כותבת לך משהו שכתבתי במקום אחר
אבל בעיני, האישיו הוא אותו אישיו.... ובשינויים קלים זה נוגע, בי לפחות, באותן נקודות. אז עשיתי קצת קופי-פייסט לעצמי וקצת אדיט.
אני מעלה כאן כמה נקודות שאולי אנשים העלו - אבל הן מדם ליבי וממי שאני ואני רוצה להעלות אותן והן, אך ורק, הצעה לנקודת ראות.
אני מניחה שהכוונה בשאלה היא שה"מישהו" הזה יהיה בנזוג "רציני". כי אם מחפשים משהו בר חלוף, קצר ומהנה זה לא צריך לשנות, נכון?
אז בהנתן הנחה זו אני רוצה לומר שאני (וחושבת שרבים מאיתנו הגרושים, גם) קצת לא מתורגלים בהתחלות.
אנחנו חושבים שאם אנחנו מכירים מישהו והיה נורא כייף, פעם, פעמיים, כמה פעמיים, אז כבר יש בלעדיות ובטח צד שני מרגיש אותו הדבר ואנחנו "מנחיתים" על המערכת החדשה את כל כובד הנישואין שלנו. כאילו מתמיד אנחנו ביחד ונועדנו לתמיד. וזה כולל מחוייבות, העמדה במקום ותיקון הצד השני שיתאים למה שאנחנו רוצים.
נכון שכשזה כתוב, כל אחד אומר לעצמו: "מה פתאום??"
אבל בפועל זה מה שקורה. ביחוד לנו, אלו שמחפשים, כמטרה עתידית, בנזוג לחיים ולא סטוץ לעשות חיים.
אנחנו כבר לא נותנים לזה "לזרום" כמו בגיל 20. יוצאים, רואים אם כייף, אם הסקס טוב, אם השיחות נאות, לא רצים לעשות שיחות של "יחסינו לאן" ועוד. פשוט נהנים מההווה. לא. אנחנו רוצים כבר להרגיש ש"יש לנו מישהו". שיש בעלות.
אני כותבת את זה לא כביקורת, מזכירה שוב, אני כותבת את זה כי גם אני שם....
גם אני רצה עם הדימיון של כמה הוא נהדר ואיך יגיבו החברים כשיפגשו אותו, ואיך נבלה שבת בטרינינג בבית (ועכשיו בכלל עוד קייץ...) ומה הילדים שלי יחשבו? והסכנה בכך היא שבתור גרושים, ובכלל בתור מבוגרים שעברו משהו בחיים שלנו, אנחנו קצת שרוטים ולא בקלות מוכנים למחוייבות ולבעלות הזו, וגם אולי צד שני טוב לו אבל הוא עוד לא מגדיר את עצמו כ"שייך" ורוצה לתת לזמן לעבור ולחוש אם אכן זה ממלא אותו עד כדי כך שלא מעניין אותו להסתובב יותר ולחפש, ולוודא.
אני מזכירה לעצמי כל הזמן כמה דברים. יש לי חיים חוץ מהאיש הזה. אז גם לו יש. יש לי עבודה וחברים ויש לי את המשפחה ה"קודמת" וצריך להיות עם הילדים. ויש ספורט ויש לי צורך בלבד העצמאי והחופשי שלי. אז גם לו יש. ויש צורך בנינוחות. בתחושה של בחירה חופשית של חופש. לא בהכרח חופש לצאת עם אחרים, אבל אולי גם. וכל זה צריך להתרחש רק ב24 שעות ביממה שיש לנו, וגם מהן אנחנו מבזבזים איזה 6 שעות על שינה...
אני רוצה הכל ולא לוותר על כלום.
אז גם הוא כך.
והכי חשוב - אולי אנחנו לא מתלהבים באותו הקצב ובאותה מהירות. אולי צריך לתת לזה עוד זמן וזה יקרה ואולי זה לא יקרה. מה שבטוח זה שאם נפיל על המערכת החדשה והצעירונת הזו את כל הכובד של זוגיות רבת שנים ו/או את הפנטזיה לאחת כזו, אנחנו פשוט נקבור אותה. גם לעצמנו.
אני קרציה.
רוצה מייד כאן ועכשיו.
בכוח עוצרת את עצמי ולא מתקשרת 18 פעמים ביום....
בכוח לא משתלהבת במילים ומספרת כמה אני במקום הנכון איתו.
זה לא בדיוק משחקים, אבל זה קצת כן.
צריך לתת אויר ולהבין שגם צד שני יש לו חיים, בחירות וצורך בזמן כדי לבנות, להקשר ולהיות.
ולסיכום - אחרי שאת עושה חושבים, משהו לא נראה לך? - תזכרי שזה שלך. לך לא נראה ותיסגי.
אין מקום לתקן מישהו ולהעמידו במקום שאת חושבת שהוא צריך לעמוד. או שיגיע לשם בכוחות עצמו או שלא.
זה לא היה נכון בסיבוב הראשון, לדעתי, וזה בטח לא נכון עכשיו כשכולנו סוחבים את קופת השרצים השורטת שלנו.
בהצלחה.