צועניה אדומה
New member
בעירה.
לפעמים אני רואה בעיני רוחי אלפי גברים צועדים לקראתי. הם יוצאים מתוך לבת גיהינום רותחת כשאת גופותיהם מקשטות להבות זוהרות בצבעי כתום ואדום.
המבטים שלהם פולשניים, ממוקדים בי, כמו לוחמים המוכנים לתקיפה.
אני שיכורה, והיין מערבב את הדמויות המתקרבות אליי. פנים של אחד מתחלפות באחר. גם הוא אחד מהם, אחד מן הגברים הללו, נמשך בעל כורחו אל הטרף, כמו כולם. הפעם הוא אינו עומד בראש, אלא באחת השורות האמצעיות, שלא כרצונו. הפעם יהיה רק צופה במופע.
אני נותרת במקומי, לבושה בשמלה שחורה קטנה עם כפות רגליים עירומות. הקרקע חמה תחת רגליי ויציבה. מעולם לא הייתה יציבה כמו בעת הזו. בכל עדר ישנו מנהיג, וגם בזה הניצב מולי. הם מחכים למוצא פיו, או לתנועת גוף הקלה ביותר. הוא השולט בהם.
הם רואים אותו, את המבט המתריס בעיניי, אחדים מהם חושפים שיניים, משמיעים נהמה. אני ממתינה, הזמן חסר משמעות.
לא קשה לפספס אותו, גם כאשר עומדים כולם בקיפאון תזוזה, האש שמסתובבת סביבו בוערת באור אחר, חזק יותר, כמעט ומשמיעה קול צרחה. הוא מסתובב אל העדר ומניח אצבע על פיו. דממה.
באיטיות, הוא מתחיל ללכת לכיווני. כוס היין קבועה בכף ידי, שומרת על שתיקה. במרחק של סנטימטרים, כשחום נשימתו מורגש על גופי, הוא מורה לי להתפשט ולזרוק את כוס היין. היא נשמטת מידי, וצלילי הרסיסים נבלעים עמוק בתוך האדמה. אני עירומה, מול עדר שלם שלא מסיר את עיניו ממני.
הוא מרים את ידו ומלטף את פניי, לא מחסיר אף פרט. כשהוא מסיים, הוא נעצר לרגע ועובר לצבוט את שתי פטמותיי בחוזקה. תחת הלהבות נעמד לו זין ברזל. הוא תופס בידיי ומשכיב אותי על האדמה, בועל אותי אל מול כולם.
הגברים כולם שותקים. רק באחת מן השורות עומד גבר אחר, מסתכל במחזה ומזיל דמעה.
לפעמים אני רואה בעיני רוחי אלפי גברים צועדים לקראתי. הם יוצאים מתוך לבת גיהינום רותחת כשאת גופותיהם מקשטות להבות זוהרות בצבעי כתום ואדום.
המבטים שלהם פולשניים, ממוקדים בי, כמו לוחמים המוכנים לתקיפה.
אני שיכורה, והיין מערבב את הדמויות המתקרבות אליי. פנים של אחד מתחלפות באחר. גם הוא אחד מהם, אחד מן הגברים הללו, נמשך בעל כורחו אל הטרף, כמו כולם. הפעם הוא אינו עומד בראש, אלא באחת השורות האמצעיות, שלא כרצונו. הפעם יהיה רק צופה במופע.
אני נותרת במקומי, לבושה בשמלה שחורה קטנה עם כפות רגליים עירומות. הקרקע חמה תחת רגליי ויציבה. מעולם לא הייתה יציבה כמו בעת הזו. בכל עדר ישנו מנהיג, וגם בזה הניצב מולי. הם מחכים למוצא פיו, או לתנועת גוף הקלה ביותר. הוא השולט בהם.
הם רואים אותו, את המבט המתריס בעיניי, אחדים מהם חושפים שיניים, משמיעים נהמה. אני ממתינה, הזמן חסר משמעות.
לא קשה לפספס אותו, גם כאשר עומדים כולם בקיפאון תזוזה, האש שמסתובבת סביבו בוערת באור אחר, חזק יותר, כמעט ומשמיעה קול צרחה. הוא מסתובב אל העדר ומניח אצבע על פיו. דממה.
באיטיות, הוא מתחיל ללכת לכיווני. כוס היין קבועה בכף ידי, שומרת על שתיקה. במרחק של סנטימטרים, כשחום נשימתו מורגש על גופי, הוא מורה לי להתפשט ולזרוק את כוס היין. היא נשמטת מידי, וצלילי הרסיסים נבלעים עמוק בתוך האדמה. אני עירומה, מול עדר שלם שלא מסיר את עיניו ממני.
הוא מרים את ידו ומלטף את פניי, לא מחסיר אף פרט. כשהוא מסיים, הוא נעצר לרגע ועובר לצבוט את שתי פטמותיי בחוזקה. תחת הלהבות נעמד לו זין ברזל. הוא תופס בידיי ומשכיב אותי על האדמה, בועל אותי אל מול כולם.
הגברים כולם שותקים. רק באחת מן השורות עומד גבר אחר, מסתכל במחזה ומזיל דמעה.
