בעיית זיכרון

[רונן ס]

בעיית זיכרון

שלום לכולכם, לפני 9 חודשים נפטרה בת זוגתי באופן פתאומי. אני מרגיש שאיבדתי חלקים גדולים מהזיכרון שלי מלפני אותה תקופה ומהתקופה מאז היא נפטרה ועד היום. לא זוכר כמעט כלום ממה שקרה לי ב-9 החודשים האחרונים רק שאיכשהוא הצלחתי להמשיך לחיות. הבנתי שזו תופעה מוכרת לאנשים שחוו טראומה. רציתי לשאול האם גם לכם זה קרה- איבוד זיכרון כזה? כל טוב, רונן

 

[nypx]

היי רונן לא יכולתי להתאפק שלא

להגיב לי התופעה מאוד מוכרת מעצמי דווקא ששואלים אותי כמה זמן אני אלמן אני אומר בערך שנתיים שנתיים וחצי עכשיו כבר 3 כי הזכירו לי לא שמתי לב לתאריכים ולא לזמנים קרה גם שהייתי צריך לחשב באיזה שנה הילדים שלי נולדו אנשים היו מסתכלים עליי בתמיהה של איך יכול להיות? כנראה שהנפש שלי פיתחה סוג של מנגנוני הגנה מסוג זה או אחר, או שאני עזרתי לה לפתח את זה אין לי מושג, אז לי אישית הנושא מאוד מוכר אך אני לא חושב שהייתי קורא לזה טראומה או שגם מהגדרה זאת אני בורח?אין לי מושג אז כן הנושא מוכר.

 

[הוקוס פוקוס1]

גם לי מוכר.

אני בכלל מרגישה "מרחפת" באויר... יהיה טוב..מתישהו. הוקוס פוקוס1

 

[Star_Dust]

מוכר לי

למרות שאצלי זה מתרכז רק בתקופה אחרי האובדן. את התקופה לפני האובדן אני זוכרת בצורה חדה, מוחשית, מכאיבה. זוכרת כמעט את כל השיחות שניהלנו בערב לפני שהוא נהרג. זוכרת את הבוקר בו הוא מת. כל דקה, כל שניה. זוכרת את רגע ההודעה על הפיגוע. אבל מאז... הכל התטשטש. ימים מעורבבים. קטעי זכרונות. תקופה אבודה. אין לי מושג מה עשיתי במהלך השנה הראשונה לאחר מותו. לא זוכרת כמעט כלום. אנשים אומרים לי דברים כמו: "זוכרת שהיינו אצלך ודיברנו על...." , "זוכרת שהתקשרתי מיד אחרי הפיגוע ואמרת לי....", "זוכרת...?!?". ואני? אני לא זוכרת כלום. ולפעמים אני יכולה להישבע שאנחנו עדיין ב- 2001. ולפעמים כל כך בטוחה שרק לפני רגע הוא היה פה... רק לפני שנייה... אני מניחה שזה מין מנגנון הגנה. תוהה כמה שנים הוא עוד ימשיך לעבוד. כמה רגעים הוא עוד ישכיח לי. כמה זכרונות.

 

[BooBee]

גם אצלי זה קצת ככה

ואז אני אומרת, תודה שיש אינטרנט, ושהיא מתפקדת כשרת זיכרונות, ואני עושה חיפוש וקוראת מה כתבתי בתקופה שאני לא מצליחה לזכור. גם אם לא הקפדתי לציין כל פרט, מספיק שמשהו אחד כתבתי שיזכיר לי מה היה ומה קרה.

 

[אחת מהצד]

גם ..

זוכרת בבהירות חדה את התקופה לפני, יכולה לשחזר כל יום, כל פרט, את הריח, הצלילים, כל הגה, כל תנועה. אחר כך כמה חודשים שלא זוכרת כלום. נתק. ואז תקופה של זיכרונות מחוייכים. חיים מחדש. עד ש.. שוב. את ההלוויה של בני אני כמעט ולא זוכרת. רק את ערמת הפרחים שהונחה על הקבר שהיה קטן מלהכיל.. מהשנה שאחרי.. לא זוכרת כלום. מנגנון שמירה עצמית שמופעל באופן אוטומטי, שעוזר לשרוד.