבית לא לנצח תישאר כזו.
כרגע מאד נוח לו. יש מאהבת מחוץ ובבית, מה צריך יותר מזה??
מתי הוא ירגיש שהוא עומד על הקצה וחייב לקבל החלטה? ברגע שתבהירי לו שגם לך יש גבולות וכשתערערי
לו את הבטחון שאת בשבילו ואיתו בכל מצב ותציבי אולטימטום - או טיפול זוגי או תעזוב את הבית החמים והנעים
והאוהב והמעריץ ותתמודד ותקבל החלטה לכאן או לכאן.
נכון, את לוקחת סוג של "סיכון" אבל מצד שני באיזה מקום כבר איבדת אותו לטובת אחרת אז מה שנשאר לך לעשות
זה לפחות להחזיר לעצמך את כבודך ובכך להראות לו שמבחינתך החגיגה נגמרה ואולי כשהוא יבין זאת הוא יהיה קצת
יותר אחראי בהחלטות שלו לגבי העתיד המשותף.

בהצלחה רבה

 

[אייבורי]

ואיך את מתכוונת להלחם על המשפחה ?

 

[מקיאטו שלו]

אני בהחלט חושבת שמגיע לך כמה ימים להירגע

תשלחי אותו לחבר טוב, להורים, אפילו אליה. תגידו לילדים שהוא במילואים או משהו. זו זכותך לא לראות אותו מחר בבוקר.

 

[סטנגה Joe]

קטע קשה

דברי איתו.
נסי להבין היכן דברים עומדים.
אחרי שתביני תוכלי לבחון בצורה קרה ושקולה את האפשרויות העומדות בפניך.

 

[בת עמי 30]

צעירה, בלונדינית, חלום של הרבה גברים! קשה

לדרוש מאנשים לעצום עיניים ולא לראות מי עובד/ת לצידם, נמצאים יחד 8 שעות, ברור שלא קשה לפתח רגשות כלפי המושא. עם חבר/ה לעבודה יש נושאים משותפים לשוחח עליהם, שיחות נפש מתפתחות, דבר שכמעט לא קורה עם בן/בת הזוג ואז הדרך להתאהבות קצרה.לא ניתן למנוע מאנשים מצבים כאלו מאנשים שעובדים יחד.

 

[מריוס זכריה]

את צריכה להחליף דיסקט

אני לא מאשים אותך חלילה בשום דבר.
אני כן אומר שההתמודדות שלך כרגע עם העניין היא מאוד לא יעילה.

את הולכת למקום מאוד צפוי ומובן: המקום הקורבני: למה זה מגיע לי, מה בסך הכל רציתי, איך אני אמורה להתמודד עם כל זה עכשיו, וכולי. אפשר מאוד להבין אותך, זה מאוד אנושי וטבעי להיות שם, וזו זכותך המלאה. את צודקת במאה אחוז.

אלא מה? זה לא ממש עוזר. אני חושב שאת צריכה בדיוק מה שכתבתי בכותרת: החלפת דיסקט. את צריכה חשיבה מאוד רציונלית שם. את צריכה יכולת ניתוח חדה, את צריכה שיקוף אמין של ההתנהגות שלך עצמך בעבר ובהווה, ואת צריכה לגבר עמדה שמבוססת על עצמך בלבד, ולא על "אנחנו" - כי כרגע אין יותר "אנחנו". הוא בסירה אחת, ואת בסירה אחרת. אני לא כל כך מאמין במצב שאת מתארת בקונספט של שיחות ארוכות, דמעות וכולי. אני מאמין בגבולות, אחריות, בהירות ונחישות.

איך עושים את כל זה? הולכים לייעוץ מאיזה סוג שאת רוצה, ובלבד שזה יהיה משהו עם כח, בהירות ונחישות, כמובן אמפתיה אבל לא רחמנות. כי אלו בדיוק התכונות שאת כרגע צריכה להעצים אצלך.

לאן כל זה יוביל? זה צריך להוביל אותו לנקודת החלטה בינרית: איתך או איתה. ויחד עם ההחלטה - לכאן או לכאן - צריכה לבוא סדרה של פעולות ביצועיות: אם זה איתך, אז זה אומר שהוא חותך איתה, מתפטר העבודה, [כואב בכיס, אני יודע, אבל זה מחיר הטימטום], והולכים לייעוץ רציני. אם זה פרידה, אז זה גישור, הסכמים, פרידה מסודרת ויאללה ביי.

אני באמת משתתף בצערך, אבל אני לא חושב שלהגוד לך כמה את מסכנה יקדם אותך במשהו.

 

[seeyou]

האם את רוצה להילחם עליו או על ליבו?

דבר ראשון אני מציע לך "בלי שליפות פתרונות מהמותן"
קחי לך זמן עם עצמך על מנת להבין מה את/ילדים יכולים להפסיד בגרושים
אם הבנתי נכון הוא ממשיך לאהוב אותך(בע"מ) וגם מאוהב באחרת

היו מקרים שגברים עם משבר גיל ה-40 עזבו את הבית בגלל אותה תופעה -אך חלק מהם חזרו עם הזנב בין הרגליים כאשר גילו שלא כול מה שנוצץ זה זהב(או כול אישה צעירה ויםה יכולה להיות רעיה טובה)

אם תרצי אותו תעשי רק בגלל מה שהוא הוא עשה עבורך ולא מה שהוא עשה לאחרת(זאת רק דעתי)

יוסי

 

[כבר יודעת משהו]

מליונים לא רק היו במצבך

אלא גם נמצאים/אות במצבך.

