בעלי חיים

[מיכל שב]

בעלי חיים

בהמשך לשאלה של רוצקיפוצקי הייתי שמחה לשמוע את דעתכם - עד כמה חשוב לילד לגדול עם בעל חיים. האם בעל חיים (מכל סוג: דג, חתול,כלב, אוגר וכו') באמת עוזר לבטחון העצמי של הילד וכו'. איזה בעל חיים הוא המומלץ ביותר?

 

[Kalla]

לא חשיבות מכרעת לדעתי.

זה בוודאי טוב ונחמד אם יש בבית בעל חיים אבל בהמלט לא קריטי ואם ההורים לא שלמים עם זה ולא היו לוקחים בעל חיים בשביל עצמם, עדיף שלא יקחו רק כי הם חוששים שהילד לא יגדל כמו שצריך בלי - הילד יהיה בסדר גמור.

 

[צימעס]

מסכימה

לא "בשביל הילדים".

 

[noa_f]

לא יודעת לגבי בטחון עצמי

אבל בטוח לי, שילד שפוחד מחיות בית (כלבים, חתולים), יכול להפטר מהפחד בעקבות גידול חיה כזו, או מחשיפה ממושכת אליה כשהיא נניח החיה של סבא וסבתא או חבר קרוב. מה שכן, אחריות על טיפול בחיה, היא דבר טוב מכל בחינה, אבל לא כל ילד יכול לשאת בה, ודאי שלא בגיל צעיר ולכן בסוף, רוב הטיפול נופל על ההורים. אני חושבת שאולי ילד יחיד זקוק לחית מחמד, כמין תחליף אחים, יותר מילדים אחרים, אבל שוב, זה תלוי גם בטובת המשפחה כולה. לא תמיד יש מקום, סבלנות ואהבה לחיות ורצון לטפל בהן.

 

[לורליי43]

לא בהכרח השפעות גרנדיוזיות

אבל פתיחות, הכרות עם בעלי חיים. לנו יש חתולה שאימצנו כשהקטן היה בן שנה וחצי והתנהג כמו שילד בגיל הזה מתנהג... היום, 4 שנים אחרי, כשהוא מנסה להתקרב אליה, היא עדיין זוכרת לו לו את העובדה שהוא התנהג אליה בצורה שהפחידה אותה ואנחנו מנסים למצוא את הדרך לליבה. לדעתי, זה מלמד אותו הרבה לגבי יחסים עם בעלי חיים ואנשים.

 

[noa128]

בגדול אני חושבת שזה חשוב

הגדולים שלי גדלו עם כלבה/כלב בבית ויש בהם אמפטיה ואהבה לבעלי חיים ואני גם מאמינה שזה תרם לבטחונם העצמי. קטנצ'יקי כבר לא - הכלב האחרון עזב את חיינו כשהוא היה תינוק ואז אמרתי "לא עוד" ובהחלט אפשר לראות את ההבדל ביחס שלו לבעלי חיים לעומתם. מסתובב לי בראש להכניס כלב הביתה בדיוק מהטעם הזה - הילד הצעיר והתרומה שאני מאמינה שזה יעשה לו. עדיין מתלבטת כי זה לטפל בעוד יצור ולכלוך וזה - וכבר התרגלתי להיעדרן של שערות/פרעושים וכד'. בעיניי הכי עדיף כלב, אחריו חתול. אוגרים לא עושים לי את זה ודג זו סתם חיה משעממת. אני הרי בוחרת, לא הם

 

[תיקי א]

לא חושבת שיש תרומה לבטחון העצמי

אולי אולי, רק אולי, תרומה ליכולת לטפל, לדאוג, להיות אמפטי כלפי בעלי חיים, לא לפחד וכו'... אבל יש גם הרבה מינוסים מצד ההורים והם מבחינתי מכריעים את הכף. אני אישת גדלתי בבית שתמיד היו בו: כלב, שני חתולים (ועוד כמה בחוץ שמאכילים), אקווריום ענקי, ובתקופות שונות גם שרקנים, צבי ים ואוגרים (הללו מתים תדיר). לא יכולה לאמר שאני חובבת חיות או שמתקרבת אליהם בקלות, שמרתי מרחק גם מהכלב שאני הבאתי הביתה וגדל איתנו 13 שנה. כל הטיפול בגן החיות הנ"ל נפל על אמא שלי ה"פראיירית" ואנחנו הילדים לא ממש תרמנו. זה הלקח שאני נושאת עימי, ולכן הודפת ללא קושי את בקשות ילדי.

