תראי יקירתי
אנחנו יכולות לשחק בראש קטן עד מחרתיים.
בואי אנסה להיות הכי ברורה שאפשר:
כתבת במילים: הפך לבנאדם שמחפש אותי על קטנות, אפילו מזלזל, לא רוצה להקשיב או לדבר.
מבחינתי זה מספיק בשביל לראות שאת מנסה להפיל עליו תיק של ״אשם״ אחרת לעניות דעתי היית כותבת:
אני מרגישה שאין לי מספיק יחס או תשומת לב, אני מרגישה לא מוערכת, אני מרגישה שחסר לי כבוד והקשבה.
את הטיפוס המאשים..
וגם בגלל זה בסוף ציינת שדבר לא השתנה בך ולא עשית לו דבר (צדקת שכמותך).
והניחוש שלי לפי התגובה לאייבורי (שאשתו הבלונדינית המהממת מעריכה אותו כאילו היה מלך ומפנקת אותו כל בקר לפי דברי המקורות) ותגובתך אלי שאת אותו דבר עם בעלך.
אבל זה כבר עניין של מודעות עצמית שכנראה אצלך מעט לוקה בחסר אחרת היית אומרת לאייבורי בתגובה:
״אני לא שמתי לב שאני עושה את זה ואני לא מצליחה להבין אבל אולי תצליח להסביר לי יותר... מה אני מפספסת?״
או אולי משהו ״נקודת מבט מפתיע אני אחשוב על זה״
אצלך בתגובה פעל קודם כל הרגש! להתגונן, לתקוף חזרה כדי להציל את כבודך כי מישהו בטעות שם אותך באור שלילי..
ובגלל שפעלת ככה כבר סגרת מקום למחשבה שלך.
הנחת שרוצים להיות רעים אליך, להוציא עליך תסכולים אישיים.. ועל הדרך הצטיירת כמישהי שלא יכולה לקבל ביקורת, לא בא באמת לבקש עזרה וגם רואה את השלילי.
את צודקת מה שרואים משם לא רואים מכאן אבל אל תשכחי שזה פועל גם הפוך!
ומה שאני רואה מתגובות שלך את לאו דווקא מסוגלת לראות כי את קרובה מדי, כי מה זה אומר עליך?
כי צריך להניח את ההאשמות בצד ולהסתכל על עצמך.
מה שאת בתוקף בוחרת לא לעשות אלא להאשים את בעלך, להאשים את הפורום.
הפורום הוא לא תמיכה נפשית הוא דעה על מה אולי כדאי לעשות כדי לצאת מהמצב שאת נמצאית בו.
אנחנו לא משפחה שלך ולא באמת יש לנו איך לתמוך בך, אבל אולי ניתן לך כמה כלים אם תועילי לקחת אותם ולהשתמש בהם בתבונה. מה שאת לא.
בקשר לרעיון של אייבורי עכשיו יותר ממקודם אני מתחברת לזה:
הרעיף עליך מחמאות העריץ עד שעלה לך לראש ושכחת להשקיע חזרה אבל החמיר במיוחד כשלא ניתן היה להגיד לך דבר עד שנשבר לו.. והקול זמיר שלך שהיה אוהב הפך לקול צורם ומעצבן שהוא התחסן נגדו כי ממילא אין עם מי לדבר.
אני לא אומרת שזה 100 אחוז אבל לפי תגובותיך זה הגיוני.
ואל תרגישי רע בקשר לטרולים שקופצים פה בשביל לזעזע תמערכת ולקבל קצת צומי. בשביל זה הם באו.
ולנו יש מלאי עגבניות לזרוק עליו כל פעם שהוא מציץ מהחור.
אני היתי במקומך לוקחת צעד אחורה מהעלבונות ומסתכלת על עצמך. אפילו פסיכולוגית אם צריך.
אבל זו אני.
בהצלחה