זה המחיר שמשלמים על האמונה העיוורת שהוליווד זה כאן.

לדעתי לא מאוהב ולא נעליים, סה"כ חרמנות מתפרצת (מחול אחרון ופרידה) של העשור החמישי למראה בלונדה כוסית עם ציצים רעננים.
תהיי בטוחה שהבלונדה הזאת עוד לא יודעת דבר ממה שאת כבר הספקת לשכוח.
או - וכאן הנקודה, שקצת שכחת... אז הוא מזכיר לך (דרך זה שהיא מזקירה לו).

זה שלך עם עצמך, עם החיים שלך ועם המיניות והאטרקטיביות והחרמנות שלך. תני לו להשתעשע ולשחרר לחצים ובינתיים תתחילי להסתכל במראה ואל תוך הבפנים שלך. אני די בטוחה שיש לך מה לעשות. ואם תמצאי את עצמך פתאום גם מזקירה לאחרים תראי איך הוא ירוץ הבייתה כמו ילד מבוהל...

ורק תעשי טובה גדולה לעצמך ותצאי מהקטע של מלחמות בשביל הילדים הסבתא הדודה או השכנים. זה מה זה לא סקסי.

 

[בעלי מאוהב באחרת]

תודה לכל המגיבים - עזור לשמוע דעות לכאן ולכאן

בגלל שביקש שלא אשתף אף אחד מרגישה שאני מתפוצצת. הקושי הוא באמת לצאת מההלם ברור שההחלטה היא שלו ולא שלי. הוא זה שנתן ללבו להתאהב באחרת והוא זה שצריך להחליט מה הוא רוצה ואיך רואה את עתידו. ייתכן מאוד שהמשבר הזה הוא לא סתם משבר, הוא משבר של אדם שבעצמו לא מבין שהוא רוצה שינוי ומפחד ממנו. להשאיר אותו בכוח, במלחמה ברור שאין לי כוונה.
אני משתדלת לשמור על שפיות כי אני לא רוצה בסוף לצאת "האישה המטורפת" , אני דואגת לו, דואגת לכאב שחש לתחושתו הקשה.
דואגת לו כי מכירה היטב את נבכי נשמתו ויודעת שקשה לו מאוד.

 

[כבר יודעת משהו]

יש לי תחושה

שיש לך נטייה לנכס לעצמך את הדאגות לכל העולם ואשתו משום שאז את לא צריכה להתעסק עם עצמך. זה המון עבודה לדאוג לכולם...

סיפורים כאלה מתרחשים מדי יום בעיקר בעשור שבו אתם נמצאים בחייכם. הסברים מלומדים, תרבותיים, פסיכולוגיים ואבולוציוניים יש למכביר ולמרות שהם נותנים בסיס הגיוני ל"משוגות" האנושיות, כרגע את נמצאת בבלבול משום שגילית שהאמונה הנינוחה שבה חיית כל חייך בדבר הקשר הבלתי ניתן לערעור בינך ובינו אפאס לא ממש עובדת יותר. נו טוב, אמונה היא רק אמונה. בקיצור, כל ההסברים ממש לא רלוונטיים לך כרגע.

קחי בחשבון שמה שקורה הוא תהליך טבעי של כל מערכת שמגיעה לשלב שבו צריך לבדוק אותה, לשמן, להחליף משהו ולעדכן. ככה זה בטבע, אין אף מערכת שעובדת לעד באותם תנאים.

אם הוא רוצה שינוי או לא, אם הוא מבולבל או לא אם הוא פוחד או לא, זה לגמרי שלו. הוא ילד גדול והוא ידאג לעצמו. תדאגי את לעצמך, זה מספיק. זה בדיוק הזמן להפריד קצת את השדות ולזוז מעט מהמקום המעריץ והשבוי שחיית בו עד עכשיו. יש גם משהו מאד מעייף ולא הוגן במקום הזה, לשני הצדדים - גם למעריץ וגם למוערץ. תתחילי לחשוב איך את מעבירה את האמונה בנצחיות הקשר לאמונה בעצמך ובאחריות שלך ושלך בלבד לעצמך ולחייך. זה לא אומר לנפנף אותו מכל המדרגות, ממש לא. זה אומר לזוז מעט הצידה, להחריש ולהתחיל לבחון את עצמך ואת חייך ולתת לו לבחון את עצמו ואת חייו. משהו יקרה.

העלבון והכעס והאכזבה מובנים אבל אין בהם טיפה של אפקטיביות. הם מיסוך של העניין האמיתי ותו לא. לחיים שלנו יש כל מיני פורמטים ואפשר לנוע ביניהם ולבחור את מה שמתאים לכאן ועכשיו. בכל מעבר יש מן הזעזוע אבל לא נורא, נכנסים גם הרבה דברים טובים כשזזים.