 

[noa_f]

כנ"ל אצלנו, רק שאלו היו החיות של

אחותי. רק בגיל מאוחר יותר, כשהתגייסה, הטיפול בכלבים (חיות אחרונות שנשארו) עבר להורי. לא יכולה לומר, שאני חובבת חיות דגולה. אגב, סתם אנקדוטה: האחות הנ"ל היא וטרינרית היום (מן הסתם) ויש לה ילדונת שפוחדת מחיות - משהו פחד (וכרגע גם אי אפשר להחזיק חיית מחמד).

 

[פלגיה]

ותמיד אומרים שפחד מחיות הוא שדר

של ההורים.

 

[תיקי א]

אמא שלי תופסת עכברים בידיים

והורגת תיקנים חופשי, פרפרי לילה גדולים היא תופסת ומשחררת בחוץ. אני, ביתה הבכורה היסטרית מכל הנ"ל, בצורה מעוררת גיחוך.

 

[noa_f]

לא, יש בזה גם משהו לא קטן

אבל אם הילד לא רואה אף פעם אינטראקציה של ההורה עם חיות, הוא לא יכול "לקלוט" מהם כלום (וזה מה שקורה שם עכשיו). לנו יש בעיה אחרת, הקטן לא פחד מכלבים בקטנותו. היתה גם כלבה גדולה אצל אחותי ואח"כ אצל ההורים, שהגדול לא התקרב אליה בכלל. הקטן היא מושך לה בשפמים, דוחף אצבעות לאוזניים, דורך עליה ומה לא (היא היתה מעצבנת, אבל סבלנית עם ילדים). ואז היא נדרסה (והוא גם גדל ונהיה ברנש "מבין"). לאחותי השניה יש כלבה משלה. הם לא היו כאן זמן מה וכשחזרו, הגיעו לביקור עם הכלבה. זו כה התלהבה מהמקום החדש, שנכנסה בנביחות עזות, ריצה מטורפת וקפצה על הקטן. מאז הוא פוחד מכלבים. ואין בסביבתנו הקרובה אף כלב שאפשר לשהות במחיצתו ולהפשיר אותו לאט לאט. גם עם חתול של חבר היתה לו התקלות קטנה, אז גם פה אין תשועה. (עם הכלבה שהפחידה אותו נפגשים לעתים רחוקות, אז היא לא פונקציה). אני תוהה מה לעשות, בלי לקחת הביתה כלב, כי ממש ממש אבל ממש, לא בא לי. כלב זה לא משהו לחודש, זו התחייבות לכל חייו.

 

[לורליי43]

יש כלביות של צער בעלי חיים

שם אפשר לאמץ כלב, לשלם עבור האוכל שלו, ולהגיע לשם כדי לשחק איתו ולהוציא אותו לטיול- אבל הוא נשאר שם (אם לא רוצים לקחת הביתה). הם כמובן זקוקים לעזרה הכספית הזו, ואולי עבור מישהו שרוצה לפתור בעיה ולא רוצה לקחת כלב- זה פתרון ביניים טוב. בסופו של ענין אפשר גם לקחת את הכלב הביתה.

 

[iris mom of two]

דווקא נעשו מחקרים בנושא

והמסקנות היו שכלב בהחלט עוזר לביטחון עצמי ואפילו ללמידה. ילד שעוזר לטפל בחיה, מאכיל אותה, מנקה אחריה, מוציא לטיול... מרוויח מזה. איזה חיה הכי טובה? תלוי בכם. לנו הכי היה מתאים חתול אבל בעלי אלרגי. למשהי שעבדה אתי התאים נחש. אני אוהבת כלבים אבל זה המון עבודה. נסינו דגים אבל הם רק מתו לנו. כך שכרגע לי אין חיות. אני חושבת על HERMIT CRAB, שמעתי שהם מאד קלים לגידול ולא מתים מהר מדי.

 

[קורות חיי]

היה לנו כלב והיו דגים,

אם ההורים לא רוצים בעלי חיים (כמוני) זה לא יעזור כל החשיבות של גידול חיות וילדים יחד, לא רואה שיש חוסר ביטחון אצל הילדים שלי, כל הטירחה של הטיפול ממילא היא על ההורים וגם אם הילד עוזר להאכיל או לסרק זה עדיין עבודה של ההורים. את הכלב מסרנו כשנסענו לשליחות בחול והדגים מתו. אני לא רוצה בעלי חיים בבית ובזה זה נגמר.

 

[echis]

ממליץ להכנס גם לפורום

בעלי חיים במערכת החינוך.