בעייתי

[רונה112]

בעייתי

אני נשואה כבר 13 שנים, יש לי בעל בדרך כלל מקסים, אך מוציא אותי מהכלים כאשר הוא מקלל אותי או בכלל, ומנבל את הפה, כבר היו הרבה שיחות ברוח טובה, הוא מבטיח שלא יחזור על כך, אך הנה זה קרה שוב, והבעיה, שאני לא מוכנה לחזור ל"מסלול" אחרי זה, בגלל שהוא צריך להבין כי טעה והוא משלם על זה בכך שאני לא מתייחסת אליו, ומצד שני המצב הזה לא נעים בכלל לילדים, אך אני מרגישה שאין עוד דרך ללמד אותו, ומצד שני הבנות שלי צריכות לדעת שהן לא יתנו לאף אחד לדבר אליהן ככה, כי הוא עשה זאת בנוכחות הילדים. אני מרגישה רע, כועסת עליו מאוד!

 

[גארוטה]

אם בעלך בד"כ מקסים

והבעיה היחידה שלכם היא שבשעת כעס הוא לא יודע להתבטא מלבד קללות וניבול הפה כלפייך לפני הילדים, הדרך היחידה שאני רואה היא לפנות לטיפול זוגי (אימגו). רק כך תצליחו להבין את הסיבות שלו להתנהגות הזו, רק כך הוא ילמד שזו לא הדרך ויש דרכים אחרות לבטא כעס, עבודה משותפת של שניכם תבטיח שזה לא יחזור על עצמו. ואם את שואלת למה טיפול זוגי ולא טיפול פרטני שלו (כי הרי הבעיה היא אצלו)? אז שתי תשובות. קודם כל אתם זוג והבעיה משותפת לשניכם מכיוון שהוא מקלל ואת זו שסופגת את הקללות, ושתיים, לשלוח אותו לבד ולהגיד יש לך בעיה לך תפתור אותה עלול ליצור אצלו אנטי ושיתוף שלך בטיפול יעודד אותו כן ללכת ולא להתנגד מראש.

 

[felka]

אנחנו כולנו אנשים מקסימים בדרך כלל ../images/Emo13.gif

אם יש דבר יותר גרועה מלא להתיחס אליו בגלל שהוא מקלל? אם תמשיכי תהרסי יותר את הזוגיות שלך. האם באמת אין דרך טובה יותר ללמד אותו? אני רואה לפחות אחת: כל פעם שהוא מקלל שירשום מה הייתה הסיבה לקללות ואיך הוא יכל להגיד את זה בלי קללות. אני, כמו קודמי אמר, הייתי ממליץ להבין את סיבות הכעס.

 

[chenby]

את מצחיקה

13 שנה הוא מקלל 13 שנה את מגיבה באותה צורה - ו13 שנה את מרגישה שזו הדרך ללמד אותו? ובכן הוא למד? יש לך ניסיון של 13 שנה. אולי זה הזמן לחשוב על דרך אחרת.. מקורית, שאת בטוח תרגישי שהיא הדרך הכי הזויה ללמד אותו.. תחפשי עוד אפשרויות.. בעיקר אם זו 13 שנה לא עובדת לך.. כנראה שהרגש שלך והמציאות שלך קצת סותרים..

 

[אייבורי]

../images/Emo45.gif

אמרו לי ששיגעון זה לעשות את אותו דבר שוב ושוב ועדיין לצפות לתוצאה אחרת. אחלה תשובה.

 

[מריוס זכריה]

גישה אחרת לפתרון

הגישה המקובלת היא "לשוחח על כך לאחר מעשה". גם במקרים שבן/בת הזוג מבטיח שיהיה בסדר, לרוב זה לא עובד. למה? כי הדברים לא קורים מההגיון או מהחלק המודע, אלא דווקא מהחלקים הלא מודעים, שאין עליהם כל כך שליטה. מה עושים? המפתח לדעתי הוא בתגובה שלך בזמן אמת. כי הרי את לא יכולה לקבוע לו איך הוא מתנהג, את יכולה רק לקבוע לעצמך. ובכן מה לעשות? ברגע שהוא מקלל, את צריכה לא לצאת מן הכלים! במקום זאת, עליך להגיב תגובה אסרטיבית. צריך לומר לו, באותו הרגע, בקול רגוע אך תקיף: "אני לא מוכנה שתדבר אלי ככה." אם הוא לא מפסיק, את קמה ויוצאת מן החדר לחדר אחר. אם הוא בא אחריך לחדר האחר, את יכולה לצאת מהבית לעשר דקות, או לסידורים של שעה ולחזור אחר כך. אם הוא מתפרץ על הילדות, אותו עיקרון, אלא שהפעם אל לוקחת את הילדות איתך. את לא מקללת חזרה, ולא משמיצה אותו בפני הילדות. לא לומר משפטים כמו "תראו בנות איך אבא שלכם מדבר אלי". זה פוגע ולא נחוץ. המסר שאת מעבירה כשאת מגיבה בצורה מכובדת ואסרטיבית עובר לילדות בצורה הכי יעילה ומלמד אותן שכך לא מתנהגים לא אליך ולא אליהן. האם זה ישנה את התנהגותו? או שכן או שלא. אבל זה בוודאי ישפר מאוד את מצבך ויטול את העוקץ מההתנהגות שלו, מבלי לפגוע ביחסים התקינים. ועוד דבר: כשהארוע חלף - לא צריך להזכיר אותו, לא צריך לכעוס עליו. אפשר להזכיר תופעות אלו רק במסגרת שיחה רצינית של שני הצדדים, אולם לא כדאי ליצור שיחות כאלו כל הזמן, כי אז הן מאבדות מהיעילות שלהן. אחרי ארוע כזה, פשוט חזרי לחיים הרגילים.

 

[felka]

אני אישית חושב

שדרך שלך טובה לרוב המקרים. אם זאת הדרך שהצעת בעייתית במקרים מסוימים בגלל שדווקא ברגעים של כעס בן זוגה אולי צריך תמיכה. הרי היא לא כתבה מה הסיבות לכעס שלו. ישנם מקרים שאנשים צועקים בגלל שלא יודעים איך לזעוק לעזרה בצורה אחרת. יש סיכוי שהוא צועק מחוסר אונים. ללא שום קשר היא לא חייבת להיות הקורבן לחוסר יכולת שלו. זאת הסיבה שאני ממליץ לטפל בזה ודחוף.

 

[מריוס זכריה]

אם הוא צריך תמיכה....

זה בטח לא ברגע הכעס, אלא אחר כך. לתת תמיכה ברגע הכעס רק יחזק את ההתנהגות השלילית. מאותה סיבה גם לא לתת "עונש" ברגע הכעס, כי באופן פרדוקסלי (אולי) גם עונש מחזק את ההתנהגות, כי עונש הוא סוג של תשומת לב רגשית שבמצבו הרגשי עלולה להוות סוג של חיזוק חיובי, ובכך לחזק סוג של מצב לא בריא שיש שם. תמיכה, שיחות, טיפול, וכולי - רק כשהוא רגוע.

 

[felka]

תמיכה לא חייבת לבוא כאקט

פעיל. אלה כאמפטיה או/ו הקשבה .

 

[מריוס זכריה]

אמפתיה והקשבה כשהוא צועק עליה ומשפיל אותה?

זה אולי מתאים לישו, אבל לא למשפחה בת זמננו. איזה מסר זה מעביר לו? ואיזה מסר זה מעביר לילדות? רק אל תגיד לי, בבקשה, שזה מעביר מסר של סובלנות... אבל בוא נסכים שלא להסכים.

 

[felka]

כמו שאמרתי

אני מסכים איתך רק עם הסתיגות למקרה מסוים

 

[seeyou]

אני חושב שהבעיה שלו יותר קשה מאשר שלך.

אם הוא מתפרץ ככה סימן שהוא תחת משבר-מחלה..... לפעמים צריך לדעת להפעיל מכשיר -לחיצה לא נכונה על כפתור יכול רק לגרום לתיסכול

אחרי 13 שנים עוד לא מכירה את ה"מכשיר" שלך?

לא למדת מה "מפעיל" אותו? את רוצה להתגרש? תמיד יש אופציה כזאת אבל לא בטוח שיהיה לך ולילדים שלך יותר טוב. יוסי נ.ב ישנם מחלות שצריכים ללמוד לחיות איתם ולא לרוץ לניתוח כול רגע

 

[הולי הברי]

השינוי יתחיל בך

לחיות בשניים דורשת מאיתנו להבין מקומו של כל אחד. ברגע שתדעי לסמן את התנהגותו כפגם שלו, תדעי לבטל את דבריו מיידי. החכמה היא, לדעת שזה שלו ולא שלך.תנסי דרך שונה לנטרל עצמך מהקושי. הקושי נמצא כי החלטת עליו. אם לא הצלחת עד כה בדרך המקובלת עלייך,כנראה שלא נהגת נכון.ניסית שנים דרך אחת ולא, היא לא הצליחה. אל תנסי לחנך אותו, למדי עצמך להרפות,נסי דרך שונה. כמובן,אל תבטלי עצמך בפני אף אדם ביקום,לעולם חייבת את להיות חזקה ומוערכת.נסי לעצור אותו מניבולי הפה ע"י כך, שתעירי לו באותו רגע, שאת לא מוכנה לשמוע את זה יותר. כך גם הילדים יבינו שאין פתח להתבטאויות כאלו כלפי אימם האהובה.ובעתיד במידה ויתקלו במצב דומה, נתת להם שיעור של החיים.תמיד להגיד עכשיו ולא אח"כ.זכרי,שינויים באים בצעדים קטנים,והתהליך דורש סבלנות יתרה, קחי אויר וחייכי. בהצלחה. הולי הברי יועצת זוגית יועצת נומרולוגית

 

[czar]

את מסתתרת מאחורי בנותייך במקום למצוא פתרון

אם לא תביני שאלימות מילולית היא אלימות לכל דבר, לא ישתנה כלום. את צריכה אחת ולתמיד יחד איתו לבנות מנגנון ברור, מה קורה אם בפעם הבאה זה קורה, הוא חייב להבין שלקלל זה שקול להרמת יד ואת לא תשארי שם. אם את רוצה שבנותייך ילמדו איך צריך להתייחס אליהן, תתחילי להתייחס לעצמך.

 

[אייבורי]

שכחת אלימות כלכלית

אני חולק על דעתך שקללות שקולות לאלימות פיזית. זה מקטין את האלימות הפיזית ומעצים את הקללות, מיותר לגמרי. מה נגיד לכל נהג שמקלל במכונית נהג אחר, האם הוא אלים ושקול לזה שדוקר בסכין ? לקלל זאת תגובה של תסכול וכעס, אמנם כדאי ללמד דרכים טובות יותר לפרוק כעסים. דווקא מריוס הציע הצעה מוצלחת חינוך בהווריסטי כנגד שימוש בקללות.